מר קסנר. אם תוגשם האידיליה של האודיופיל חובב המוסיקה הקלאסית, כן צריך גודל ומרחב של אולם קונצרטים, ומכיוון שאין ב-99.99 אחוז מהבתים/דירות גודל ומרחב של אולם קונצרטים, אז מערכת הסטריאו הביתית פשוט כושלת במשימתה הראשונה והבסיסית. ולמה צריך? כי באולם קונצרטים יש רוחב לבמה המוסיקלית האמיתית שמשתרע בין שורת הנגנים האחרונה בצד שמאל של הבמה (קבוצת הכינור הראשון) לבין שורת הנגנים האחרונה בצד ימין של הבמה (נגני הקונטרבאס). באולם יש עומק לבמה המוסיקלית שמשתרע מקצה הפודיום של המנצח הפונה לתזמורת עד לשורת הנגנים האחרונה לעומק - נגני תופי הטימפאני.
שוב לא הבנת, ואתה כותב נאומים ארוכים ונפוחים על אי־ההבנות שלך. זה די מעייף.
אולי שמת לב—אצלך אי אפשר לדעת—שאנשים מסוגלים לזהות את מיקומו של מקור קול ולפעמים את גודלו, וגם בעיניים עצומות. בהנחה שלא מדובר באיזה קסם מסתורי, טריוויאלי שהאינפורמציה שמרמזת על הכיוונים, הגבהים והגדלים מקודדת כבר בגלי הקול שמגיעים לאוזניהם. לגבי כיוון שמאל/ימין, המנגנון די ברור ומסתמך על שני סוגי cues—סימנים/רמזים: אם אותו צליל מגיע קודם לאוזן ימין, סימן שהמקור נמצא מימין; ואם אותו הצליל מגיע קודם לאוזן ימין ולא מעוכב—הפרש פאזה—על־ידי עקיפת הראש, סימן שהמקור נמצא מימין. זה כולל חישובים מסובכים מאוד שמתבצעים במוח על סמך ה־cues האלה. לי אישית לא ברור איך מיוצג הגובה ומה מאפשר לזהות מקור מלפנים או מאחור, וייתכן שלצורך כך חלק מהצלילים אכן צריכים להגיע מאחור. כנראה יש גם השפעה לאפרכסת האוזן.
אם ההקלטה הייתה קולטת את כל ה־cues בצורה נכונה ומלאה, גם מבחינת אמפליטודות וגם מבחינת תיזמונים, והמערכת הייתה מצליחה לשחזר אותם ליד אוזני המאזין בצורה נאמנה, היינו מקבלים תחושה של כל הממדיות והכיווניות בדיוק כמו באולם המקורי, ללא צורך בחדר באותו גודל.
כדי לקלוט את ה־cues של אינפורמציית שמאל/ימין כפי שהיא, יש צורך בשני מיקרופונים בדיוק במקום שבו אמורות להיות אוזני מאזין באולם, ורצוי שיהיו מורכבים על דמוי ראש, אולי אפילו עם אפרכסות. יש הקלטות כאלה, שנקראות בינאורליות (binaural), אבל הן נשמעות טוב רק באוזניות.
לעומת זאת, רוב ההקלטות האחרות כלל לא קולטות או משמרות אפילו את אינפורמציית שמאל/ימין האמורה, משום שמשתמשים ביותר משני מיקרופונים שאינם ממוקמים במקום שבו אמורות להיות אוזני המאזין באולם. מה שנקלט ומשומר הוא מה שמגיע לאוסף מיקרופונים המפוזרים בחלל, שקולטים את מה שהם קולטים בתזמונים ובאמפליטודות מסוימים—וזה לא ה־cues האמיתיים—ואת כל זה מערבבים באולפן לכדי שני ערוצים. את מיקום הכלים והקולות קובעים על־ידי יחס העוצמות שבו מופנה פלט של כל מיקרופון בין ערוץ שמאל לבין ימין. להבנתי, ההקלטות אינן כוללות שום ייצוג של ממד הגובה.
