אתה בודק ושומע עם העיניים מונמי - יש רק דרך אחת לשמוע באמת ללא כל הטיה.... ואני מניח שאתה יודע מהי.זה מקור הבעיה, אתה מאמין \ לא מאמין
אנחנו טורחים, בודקים ושומעים
אתה בודק ושומע עם העיניים מונמי - יש רק דרך אחת לשמוע באמת ללא כל הטיה.... ואני מניח שאתה יודע מהי.זה מקור הבעיה, אתה מאמין \ לא מאמין
אנחנו טורחים, בודקים ושומעים
הסיפור שלך נחמד ויפה והכל בסדר אבל המסקנות שלך ממנו תמוהות מאוד.אני חוזר ואומר לעוז קול ולרוברט ולכל חברי מועדון המבחנים העיוורים - העובדה שאתם יודעים כמה מסובך למדוד רמקול או בדיוק איך עובדת טופולוגיית הגברה כזו או אחרת, לא אומר שאתם יודעים איך נכון לבדוק הבדלים שמיעים בין רכיבים.
מבחנים עיוורים מושפעים מהפרמטרים הבאים:
1. מיומנות המאזין - הניסיון שלו בבחינת הבדלים בין ציוד אודיו.
2. ההשפעה הפסיכולוגית של מבחן זמן-אמת. כל אחד מושפע מזה אחרת.
3. מידת ההיכרות עם הציוד המושמע.
4. כנגזרת של 2 - יכולת ההסתגלות לצורת האזנה שונה לחלוטין ממה שהמאזין רגיל אליה, לפרק זמן קצר, תוך כדי צורך לחוות שינויים בזמן אמת.
ועוד פרמטרים שאני לא חושב עליהם. אין דרך לבטל את ההשפעות של הדברים האלה במבחן עיוור.
רוברט, אביא לך דוגמאות לסיטואציות כאלה:
הרקע: קורס טכנאות סאונד, מכללת הד, תחילת שנות ה- 2000. אני בא עם רקע "אודיופילי" ולא מוסיקלי ויושב בכיתה של 20 מוזיקאים פרועי שיער שכל החיים ניגנו על תופים, גיטרה, חליל או הלחינו מוזיקה אלקטרונית.
מקליטים קטע ועושים פלייבק בקונטרול רום.
מייד כולם שומעים שהבסיסט לא בדיוק מסונכרן עם המתופף. קצת מאחר. מיד כולם שומעים שהגיטרה לא מכוונת בדיוק. רק מתן לא שומע כלום. מתן מפגר?
שיעור לאחר מכן, חשמל, המורה מדגים את עיקרון אוהם ע"י החלפת כבלי הרמקולים של המוניטורים הגדולים בזוג אחר: אחד קצר מאד (כ- 50 ס"מ) והשני ארוך, כ- 10 מטר. המטרה: לזהות הבדלים בהאזנה. להראות שאורך המוליך משפיע על קיבולו ועל יכולתו להעביר את הסיגנל.
מתן תוך שניה שם לב שהבמה נוטה פתאם לצד אחד. היא פשוט זזה כמה ס"מ מהאמצע. מתן היה היחיד ששמע. ותוך שניה וחצי. למה? כי מתן היה (ועודנו) מורגל לשמוע הבדל בין ציוד אודיו, אבל מעולם לא נכח בסשנים ארוכים של חזרות ומעולם (לצערו האינסופי) לא ניגן על כלי וחווה חוסר כיול או בסיסט שלא בסינק עם המתופף שלו.
מבחן עיוור לא עושה צדק בשתי הסיטואציות האלה כי הוא מניח שהאוזניים של כולם שוות. הרי זה ברור לכולם שעם עוד אימון (קרי, האזנות חוזרות ונשנות, במצבים שונים) הייתי מבחין בבעית המתופף-בסיסט, וחבריי לספסל היו מבחינים בבמה שזזה. מבחינתי, זאת הוכחה מספקת שמבחן עיוור באודיו הוא שטות.
פיוז אודיופילי של 2 ס"מ, או כבל מתח אודיופילי של 1.5 מטר אחרי 100 ק"מ של כבל עלוב לכאורה של חברת החשמל - זה לא מגוחך ?....... מישהו אי פעם שמע ציוד כזה בבליינד ?
פיוז אודיופילי של 2 ס"מ, או כבל מתח אודיופילי של 1.5 מטר אחרי 100 ק"מ של כבל עלוב לכאורה של חברת החשמל - זה לא מגוחך ?....... מישהו אי פעם שמע ציוד כזה בבליינד ?
איפה כתבתי שאני פוסל את אבחנתו בנושא הכבל ? .....כל שכתבתי זה בכללי ללא התייחסות ספציפית ל"חוויות אודיו של מתנוש משנת 2,000"גם לפסול את דברי מתנוש לגבי הבדלים בין כבל רמקול קצר לארוך רק בגלל שהוא ראה בעיניו את הכבלים זה חוסר הבנה
אני חוזר ואומר לעוז קול ולרוברט ולכל חברי מועדון המבחנים העיוורים - העובדה שאתם יודעים כמה מסובך למדוד רמקול או בדיוק איך עובדת טופולוגיית הגברה כזו או אחרת, לא אומר שאתם יודעים איך נכון לבדוק הבדלים שמיעים בין רכיבים.
