AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,908
- מעורבות
- 2,930
- נקודות
- 113
למעשה, מה שאנחנו שומעים בביית רחוק בהרבה הרבה הרבה יותר מהמציאות מאשר תמונה.אתנחתה קלה:
אני משתתף בחוג לצילום, משהו פשוט ובסיסי להעביר את הזמן.
בכל מפגש לומדים משהו, יוצאים לצלם, חוזרים לכיתה. המדריך מציג את התמונות שלנו על הקיר, כל תלמיד מסביר מה צילם והמדריך מנתח.
בכל סשן כזה עולה כמה פעמים שהחניך קושר את התמונה למציאות והמדריך כל הזמן מסביר שהתמונה תמונה והמציאות מציאות ומה שאנחנו רואים על המסך זו התמונה, לא המציאות. זה חוזר על עצמו כמה פעמים בכל הדרכה.
לדעתי מה שאנחנו שומעים בבית זה התמונה שעל הקיר כפי שמציגה לנו המערכת שלנו והמציאות נמצאת במישור אחר.
אריה
נתחיל בזה שכמעט בכל ההקלטות המיקרופונים לא נמצאים במקום שבו הייו יכולים להיות אוזני מאזין, ובדרך כלל יש יותר משניים, כך שמראש ההקלטה לא מנסה בכלל לשמר מציאות של מאזין.
משם יש עוד הרבה טרנספורמציות: המיקרופונים לא ליניאריים, הפרעות בדרך, הטייפים לא ליניאריים, מכשירי ההקלטה לא ליניאריים, מיקסינג שבכלל מערבב הכל, לגבי תקליטים יש RIAA ו-cutting machine לא ליניאריים, קומפרסיה, אי דיוקים בהטבעה של תקליט/דיסק, רעשים, אי דיוקים במהירות של תקליט, חוסר ליניאריות של הראש, חוסר ליניאריות של הפונו סטייג', חוסר ליניאריות של הפרה והמגבר, חוסר ליניאריות אדיר של הרמקולים ושל החדר וכו' וכו'.
כל זה לפני שמוסיפים דברים כמו echo ו-reverb ו-EQ ודומיהם.
אבל נראה לי שגם בצילום -- תחום שאני לא מתמצא בו -- אפשר לדבר על קירבה למציאות (לפני שמכניסים אפקטים למיניהם ופוטושופ), כמו למשל הדיוק של הגוונים -- לא כל מצלמה דיגיטלית ולא כל סרט צילום מדייקים באותה מידה בגוונים כפי שהיו במציאותבעת הצילום (אורכי הגל שהגיעו לעדשה), וגם לא כל נייר שעליו מדפיסים ומוניטור שבו מסתכלים על התמונה מדייקים בגוונים.