כך שההקלטות מראש אינן מכילות את האינפורמציה הקשורה למיקום ולממדיות—היא אבדה לחלוטין לאין שוב—ואין דרך לשחזר אותה אחר כך במערכת כלשהי, טובה ככל שתהיה, ובחדר כלשהו, גדול ככל שיהיה ו/או עם אקוסטיקה מושלמת ככל שתהיה. זה אבוד.
עוד דבר שמפריע, אפילו אם ההקלטה הייתה מושלמת, הוא ההחזרים של החדר, המבלבלים את כל ה־cues גם מבחינת אמפליטודות וגם מבחינת תיזמונים.
להרגשתי, הקלטה רב־ערוצית—כזו שבאמת מקליטים בה את מה שמגיע מאחור (לא כולן כאלה) ביחס הנכון—תורמת הרבה לתחושת המרחביות.
אין לי שום תקווה שתבין את הנאמר, אבל בכל זאת כתבתי, לפחות עבור האחרים.
אני שומע בשנים האחרונות קונצרטים של הפילהרמונית הישראלית בתיאטרון ירושלים,(אולם שרובר) ושל הקאמרטה הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים בתיאטרון ירושלים (אולם הנרי קראון). שני אולמות שעוצבו אקוסטית לנגינת מוסיקה קלאסית באותו קומפלקס. רוחב הבמה בשני האולמות נע בין 17 ל-20 מטר. עומק הבמה הוא נתון שלא ידוע לי, אני מעריך אותו בכ-7 מטר.
מערכת סטריאו ביתית מושלמת שנועיד אותה לשחזור מוסיקה קלאסית צריכה להיות ממוקמת בחדר ביתי ענק שקיים רק באחוזות עשירי העולם. רוחב החדר הזה צריך להיות 17 מטר ועומק החדר צריך להיות 7 מטר. נניח שזוג הרמקולים בחדר המדומיין הזה יהיו ממוקמים במפתח של 15 מטר ביניהם ובמרחק של 6 מטר מהקיר האחורי. אני תוהה איזו במת סאונד אדירה וענקית תתפתח באותו חדר לרוחב ולעומק.
זה קשקוש מוחלט ומהווה אי־הבנה מהותית של כל העניין. קודם כול, אם היינו רוצים חדר עם אקוסטיקה דומה לאולם, היינו צריכים את כל האולם ולא רק את הבמה שבתוכו. שנית, כל ההחזרים מקירות, רצפת ותקרת האולם, מהכיסאות, ומהכול כבר נקלטו פעם אחת על־ידי המיקרופונים. אם נשמיע את התוצאה בתוך חדר בגודל האולם, השפעת האקוסטיקה תופעל פעמיים.
לא רק שאתה לא מבין את מה שאחרים אומרים, אתה לא מבין אפילו את מה שאתה כותב, אבל כותב את זה באריכות ובפירוט.
דוגמה לנפיחות המלאה חשיבות עצמית שלך היא ה"הסברים" כמו: "לבין שורת הנגנים האחרונה בצד ימין של הבמה (נגני הקונטרבס). באולם יש עומק לבמה המוזיקלית שמשתרע מקצה הפודיום של המנצח הפונה לתזמורת עד לשורת הנגנים האחרונה לעומק—נגני תופי הטימפני".
ראשית, למי נראה לך שההסברים האלה נחוצים? נראה לך שאני לא יודע דברים ברמה הזו? וחוץ מזה, זה אמנם הסידור הנפוץ, אבל לא תמיד הקונטרבסים נמצאים מימין—יש הקלטות שבהן הם משמאל—ולא תמיד הטימפני נמצאים בשורה שאחרי שאר הנגנים; לפעמים הם באותה שורה יחד עם חלק מהנגנים האחרים, כמו הבראס ו/או הקונטרבסים. כנראה שלא שמת לב שלא תמיד התזמורות מסודרות באותו האופן. גם לפעמים בצד ימין בקדמת הבמה יושבים הצ'לי, ולפעמים הכינורות השניים או הוויולות.
הנה במיוחד עבורך דוגמה עם קונטרבסים משמאל וטימפני לא בשורה האחרונה (לקוחה
מכאן):
