tomertsin
מושעה
- הודעות
- 12,603
- מעורבות
- 2,203
- נקודות
- 113
האם תקליט הויניל באמת עדיף על קובץ דיגיטלי?
- פותח הנושא tomertsin
- פורסם בתאריך
- הודעות
- 14,184
- מעורבות
- 1,629
- נקודות
- 113
אני שואל את עצמי האם ל "אסף פרידמן חוקר תרבות" יש את הכלים לכתוב "האם תקליט הוויניל באמת עדיף על קובץ דיגיטלי", או האם אני צריך לשלם כסף לקרוא כתבה כזאת ?
להסיר ספק לא שילמתי ולא קראתי
להסיר ספק לא שילמתי ולא קראתי
tomertsin
מושעה
- הודעות
- 12,603
- מעורבות
- 2,203
- נקודות
- 113
הכתבה של אסף פרידמן מעיתון "הארץ" כפי שקראתי:
אחת המגמות הבולטות בעולם המוזיקה של השנים האחרונות היא חזרתם של תקליטי הוויניל. מכירות התקליטים חזרו להיות רלוונטיות לתעשייה והמספרים עולים בעקביות בכל שנה. הוצאת אלבום ויניל הפכה גם לסימן של איכות ויוקרה בקרב מוזיקאים, ובשבוע שעבר פתח המוזיקאי ג'ק וייט פס ייצור חדש לתקליטים בדטרויט - הראשון זה 30 שנה שנפתח בארה"ב.
הטענה המרכזית שחובבי התקליטים משמיעים שוב ושוב היא שאי אפשר להתחרות באיכות הסאונד של התקליט. האם יש אמת בטענה זו? ובכן, לפי המדע המדויק התשובה היא בהחלט לא. לפי עולם הפסיכולוגיה האנושית התשובה כבר הרבה יותר מורכבת.
"איכות הסאונד נקבעת על ידי כמה פרמטרים", מסביר נעם מאירי מבית הספר לסאונד של יואב גרא. "ראשית, ומעל הכל, ישנו 'המנעד הדינמי', שזה ההפרש בין הצליל הכי חלש לצליל הכי חזק שניתן 'להטביע' על גבי התקליט או הקובץ הדיגיטלי. בקטגוריה הזאת יש לצליל הדיגיטלי יתרון ברור שכן הטווח המרבי שניתן לקלוט בתקליט הוא 80 די־בי, בעוד המנעד של קובץ מסוג WAVE סטנדרטי ושל CD הוא 96 די־בי".
"בכל מדד אמפירי, לתקליטור ולקבצים מסוג WAVE יש יתרון ברור וחד־משמעי על הוויניל", מוסיף יוסי לוגסי, איש סאונד ומורה לסאונד, ומציין גם שאין להשוות אף אחד מהם לקובץ MP3 משום שהאחרון הוא נחות איכותית בכוונה - על מנת לשמור הרבה מידע בנפח אחסון קטן. הפופולריות של סוג הקבצים הזה יכולה אולי להעיד על איכות הסאונד שהמאזין הנורמטיבי מבחין בה.
Mel Evans / AP
כדי לחזק את הנקודה הזאת מאירי מציין שבכל מקרה אין להפרשים של המנעד הדינמי משמעות גדולה שכן בהאזנה שאינה בתנאי מעבדה - עם ציוד מתאים וחדר אטום לחלוטין לרעשים סביבתיים - איננו יכולים לשמוע אפילו את מלוא המנעד שמפיק תקליט ויניל.
לא הרבה השתנה בטכנולוגיה של תקליטי הוויניל מאז שהומצאה (בגרסתה המוקדמת) על ידי תומס אדיסון ב–1877. העיקרון הוא שגלי הקול מרטיטים מחט שחורצת את התקליט בהתאם לתנודות הקול. בזמן הנגינה החריצים מרטיטים חזרה את המחט המנגנת וכך משוחזרת המוזיקה שהוטבעה על גבי התקליט.
בקובצי סאונד דיגיטליים ובתקליטורים, לעומת זאת, גלי הקול מומרים לסדרה של מספרים המאוחסנים על גבי המדיה ומומרים בחזרה לגלי קול בעת הנגינה. בניגוד לתקליט ויניל, המידע המאוחסן בצורה זו הרבה יותר עמיד מול פגעי הזמן ובניגוד לתקליט הוא לא נשחק או מתעוות.
אחת הטענות של אנשי התקליטים היא שלוויניל יש סאונד "חם". מאירי מתקשה מעט לקבל את ההגדרות האלו. "אני לא יודע מה זה אומר 'חם'. זה לא משהו שאפשר למדוד, זו שפה של קונוטציות שאי אפשר להשתמש בה כדי למדוד יתרונות או חסרונות".
