לא מעיד על עצמי ואין מה לכתור כתרים
. יש מומחים ממני, אבל עדיין מניח שעם השנים יודע לזהות ופיתחתי טעם.
האמת לא כל כך הבנתי. רק יכול לנחש שאולי התכוונת שלא כל מערכת שמורכבת ממרכיבים יקרים יוקרתיים והייאנדים בהכרח מובילה לתוצאה טובה ומוסיקלית- ואם זה מה שהתכוונת אני מסכים. לא כל כך מבין את ההתמקדות בכלים לא מוגברים טיבעים.
אני אנסה להסביר את דברי בהקשר לפיסקה האחרונה שלך ואעשה זאת באמצעות אנלוגיית הגסטרונומיה שלך שהעלת כתגובה למה שכתבתי והאמת שלא הבנתי את הקשר, שכן לא טענתי שמי שמחפש אייכויות בסאונד יוקרתי (ובעיקר ככזה שאינו מתפשר אליהן) בהכרח פוגם בחוש הטעם שלו.
מכאן לטענתך גופא; ...."האם שף שבודק בשוק גלם איכותי יותר ויותר אבד את חוש הטעם?"... אז תאר לך תוכנית קולונרית בינלאומית שבכדי להשתתף בא יש צורך להציג לפחות שני כוכבי מישלן. וואלה תסכים איתי שמדובר בפרוייקט ובעיקר בליהוק שאפתני למדי, הגם שאתה לשם ההמחשה בלבד משוגע על בישול וזה כל עולמך. שניה אני מגיע לפואנטה, דמיין שבתוכנית הזו מגרילים בין לא מעט צופים נרגשים ממדינות שונות, כרטיס אחד בלבד שמאפשר לזוכה המאושר/ת לזכות באירוח vip מלא בצמוד לאחד המאסטרים הגדולים בעולם, ובמקרה שלנו מאסטר עטור פרסים וזאת בזמן הצילומים של תוכנית חצי הגמר. אכן ניחשת, שכן בסופו של דבר אתה מגריל את אותו כרטיס יקר מפז. אתה מגיע לאתר הצילומים וההפקה מקבלת את פניך ומאפשרת לך לצפות מקרוב במאסטר, ויתרה מזאת להחשף לאותם המרכיבים הסודיים שלו, על צורת ההכנה והשימוש שעשה בהם, ובעיקר לזכות ולהכיר את טעמיו המופלאים יוצאי הדופן מלאי ההשראה שזיכו את אותו בשלן גאון בכוכבי מישלן נחשקים. עכשיו תחשוב שלא זכית בכרטיס וכאדיקטיב לבישול אתה צופה בתוכנית מהבית ובו נגיד בלשון המעטה קצת מבואס, מדוע!? משום שתבחר איזו רזולוציה חברה או טכנולוגית או העברת תמונה ויחס אולגרפיה מתקדמת, בסופו של דבר אתה מקסימום יכול לצפות בתמונה, לא להריח ובוודאי שלא לטעום מהבישול המולקולרי והפסיכי של המאסטר. מה שהתכוונתי לומר זה שאין כמו לעמוד אל מול המקור ולחוש אותו במלא עוצמתו ללא תווך מיותר שלא פעם עלול לשבש ולפגום ביחודיות שלו. ולעניין הסאונד,לפתח את יכולות האזנה שלנו והרגישות שלה, ובתוך כך להרחיב את הטעם האישי שהם הם הבסיס של כל אודיופיל. לשם כך לא חייבים לרבוץ באולפנים ובהקלטות מכל סוג בכדי לקבל מושג יותר מדוייק על איך המרקמים והמאפינים השונים של הכלים נשמעים לך באוזניים שלך מתפשטים ומתכווצים מולך בזמן אמת, וכנל לגבי ווקל ג'אז של זמר/ת , קלאסי מודרני, מקהלה א-קפלה וכו. ויש שיטות פשוטות כמו להגיע לתחרות רובינשטיין, לצפות בכיתות אומן לגשת ולהאזין לקונצרטים ועוד. זה לפחות מה שתרם לי רבות להבדיל מקרוב בין העיקר לטפל כפי שבא לידי ביטוי במצלול שבו עסקינן לא פעם מצאת החמה ולא פעם עד צאת הנשמה, ולא רק באותו נסיון להתמקד כמעט בצורה סיזיפית בלהחליף ציוד ולהשתדרג עד אין קץ. יתכן
שזה לא מתאים לכל אחד. אם זאת אני יכול להעיד על עצמי כמי שאינו מוכן להתפשר, הדרך הזו אפשרה לי להגיע לסאונד אופטימלי ולהנות ממנו למרות מגבלות הציוד שרכשתי עד היום! ובסופו של דבר והכי חשוב, שמכל מלמדי השכלתי.....