בבקשה, בלי ציניות. זה רעיון נפלא לפתיחת שרשור חדש ומעניין שכנראה לא פורסם בפורום ויכול להגיע למחוזות מטורפים כמו האם המחט החדשה באמת יותר טובה או שהיא רק מנגנת בחריצים שלא נשחקו.דרך אגב, מכל זה אפשר גם להבין שאם מנגנים את התקליט עם מחט עבה יחסית, היא שוחקת את החריץ בנקודה גבוהה יחסית.
אם שומעים את התקליט הרבה פעמים באותה מחט, השחיקה תהיה ניכרת, אבל בנקודה גבוהה.
אבל אם שומעים את אותו תקליט עם מחט דקה יותר, היא נוגעת בחריץ בנקודה נמוכה יותר, ולכן אין השפעה של השחיקה הקודמת והתקליט יכול להישמע כמו חדש. כמובן שאם מנגנים את התקליט הרבה פעמים עם המחט הדקה, היא תשחק את הדפנות בגובה שבו היא נוגעת, והתקליט יישמע שחוק גם אז.
מדהים.צדקת עמיר.
אשכרה רעיון חמוד.בבקשה, בלי ציניות. זה רעיון נפלא לפתיחת שרשור חדש ומעניין שכנראה לא פורסם בפורום ויכול להגיע למחוזות מטורפים כמו האם המחט החדשה באמת יותר טובה או שהיא רק מנגנת בחריצים שלא נשחקו.
צודק, והמחוזות לא מטורפים כלל, אלא משהו שבהחלט אפשרי במציאות.בבקשה, בלי ציניות. זה רעיון נפלא לפתיחת שרשור חדש ומעניין שכנראה לא פורסם בפורום ויכול להגיע למחוזות מטורפים כמו האם המחט החדשה באמת יותר טובה או שהיא רק מנגנת בחריצים שלא נשחקו.
שלום AudioDog,זו תמונה שרצה שנים וממה שהבנתי היא בכלל פייק
תלוי מאיזו בחינה "דיגיטל עדיין עולה על כל פטיפון בעולם".לא שזה משנה משהו כי דיגיטל עדיין עולה על כל פטיפון בעולם
למה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ……זו תמונה שרצה שנים וממה שהבנתי היא בכלל פייק
לא שזה משנה משהו כי דיגיטל עדיין עולה על כל פטיפון בעולם
זה היה בהומורלמה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ……
שירשור על פורמט שלא מעניין אותך דלג…
אם מחפשים יותר רגש וסאונד מוזיקלי יש מצב שויניל עושה את זה יותרשלום AudioDog,
כבר מזמן לא הופעת עם איזושהי חוכמה להאיר את עינינו.
לא באמת משנה אם התמונה היא פייק או משהו שמישהו יצר כדי להסביר במה מדובר.
תלוי מאיזו בחינה "דיגיטל עדיין עולה על כל פטיפון בעולם".
מכל הבחינות הטכנולוגיות דיגיטל עדיף בנוק-אאוט מוחלט.
רק מה? מבחינת הרגש והעירוב (involvement), יש לא מעט מקרים שהפטיפון עולה על הדיגיטל המקביל.
אולי לא יצא לך לחוות את ההבדל, או שאתה לא רגיש לצליל המיוחד של ויניל וחושב רק על העיוותים, ולא באמת על הצליל שאתה שומע.
אבל הרבה אנשים, בעליל כולל אותך, שוכחים שהמטרה במוזיקה היא ההנאה ממנה, ולא מינימום עיוותים או כל מדד טכנולוגי אחר.
יש אנשים שנהנים מהמחשבה שהמערכת שלהם מעבירה את הצליל "כמו שהוא", וכד', אבל אז ההנאה היא מהמחשבה הזו, ולא מהמוזיקה עצמה.
דיגיטל עדיף בכל דבר, חוץ מאשר בדבר היחיד שבאמת חשוב: מהות העניין.