מאירי מסביר שקיים שוני בין הוויניל לדיגיטלי גם במדדים נוספים של איכות הסאונד - למשל, ביכולת לייצג תדרים גבוהים ונמוכים, ובשורה התחתונה לתקליטור ולקובץ הדיגיטלי יש יתרון ברור ומוחלט על תקליט הוויניל. "אני חושב שלאלמנט הפסיכולוגי יש משמעות רבה בפופולריות הגוברת של התקליטים. יש לזה ממד רומנטי, התעסקות טכנית של איסוף ותחזוקה (ניקוי, החלפת מחטים וכו'), ויש חשיבות גם לכך שתקליט הוויניל מנוגן בצורה פיזית וניתן להעביר בו רצועות בצורה פיזית. זה כנראה הסיפור".
לוגסי רואה את הדברים אחרת: "לא מדובר רק בפסיכולוגיה כי אם בסוג מסוים של צליל שמופק על ידי התקליט. תהליך הפקת הצליל הוא אנלוגי לחלוטין (ומשום כך פחות איכותי לפי המדדים שהוזכרו קודם לכן, א"פ). אחרי 100 שנות תקליטים יש מי שאוהב את הצליל ה'פגום' הזה ואת הצבע שלו, הן משום שהתרגל אליו והן משום שהצליל הזה הפך לאהוב והיום הרבה מוזיקאים שואפים אליו גם כשאמצעי ההקלטה וההפצה הם דיגיטליים לחלוטין".
אחת המגמות הבולטות בעולם המוזיקה של השנים האחרונות היא חזרתם של תקליטי הוויניל. מכירות התקליטים חזרו להיות רלוונטיות לתעשייה והמספרים עולים בעקביות בכל שנה. הוצאת אלבום ויניל הפכה גם לסימן של איכות ויוקרה בקרב מוזיקאים, ובשבוע שעבר פתח המוזיקאי ג'ק וייט פס ייצור חדש לתקליטים בדטרויט - הראשון זה 30 שנה שנפתח בארה"ב.
הטענה המרכזית שחובבי התקליטים משמיעים שוב ושוב היא שאי אפשר להתחרות באיכות הסאונד של התקליט. האם יש אמת בטענה זו? ובכן, לפי המדע המדויק התשובה היא בהחלט לא. לפי עולם הפסיכולוגיה האנושית התשובה כבר הרבה יותר מורכבת.
"איכות הסאונד נקבעת על ידי כמה פרמטרים", מסביר נעם מאירי מבית הספר לסאונד של יואב גרא. "ראשית, ומעל הכל, ישנו 'המנעד הדינמי', שזה ההפרש בין הצליל הכי חלש לצליל הכי חזק שניתן 'להטביע' על גבי התקליט או הקובץ הדיגיטלי. בקטגוריה הזאת יש לצליל הדיגיטלי יתרון ברור שכן הטווח המרבי שניתן לקלוט בתקליט הוא 80 די־בי, בעוד המנעד של קובץ מסוג WAVE סטנדרטי ושל CD הוא 96 די־בי".
"בכל מדד אמפירי, לתקליטור ולקבצים מסוג WAVE יש יתרון ברור וחד־משמעי על הוויניל", מוסיף יוסי לוגסי, איש סאונד ומורה לסאונד, ומציין גם שאין להשוות אף אחד מהם לקובץ MP3 משום שהאחרון הוא נחות איכותית בכוונה - על מנת לשמור הרבה מידע בנפח אחסון קטן. הפופולריות של סוג הקבצים הזה יכולה אולי להעיד על איכות הסאונד שהמאזין הנורמטיבי מבחין בה.
Mel Evans / AP
כדי לחזק את הנקודה הזאת מאירי מציין שבכל מקרה אין להפרשים של המנעד הדינמי משמעות גדולה שכן בהאזנה שאינה בתנאי מעבדה - עם ציוד מתאים וחדר אטום לחלוטין לרעשים סביבתיים - איננו יכולים לשמוע אפילו את מלוא המנעד שמפיק תקליט ויניל.
לא הרבה השתנה בטכנולוגיה של תקליטי הוויניל מאז שהומצאה (בגרסתה המוקדמת) על ידי תומס אדיסון ב–1877. העיקרון הוא שגלי הקול מרטיטים מחט שחורצת את התקליט בהתאם לתנודות הקול. בזמן הנגינה החריצים מרטיטים חזרה את המחט המנגנת וכך משוחזרת המוזיקה שהוטבעה על גבי התקליט.
בקובצי סאונד דיגיטליים ובתקליטורים, לעומת זאת, גלי הקול מומרים לסדרה של מספרים המאוחסנים על גבי המדיה ומומרים בחזרה לגלי קול בעת הנגינה. בניגוד לתקליט ויניל, המידע המאוחסן בצורה זו הרבה יותר עמיד מול פגעי הזמן ובניגוד לתקליט הוא לא נשחק או מתעוות.
אחת הטענות של אנשי התקליטים היא שלוויניל יש סאונד "חם". מאירי מתקשה מעט לקבל את ההגדרות האלו. "אני לא יודע מה זה אומר 'חם'. זה לא משהו שאפשר למדוד, זו שפה של קונוטציות שאי אפשר להשתמש בה כדי למדוד יתרונות או חסרונות".
