וואו, זה שאתה לא מבין במה מדובר לא מפתיע.
אבל זה שאתה מנסה לרדת על אחרים שכן, זה מגוחך.
למעשה, הזיכרון המדוייק לצליל, מה שנקרא
Echoic memory או Short-term memory, הוא רק בן 3-4 שניות(!). מעבר לזה, האיפורמצייה הצלילית עוברת ל-Long-term memory, שהרזולוציה שלו קטנה בהרבה. אבל השוואות שנמשכות רק 3-4 שניות הן רלוונטיות רק כדי להבחין בין דברים מאוד מאוד מאוד דומים. כשמשווים ציוד לגבי הבדלים קטנים, רצוי להשוות קטעים של לא יותר מדקה, ושהרווח בין הקטעים יהיה מינימלי. כל זאת כמובן באותם תנאים בדיוק, ובאותה עוצמה מוחלטת (dB SPL) שמגיעה לאוזן (בניגוד לאותו ווליום בהגברה).
בהשוואת קטעים ארוכים יותר, כבר לא משווים צלילים, אלא משווים בין הצליל שאנחנו שומעים כרגע, לבין הזיכרון ארוך-הטווח והלא מדוייק של השמיעה הקודמת, או לזיכרון של מה שאמרנו לעצמנו על הצליל ששמענו קודם, או שמשווים את
החוויה של עכשיו לזיכרון של
החוויה הקודמת.
אבל כאן הנושא אינו השוואות כאלה, אלא השוואה בין הצליל של
אותו מכשיר אחרי X שעות האזנה לצליל אחרי Y שעות האזנה.
כבר אחרי יום, אין סיכוי שאנחנו זוכרים את הצליל הקודם כפי שהוא. ואם מדובר על שנים, לדבר על הזיכרון הקודם זו בדיחה גרועה, וגם רוב הסיכויים שלא נחזור בדיוק על אותם תנאים באותה עוצמה מוחלטת, בטח אם התחלף/השתנה משהו במערכת, בחדר, בשמיעה שלנו, בתפיסה שלנו וכד'.
==================
במאמר מוסגר, אם אתה רוצה ללמוד קצת על השוואות סאונד, יש פה
הרצאה מאוד מעשירה, אם כי מאוד ארוכה וקצת מעייפת, בין אם אוהבים את הטיפוס הזה או לא. אפשר לשמוע כל פעם קטע, עד שמבינים את מה שהוא אומר ולמה זה נכון.
בין השאר, הוא מסביר
ומנמק עד כמה חשוב להשוות קטעים קצרים ובהפרשי זמן קצרצרים, ועד כמה זה לא מועיל לשמוע קטעים ארוכים, עד כדי כך שאודיופילים עם אוזני זהב לא הצליחו להבחין בין קופסה שמעבירה הכל כפי שהוא לקופסה שמוסיפה 2.5% עיוות (ראה
כאן).