כנות נדרשת

[RB68]

אוקיי. מה שאתה אומר אז הוא נכון להקלטות מודרניות אבל בוודאי לא להקלטות הישנות והטובות. תודה.

מאז ומתמיד, הדרישות מהציוד שבו השתמשו להאזנה באולפנים נעו בין 2 קטבים:
באחד, הרצון לחשוף ולהציף בעיות - כמה שיותר פלאט, כמה שיותר טווח, כמה שיותר שקיפות "אכזרית".
בשני, לדמות איך שומע המאזין בבית (היום היינו אומרים "משתמש קצה") כדי לוודא שהעסק ישמע טוב גם אצלו, מצ'וקמק ככל שיהיה הציוד שלו. כך נולדו למשל הקוביות של Auratone וממשיכי דרכם.
כמובן שהבחירות האלו תלויות בסגנון העבודה ובשלב המדוייק ומן הסתם בקליבר של האולפן אבל נראה כי המגמה הכללית מזה זמן רב היא "גם וגם". זה מוביל לשאלת מיליון הדולר - בהקשר טכנולוגי עדכני, איך משיגים גם וגם? קל לנחש שהכלים הדיגיטלים המודרנים מאפשרים פרופילים רבים של האזנה ויכולת נהדרת לסמלץ מצבי האזנה שונים, מה שמוביל לשאלה הבא - איך מייצרים baseline אחיד כדי לאפשר סימולציות אמינות? - נכון, עם RC (לא רק טרינוב, אגב).
רועי

 

[AK1]

גם אני לא ממש מת על אוזניות ולכן יש לי רמקולים די מפלצתיים. אני יודע מה הRC עושה טוב מאד (משתמש בשיטות דומות בתחום שלי). יתכן מאד שהסאונד עם RC נשמע אחלה ומהנה. העניין הוא אחר: כאשר אנשי הסאונד עשו את ההקלטה הם לא השתשמו בRC כדי לכוון אותו ובכלל סביר מאד להניח שהמערכות שלהם בזמן הבדיקה גם יצרו עיוותים מסיבות שונות, כולל אקוסטיות. לכן הסאונד שהם כיוונו אליו הוא לא הסאונד שאתה שומע במערכת עם RC

כפי שכבר אמרו, בהרבה אולפנים אנשי הסאונד עובדים כיום עם RC. זה בעצם מאפשר להם "לנרמל" את התוצאות כך שיהיו מושפעות כמה שפחות מהמיקום בו הם עושים את המיקס. בעבר, אם היו עושים חלק מהמיקס במקום אחד וחלק במקום אחר הוא לא היה אחיד. יש סירטון ביוטיוב שבו טכנאי מסביר את זה ולמה הוא משתמש בטרינוב.

בכל מקרה, עם טרינוב או בלעדיו, ה"סאונד שהם כיוונו אליו" מתאים במדויק רק לחדר ולציוד שבו הם השתמשו. אם גם הם וגם המשתמש הסופי משתמשים בטרינוב, דווקא אז יש להם מכנה משותף גדול יותר מאשר אם אחד הצדדים או שניהם לא משתמשים בטרינוב.

ובכל מקרה, אם טכנאי האולפן כיוונו לסאונד כלשהו לפי רמקולים ולא לפי אוזניות, יש סיכוי טוב שזה לא יתאים לאף זוג אוזניות, כך שאוזניות לא משפרות את המצב מבחינת ה"סאונד שהם כיוונו אליו".

ודרך אגב מערכת RC גם מפצה חלקית על עיוותים שבאים מהמגבר והרמקולים ולא רק מהחדר עצמו

העיוותים מהציוד האלקטרוני הם בסדר גודל של שברי אחוזים ואין מה לטפל בהם. בקשר לרמקולים, יש "עיוותים" משני סוגים: הרמוניות בשיעור של אחוזים בודדים, שכנראה לא ממש מטופלות/מורגשות, וחוסרים, כמו זה שהם לא יורדים מספיק נמוך, ואז אולי הטרינוב ינסה לסחוט מהם קצת יותר באס ע"י הגברתו. אם יש סאב, הוא ינתב את התחום הנמוך לסאב, ובכך ישחרר את הרמקולים מהניסיון להפיק דברים שהם לא מצטיינים בהם באותה מידה כמו סאב, מה שגם עשוי לשפר את הצליל שלהם עצמם, והבאס יקבל את העוצמה והאימפקט שרק סאב מסוגל להם.

מעבר ל"חוסרים" האמורים, הסטיות של רמקולים מ-Frequency Response שטוח הן בד"כ קטנות מ-3dB, כך שאולי הן יטופלו ואולי לא, בתלות במצב.