מבחנים עיוורים מושפעים מהפרמטרים הבאים:
1. מיומנות המאזין - הניסיון שלו בבחינת הבדלים בין ציוד אודיו.
2. ההשפעה הפסיכולוגית של מבחן זמן-אמת. כל אחד מושפע מזה אחרת.
3. מידת ההיכרות עם הציוד המושמע.
4. כנגזרת של 2 - יכולת ההסתגלות לצורת האזנה שונה לחלוטין ממה שהמאזין רגיל אליה, לפרק זמן קצר, תוך כדי צורך לחוות שינויים בזמן אמת.
ועוד פרמטרים שאני לא חושב עליהם. אין דרך לבטל את ההשפעות של הדברים האלה במבחן עיוור.
רוברט, אביא לך דוגמאות לסיטואציות כאלה:
הרקע: קורס טכנאות סאונד, מכללת הד, תחילת שנות ה- 2000. אני בא עם רקע "אודיופילי" ולא מוסיקלי ויושב בכיתה של 20 מוזיקאים פרועי שיער שכל החיים ניגנו על תופים, גיטרה, חליל או הלחינו מוזיקה אלקטרונית.
מקליטים קטע ועושים פלייבק בקונטרול רום.
מייד כולם שומעים שהבסיסט לא בדיוק מסונכרן עם המתופף. קצת מאחר. מיד כולם שומעים שהגיטרה לא מכוונת בדיוק. רק מתן לא שומע כלום. מתן מפגר?
שיעור לאחר מכן, חשמל, המורה מדגים את עיקרון אוהם ע"י החלפת כבלי הרמקולים של המוניטורים הגדולים בזוג אחר: אחד קצר מאד (כ- 50 ס"מ) והשני ארוך, כ- 10 מטר. המטרה: לזהות הבדלים בהאזנה. להראות שאורך המוליך משפיע על קיבולו ועל יכולתו להעביר את הסיגנל.
מתן תוך שניה שם לב שהבמה נוטה פתאם לצד אחד. היא פשוט זזה כמה ס"מ מהאמצע. מתן היה היחיד ששמע. ותוך שניה וחצי. למה? כי מתן היה (ועודנו) מורגל לשמוע הבדל בין ציוד אודיו, אבל מעולם לא נכח בסשנים ארוכים של חזרות ומעולם (לצערו האינסופי) לא ניגן על כלי וחווה חוסר כיול או בסיסט שלא בסינק עם המתופף שלו.
מבחן עיוור לא עושה צדק בשתי הסיטואציות האלה כי הוא מניח שהאוזניים של כולם שוות. הרי זה ברור לכולם שעם עוד אימון (קרי, האזנות חוזרות ונשנות, במצבים שונים) הייתי מבחין בבעית המתופף-בסיסט, וחבריי לספסל היו מבחינים בבמה שזזה. מבחינתי, זאת הוכחה מספקת שמבחן עיוור באודיו הוא שטות.
קרה לי דבר דומה. קורס סאונד (לא יצא מזה כלום חוץ מפריצת דיסק) הקלטנו קטעי קאבר ליצירה ידועה ורק אני (ככל הנראה) הייתי מבחין בשינויי eq בכלים שהוקלטו. בקטעים של יציאות קטנות מקצב הייתי אבוד לגמרי.
חברים, "מבחן עיוור" לא חייב להיות רק בקטע של תחרות או מבחן פומבי שתכליתו לבדוק אם המאזין שומע או לא שומע הבדלים. זה ילדותי ומיותר לגמרי.
מבחן עיוור אפשר ומומלץ לעשות בכל הזדמנות של השוואות בין ציוד, סתם ככה עם חברים, או אצל היבואן כשקונים משהו. בכל הזדמנות בה ניתן להשוות בין ציודים מומלץ להשקיע קצת בהאזנה בעיניים עצומות, תוך כדי החלפת ציוד, באופן טבעי ורגוע, בלי כל הממבו ג'מבו של מי שהדם עולה להם לראש כשמסבירים להם שכל רכיב אודיו נשמע אחרת. מאוד ממליץ.
את הבחינה אפשר לעשות בביתך בד' אמותיך, כאשר מי שמחליף לך את הציוד זה אחד הילדים שלך או סתם חבר "שהסטריאו מעניין לו את התחת" ואז לא אמורה להיות שום בעיה של לחץ פסיכולוגי.אני יודע שעלי זה לא עובד, אני צריך כמה ימים בבית בסביבה רגועה ולא במצב של "בחינה"
ואז, בבית, אחרי כמה ימים אני חוזר לציוד המקורי ויכול להשוות
את הבחינה אפשר לעשות בביתך בד' אמותיך, כאשר מי שמחליף לך את הציוד זה אחד הילדים שלך או סתם חבר "שהסטריאו מעניין לו את התחת" ואז לא אמורה להיות שום בעיה של לחץ פסיכולוגי.
אולי אתה עושה זאת בפחות להיטות ממני, אבל עושה רושם שגם לך מאוד חשוב לשכנע שהאנלוג נשמע טוב יותר והרמקולים הקרמיים יותר מדמים את המציאות.למה זה כל כך חשוב לך? אתה רובין הוד?
אולי אתה עושה זאת בפחות להיטות ממני, אבל עושה רושם שגם לך מאוד חשוב לשכנע שהאנלוג נשמע טוב יותר והרמקולים הקרמיים יותר מדמים את המציאות.