יופי של פסל! אתה אומר שזה פי 1000? תאר לעצמך פי מאה אלף או מיליון?נסיון שני
ה-ELP הוא משהו די ישן. ממשיכים לייצר אותו היום?שימו לב שהמחט קוראת את המידע בתחתית החריץ ששם השחיקה, יש פיתוח יפני של קורא תקליטים באמצעות קרן לייזר שמתכווננת אוטומטית לחלק העליון של החריץ שאינו נשחק עם השימוש וכך ניתן לשמוע תקליטים שכבר הפכו לבלתי שמיעים בפטיפון רגיל.
אוקיי, אז ראשית יפה שאתה "מודה" בזה.אם מחפשים יותר רגש וסאונד מוזיקלי יש מצב שויניל עושה את זה יותר
אבל כמו שכתבת הריגוש שלי הוא מזה שאין עיוותים בסאונד וזה הכי קרוב למקור.
תמיד טענתי שדיגיטל יותר טוב מבחינה *טכנית * בלבדאוקיי, אז ראשית יפה שאתה "מודה" בזה.
שנית, זה אומר, בהנחה שאתה אדם לוגי/רציונאלי, שאתה מכיר בכך שההצהרה החוזרת ונשנית שלך "דיגיטל עדיין עולה על כל פטיפון בעולם" אינה נכונה בניסוח הנתון, ויש לתקן אותה למשהו כמו "ויניל עדיף ברגש וסאונד מוזיקלי, ודיגיטל עדיף במדדים טכנולוגיים" (לא רק עיוותים).
אשר ל"מקור" -- תלוי מהו. אם מדובר בהקלטה דיגיטלית -- נכון.
אם מדובר בהקלטה אנלוגית, זה תלוי במתי/איך היא נעשתה, ואיך אתה מגדיר "מקור" בהקשר הזה.
בהינתן שההעברות לדיגיטל של הקלטות כאלה מתבצעות , במקרה הטוב ביותר, עם אותו טייפ סלילים, שממירים לדיגיטל, אבל אז חסרים לך בשרשרת גם ההגברה המנורתית וגם הרמקולים. העברות מתקליטים ממעטים לעשות, אלא במצבים שאין ברירה ואין טייפ, ובמקרים כאלה אתה עוד יותר רחוק.
- אם אתה מדבר על הקלטה ישנה ועל הסאונד שהטכנאי המבשל שמע, אתה צריך עבור כך את טייפ הסלילים שהיה לו, את מגבר המנורות שהיה לו, ואת הרמקולים שהיו לו (נזניח את ענייני האקוסטיקה והווליום לצורך הדיון). אני לא בטוח שאתה בכלל מכיר את הסאונד הזה. הרמקולים, למשל, נשמעו אחרת לגמרי מאלה של היום.
- אם אתה מדבר על הסאונד שהטכנאי כיוון אליו (וגם שמע אותו), ומבחינתו זו הייתה התוצאה -- מדובר בתקליט, ואז אתה צריך ראש כמו שהיה לו, זרוע כמו שהייתה לו, ואותו פטיפון, ואותו RIAA ואותו מגבר ואותם רמקולים. אני עוד פחות בטוח שאתה בכלל מכיר את הסאונד הזה, ואין לך מושג אמיתי עד כמה אתה קרוב או רחוק ממנו
אבל בשורה התחתונה, מה שמרגש אותך הוא מוזר לחלוטין לפי כל קנה מידה אנושי, ובכל מקרה אינו קשור למוזיקה ולמה שעוסקים בו בפורום הזה.
אולי, אבל זה לא בא לידי ביטוי במה שכתבת בפועל -- אני לא זוכר שראיתי את ההסתייגות הזו אצלך. אולי יש כזו איפשהו, אבל לא נתקלתי בה.תמיד טענתי שדיגיטל יותר טוב מבחינה *טכנית * בלבד
אני לא רואה הרבה טעם לשקף את "ההקלטה המקורית", כי ממילא כמעט ואין הקלטות שמשקפות מציאות כלשהי של גלי קול כפי שהייתה בנקודת האזנה נתונה במרחב ההאזנה. כמעט תמיד יש הרבה מיקרופונים, קרובים מדי לכלים, בהרבה מקרים מעליהם, במקום במרחק כמו בין הבמה למאזין רגיל במישור האופקי. הכיווניות לא מוקלטת אלא מבושלת ונקבעת באולפן, כמו גם האיזון בין קבוצות כלים, וכו' וכו'דבר שני
הלוגיקה שלי פשוטה( אבל שונה משלך)
אם דיגיטל הוא פחות מעוות מויניל, אם הטווח הדינמי גדול יותר וכו וכו
אז היכולת של דיגיטל לשקף את המאסטר של ההקלטה המקורית, זה שנשמר על מחשבי האולפן( לא משנה באיזה פורמט) גבוהה יותר משל ויניל
אני לא חושב שמה שמרגש אותי הוא לא אנושי
לדעתי האודיופילים ההארדקור רוצים לשמוע את האמת כמו שהיא, אם ההקלטה נשמעת טוב אז היא תשמע מדהים, ואם היא גרועה אז היא תשמע גרוע.
כמובן שיש את האסכולה האחרת של האודיופילים שאוהבת שהכל נעים לאוזן, ושם אני לא נמצא.
כנראה שהחמצת את זה: בסביבות 2:36 בווידאו, הוא עצמו אומר שהוויניל אינו מדויק, not by any strech, ועדיין, יש משהו בוויניל שנשמע טוב יותר.אגב דוגמא מאלפת לזה, המייסד של PS Audio מדבר בדיוק על זה שכשהוא באולפן בזמן ההקלטה ואחרי זה שומע את ההקלטה בPCM או DSD זה נשמע בדיוק אותו הדבר כמו שהוא שמע את זה בזמן שזה הוקלט
וכשהם מעבירים את זה לויניל זה נשמע שונה לגמרי
אכןאולי, אבל זה לא בא לידי ביטוי במה שכתבת בפועל -- אני לא זוכר שראיתי את ההסתייגות הזו אצלך. אולי יש כזו איפשהו, אבל לא נתקלתי בה.
אני לא רואה הרבה טעם לשקף את "ההקלטה המקורית", כי ממילא כמעט ואין הקלטות שמשקפות מציאות כלשהי של גלי קול כפי שהייתה בנקודת האזנה נתונה במרחב ההאזנה. כמעט תמיד יש הרבה מיקרופונים, קרובים מדי לכלים, בהרבה מקרים מעליהם, במקום במרחק כמו בין הבמה למאזין רגיל במישור האופקי. הכיווניות לא מוקלטת אלא מבושלת ונקבעת באולפן, כמו גם האיזון בין קבוצות כלים, וכו' וכו'
זה כמו להעביר תמונה דרך מראה מעוותת לחלוטין ועם תאורה של צבעים שונים במקומות שונים, כך שעדיין מסוגלים להבין במה מדובר, ואולי זה אפילו יותר יפה, אבל זו בכלל לא התמונה המקורית, ואת זה משמרים.
ואז מישהו בא ורוצה לחפש אמצעים טכנולוגיים לשיחזור התמונה, אבל במקום לעשות עיוות הפוך (שממילא אי אפשר לעשות, כי לא ידועה צורת העיקום) ותאורה עם פילטרים הפוכים במקומות השונים שישחזרו את המקור (אין אפשרות כזו ממילא), הוא מתעקש על המקרן/מסך המדויק והליניארי ביותר, שאינו מוסיף שום צבע ואינו מעוות כלל.
מה שמתקבל זה שיחזור מדויק של העיוותים ששומרו, אבל בשביל מה, בעצם? למה דווקא לשחזר את זה? זה ממילא עקום ומעוות מראש בצורה בלתי הפיכה.