בעיה נוספת היא הרגישות של המדידה ומיקום המיקרופונים: אם תתמקם במקום קצת שונה מהמקום בהם המערכת עברה כיול, יתכן והסאונד יהיה ממש דפוק (תיאורטית וגם מעשית על פי מה שקראתי)

לטרינוב יש את האפשרות לכייל לפי מספר מקומות האזנה ולשקלל ביניהם. היות ויש גם אפשרות לשמור כיוונונים שונים (presets), אז אתה יכול לבחור ב-preset אחד כאשר אתה יושב בנקודה המתוקה, preset שני כאשר אתה וחבר אחד מאזינים (בהנחה שיושבים בכל פעם באותם מקומות, ומכיילים עבור זה כאמור), ושלישי עבור שני חברים וכו'. זה לא מתוכנן לפתור את כל בעיות העולם, אלא רק בעיות מעשיות. אם אתה מסתובב בחדר לא במקומות שהכנת presets עבורם, אז אתה יכול להשתמש ב-preset שנותן לך את התוצאה העדיפה מבחינתך, או לנטרל את הטרינוב לגמרי. את בעיית ההסתובבות בחדר RC לא מתיימר לשפר.

 

[vitalyi]

ויטאלי, הסבר גם לידידי דוד וגם לי, למה ומדוע אתה מעדיף הוצאות מקוריות של הדיסקים, על פני הוצאות מחודשות, שאמרות לשפר את הצלילים בדיסקים?

האמת, התשובה כוונה באופן "אינסטינקטיבי" לתקליטים כי זה המקור העיקרי שלי. שם הוצאה מחודשת (Reissue) ברוב המקרים היא לא ממסטר אלה מאחד השכפולים שלו, ושכפול אנלוגי תמיד נשמע פחות טוב מהמקור. מנסים לפצות על ההרעה בסאונד באמצעות איקווליזציה, שבידיים מיומנות יכולה לשפר במקצת את המצב, ובידיים עקומות מביאה יותר נזק מתועלת.
אני מכיר אמנם כמה מקרים כאשר Reissue נשמע יותר טוב מהדפסה ראשונה (שוב, מדובר בתקליטים) - כל זה גלבי התקליטים מ"העידן הזהב". יש גם הוצאות מחודשות מודרניות שנעשות ממסטר, אבל הצליל שלהם מזכיר לי יותר מקור דיגיטלי טוב מאשר ויניל.

 

[AK1]

האמת, התשובה כוונה באופן "אינסטינקטיבי" לתקליטים כי זה המקור העיקרי שלי. שם הוצאה מחודשת (Reissue) ברוב המקרים היא לא ממסטר אלה מאחד השכפולים שלו, ושכפול אנלוגי תמיד נשמע פחות טוב מהמקור. מנסים לפצות על ההרעה בסאונד באמצעות איקווליזציה, שבידיים מיומנות יכולה לשפר במקצת את המצב, ובידיים עקומות מביאה יותר נזק מתועלת.
אני מכיר אמנם כמה מקרים כאשר Reissue נשמע יותר טוב מהדפסה ראשונה (שוב, מדובר בתקליטים) - כל זה גלבי התקליטים מ"העידן הזהב". יש גם הוצאות מחודשות מודרניות שנעשות ממסטר, אבל הצליל שלהם מזכיר לי יותר מקור דיגיטלי טוב מאשר ויניל.

נראה לי שזה מאוד תלוי מי עושה את ה-reissue.

בלא מעט השוואות שעשיתי בין reissues של Analogue Productions לבין תקליטים מקוריים במצב NM, ה-reissue היה עדיף לאוזני באופן ניכר, בלי להיות דומה יותר לדיסקים, למעט אולי במיעוט רעש הרקע, אבל לא בצליל עצמו. כנ"ל גם Classic Records ו-Mobile Fidelity, אם כי לא תמיד באותה רמה של הבדל לטובתם (לפעמים כן).

לעומת זאת, reissues של Speakers Corner היו hit and miss -- חלק קטן יחסות היו עדיפים, חלק בערך שקול, עם יתרונות וחסרונות, וחלק פחות טוב, אפילו במידה ניכרת. חלקם אכן נשמעו כמו דיסק על ויניל, למרות שהם טוענים שהם pure analog ואני מאמין שהם לא מרמים.

והרבה reissues אחרים היו פחות טובים או דומים, במיוחד reissues של ה-labels עצמם או יורשיהם, כמו Decca, Mercury, DG ועוד.

בקיצור, אין כלל אחיד לגבי יחסי האיכויות בין מקור ל-reissue.

בעצם אין אפילו כלל אחיד לגבי תקליטים מקוריים -- חלק טובים יותר וחלק פחות, אפילו עם אותם מבצעים באותו אולם עם אותו צוות טכני ועם אותו ציוד באותו label באותו איזור זמן.