מאירי מסביר שקיים שוני בין הוויניל לדיגיטלי גם במדדים נוספים של איכות הסאונד - למשל, ביכולת לייצג תדרים גבוהים ונמוכים, ובשורה התחתונה לתקליטור ולקובץ הדיגיטלי יש יתרון ברור ומוחלט על תקליט הוויניל. "אני חושב שלאלמנט הפסיכולוגי יש משמעות רבה בפופולריות הגוברת של התקליטים. יש לזה ממד רומנטי, התעסקות טכנית של איסוף ותחזוקה (ניקוי, החלפת מחטים וכו'), ויש חשיבות גם לכך שתקליט הוויניל מנוגן בצורה פיזית וניתן להעביר בו רצועות בצורה פיזית. זה כנראה הסיפור".
לוגסי רואה את הדברים אחרת: "לא מדובר רק בפסיכולוגיה כי אם בסוג מסוים של צליל שמופק על ידי התקליט. תהליך הפקת הצליל הוא אנלוגי לחלוטין (ומשום כך פחות איכותי לפי המדדים שהוזכרו קודם לכן, א"פ). אחרי 100 שנות תקליטים יש מי שאוהב את הצליל ה'פגום' הזה ואת הצבע שלו, הן משום שהתרגל אליו והן משום שהצליל הזה הפך לאהוב והיום הרבה מוזיקאים שואפים אליו גם כשאמצעי ההקלטה וההפצה הם דיגיטליים לחלוטין".
נערך לאחרונה ב:
tomertsin
מושעה
- הודעות
- 12,603
- מעורבות
- 2,203
- נקודות
- 113
נערך לאחרונה ב:
"אחרי 100 שנות תקליטים יש מי שאוהב את הצליל ה'פגום' הזה ואת הצבע שלו, הן משום שהתרגל אליו והן משום שהצליל הזה הפך לאהוב והיום הרבה מוזיקאים שואפים אליו גם כשאמצעי ההקלטה וההפצה הם דיגיטליים לחלוטין"."
השורה התחתונה היא שהרבה מוזיקאים שואפים להגיע לסאונד האנלוגי והוא אהוב אז על מה הקונפליקט? שהמדע תמיד צודק? אולי המדע לא יודע למדוד הנאה כמו שצריך? חומר למחשבה.
השורה התחתונה היא שהרבה מוזיקאים שואפים להגיע לסאונד האנלוגי והוא אהוב אז על מה הקונפליקט? שהמדע תמיד צודק? אולי המדע לא יודע למדוד הנאה כמו שצריך? חומר למחשבה.
אטלס חרטא
אוהב במיוחד:
"בכל מדד אמפירי, לתקליטור ולקבצים מסוג WAVE יש יתרון ברור וחד־משמעי על הוויניל", מוסיף יוסי לוגסי
כולל חוש המישוש,ואולי הטעם ? ....
יתכן שהקופסה נפתחת בקלות,
בלי שום טריקים מסתוריים,
אני נוטה להניח שמי שלא הצליח
לממש לשביעות רצונו את הדיגיטלי,
פנה למצוא אושרו באנלוגי,
זו רק הנחה איני יכול לבדוק אותה,
או להוכיח בכל צורה שהיא
שהרי זו בחירה חופשית,
כמו שבוחרים מתוך אמונה כל דבר אחר.
Sol
חבר משקיען
- הודעות
- 2,444
- מעורבות
- 621
- נקודות
- 113
וואלה ?
כשאתה כותב אימפירי במיוחד לגבי עניין של טעם אישי
אז זה הפירוש
אֶמְפִּירִי
"מבוסס על תצפיות או ניסויים הנקלטים בחמשת החושים"
(אני שומע ממחשב,CD,פטיפון)
אוהב את האחרון יותר...
תומר,
תודה שהבאת את הכתבה,
<<נערך על ידי מנהל - בלי בפוליטיקה באתר>>>
ללא קשר לפוליטיקה, זאת דעתו של הכותב , יש דעות לכאן ולכאן,
פעם העלתי דיון כאן, אני אישית עדיין לא שמעתי מערכת אנולגית או דיגיטלית שתיתן לי תחושה אמיתית שאני נמצא מול זמרים ונגנים אמיתיים...ולאו דווקא קונצרט ...
תודה שהבאת את הכתבה,
<<נערך על ידי מנהל - בלי בפוליטיקה באתר>>>
ללא קשר לפוליטיקה, זאת דעתו של הכותב , יש דעות לכאן ולכאן,
פעם העלתי דיון כאן, אני אישית עדיין לא שמעתי מערכת אנולגית או דיגיטלית שתיתן לי תחושה אמיתית שאני נמצא מול זמרים ונגנים אמיתיים...ולאו דווקא קונצרט ...
.<<נערך על ידי מנהל - בלי בפוליטיקה באתר>>>
נערך לאחרונה ב:
