אתה צודק לגמרי בזה שאתה כורך אותם יחד. יש להם מאפיינים דומים. שניהם כותבים דברים מפתים אך מופרכים מהיסוד, ואצל שניהם אני לא יודע אם הם בכלל לא מבינים את מה שהם כותבים וחושבים שזה נכון, או שהם כותבים את זה בכוונה למרות שהם יודעים שזה לא נכון, למען הפרנסה. אני נוטה לחשוב שזו האופציה הראשונה.
לגבי ברייק-אין: זיכרון צלילי זה עניין של דקות. אחרי יותר מכמה דקות, מה שזוכרים זה לא הצליל עצמו, אלא את מה שאנחנו זוכרים שאמרנו לעצמנו לגבי הצליל. אם ההבדלים עצומים, מבחינים בהם בקלות גם אחרי יותר מכמה דקות, אבל גם אם ההבדלים בהתחלה קיימים בכלל, וגדולים, הם קטֵנים בצורה לוגריתמית והופכים קשים יותר להבחנה גם אם היינו משווים תוך דקות, אבל כשמדובר על שעות וימים, ובטח חודשים ושנים, זו לא השוואה בין צלילים, אלא בין הצליל של עכשיו לבין מה שאנחנו זוכרים שאמרנו לעצמנו בעבר הרחוק על הצליל, מה שאי אפשר לסמוך עליו כלל, למעט אולי יחידי סגולה עם אוזני זהב וזיכרון צלילי יוצא דופן, בטח לא כל רוכשי הציוד שהם מוכרים.
גם אם למען הוויכוח נניח שההבדל בין המצב אחרי שבוע למצב אחרי שנה הוא מדיד, האוזניים זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו כדי להוכיח זאת, אבל לא ראיתי שמישהו מדד הבדלים כאלה.
אנשים גם מעדיפים לחשוב שהם בעלי הבחנה טובה, ומסוגלים להבחין בניואנסים גם אחרי שנתיים, אבל זה לגמרי wishful thinking.
כלומר ברייק-אין ממושך הוא תופעה מפוקפקת, כשיש הרבה יותר סיכוי שהתפיסה שלנו את הצליל השתנתה מאשר שהצליל עצמו השתנה.
עוד טענה מפוקפקת של שני אלה היא שאם קונים את הרמקולים שלהם, לא צריך טיפול אקוסטי ו/או RC. יופי של חסכון, רק שבהינתן שבתדרים נמוכים החדר הוא שקובע את הצליל ולא המערכת, לא משנה עד כמה הרמקולים קסומים, הם לא יכולים לשנות את הפיזיקה של ההחזרים והגלים העומדים, כך שזה מופרך לחלוטין. לכל היותר ניתן לומר שטיפול אקוסטי פסיבי/אקטיבי קל יותר עבור רמקול עם ספינורמה טובה, אבל זה לא שהם מביאים נתוני ספינורמה, אלא מתארים במילים עד כמה זה נפלא, ואין ספק שבתיאורים מילוליים הם ממש טובים, ללא תלות בנכונות התוכן.
אשרי המאמינים.
dutchdutch.com