אבל יש סיבות להכנסת העיוותים האלה להקלטה: כשיש הרבה מיקרופונים קרובים, הצליל יותר מלא ועשיר, עם יותר אימפקט, ומשנים את האיזון ביניהם כדי שישמע טוב יותר, שישמעו פרטים שבמציאות הולכים לאיבוד, וכו'
אז בעצם מה שהטכנאי בישל זה לא "אמת" כלשהי, אלא מה שנשמע לו הכי טוב האוזן. אתה בטוח שאתה רוצה לבזבז זמן וטירחה על שיחזור מדויק של זה?
זו לא נאמנות למקור במשמעות המילולית, אלא לעיוותים מסוימים ובלתי הפיכים של המקור, שעובדו כדי להישמע טוב באוזן.
ואז אתה מתרגש מזה שנדמה לך שהשטות האקוסטית הלא-מציאותית הזו שוחזרה במדויק.
נשמע לי מטופש לחלוטין.
הרבה יותר הגיוני לקחת את ההקלטה ולנגן אותה בהמשך לקו שלפיו היא הוכנה: בצורה שהמוזיקה תהיה המרגשת ביותר, המערבת ביותר, המפורטת ביותר וכו', כל אחד לפי טעמו והעדפותיו. עדיין אם ההקלטה גרועה זה נשמע רע, ואם ההקלטה טובה זה נשמע מצויין.
כנראה שהחמצת את זה: בסביבות 2:36 בווידאו, הוא עצמו אומר שהוויניל אינו מדויק, not by any strech, ועדיין, יש משהו בוויניל שנשמע טוב יותר.
לא מדובר ב"פגמים" בהקלטה, אלא "שיפורים" שהטכנאים עושים בכל מיני צורות, החל בבחירת ומיקום מיקרופונים, וכלה ב"בישולים" למיניהם, כדי שההקלטה תישמע "טוב" יותר לאוזן.אני רוצה לשמוע את הפגמים בהקלטה בדיוק כמו שהטכנאי התכוון
מבלי שיעטפו לי את זה עם סוכר
זו בדיוק הנקודה.
יש אמת, ויש נעים לאוזן ומוזיקלי
אני במחנה האמת בכל מחיר, גם אם לא תמיד נעים.
זו האודיופיליה האמיתית מבחינתי.
אני לא מאמין שהוא יכול לזכור איך הוא שמע באולפן. ועוד בגילו המופלגתמיד טענתי שדיגיטל יותר טוב מבחינה *טכנית * בלבד
לגבי מוזיקליות ורגש וכו' זה אינדיווידואלי ולכן שם ייתכן שיש יתרון לאנשים מסוימים.
דבר שני
הלוגיקה שלי פשוטה( אבל שונה משלך)
אם דיגיטל הוא פחות מעוות מויניל, אם הטווח הדינמי גדול יותר וכו וכו
אז היכולת של דיגיטל לשקף את המאסטר של ההקלטה המקורית, זה שנשמר על מחשבי האולפן( לא משנה באיזה פורמט) גבוהה יותר משל ויניל
אני לא חושב שמה שמרגש אותי הוא לא אנושי
לדעתי האודיופילים ההארדקור רוצים לשמוע את האמת כמו שהיא, אם ההקלטה נשמעת טוב אז היא תשמע מדהים, ואם היא גרועה אז היא תשמע גרוע.
כמובן שיש את האסכולה האחרת של האודיופילים שאוהבת שהכל נעים לאוזן, ושם אני לא נמצא.
אגב דוגמא מאלפת לזה, המייסד של PS Audio מדבר בדיוק על זה שכשהוא באולפן בזמן ההקלטה ואחרי זה שומע את ההקלטה בPCM או DSD זה נשמע בדיוק אותו הדבר כמו שהוא שמע את זה בזמן שזה הוקלט
וכשהם מעבירים את זה לויניל זה נשמע שונה לגמרי
ממליץ לכל אחד לראות( זה גם קצר)
אם הוא נמצא בזמן ההקלטה של הזמר ואחרי דקה הם שומעים את ההקלטהאני לא מאמין שהוא יכול לזכור איך הוא שמע באולפן. ועוד בגילו המופלג