מר קסנר. אם תוגשם האידיליה של האודיופיל חובב המוסיקה הקלאסית, כן צריך גודל ומרחב של אולם קונצרטים, ומכיוון שאין ב-99.99 אחוז מהבתים/דירות גודל ומרחב של אולם קונצרטים, אז מערכת הסטריאו הביתית פשוט כושלת במשימתה הראשונה והבסיסית. ולמה צריך? כי באולם קונצרטים יש רוחב לבמה המוסיקלית האמיתית שמשתרע בין שורת הנגנים האחרונה בצד שמאל של הבמה (קבוצת הכינור הראשון) לבין שורת הנגנים האחרונה בצד ימין של הבמה (נגני הקונטרבאס). באולם יש עומק לבמה המוסיקלית שמשתרע מקצה הפודיום של המנצח הפונה לתזמורת עד לשורת הנגנים האחרונה לעומק - נגני תופי הטימפאני.הרבה אנשים טועים במחשבה שצריך לכאורה להשיג בבית את הגודל והמרחב של אולם קונצרטים, ושזה נדון לכישלון בגלל שהמרחב בבית זעיר יחסית.
אז לא, לא צריך גודל. כל האינפורמציה של הגודל, המרחביות, הכיווניות, והנפח—הכול מיוצג על ידי גלי הקול שמגיעים לאוזן. המשימה של ההקלטה והשמעה אינה לייצר אולם ענק בתוך סלון ביתי, אלא לדאוג לכך שגלי הקול המגיעים לאוזני המאזין בבית יהיו דומים בהיבטים הללו לאלה שמגיעים לאוזני מאזין באולם הגדול. זה עדיין לא קל, אבל לחלוטין לא בלתי אפשרי כפי שאנשים מדמיינים, אפילו באוזניות.
עם זאת, גם אם גלי הקול המגיעים לאוזן היו זהים לחלוטין, החוויה עדיין שונה, כי באולם זה מלווה גם בלראות את הגודל, ובבית אין מתאם בין מה ששומעים למה שרואים. יש גם הבדלים נוספים בחוויה—בהיבטים של להתכונן במיוחד, להקדיש זמן להאזנה נטו ללא הסחות דעת, ואולי המשמעותי ביותר—לחוות חוויה משותפת עם קהל גדול.
אני שומע בשנים האחרונות קונצרטים של הפילהרמונית הישראלית בתיאטרון ירושלים,(אולם שרובר) ושל הקאמרטה הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים בתיאטרון ירושלים (אולם הנרי קראון). שני אולמות שעוצבו אקוסטית לנגינת מוסיקה קלאסית באותו קומפלקס. רוחב הבמה בשני האולמות נע בין 17 ל-20 מטר. עומק הבמה הוא נתון שלא ידוע לי, אני מעריך אותו בכ-7 מטר.
מערכת סטריאו ביתית מושלמת שנועיד אותה לשחזור מוסיקה קלאסית צריכה להיות ממוקמת בחדר ביתי ענק שקיים רק באחוזות עשירי העולם. רוחב החדר הזה צריך להיות 17 מטר ועומק החדר צריך להיות 7 מטר. נניח שזוג הרמקולים בחדר המדומיין הזה יהיו ממוקמים במפתח של 15 מטר ביניהם ובמרחק של 6 מטר מהקיר האחורי. אני תוהה איזו במת סאונד אדירה וענקית תתפתח באותו חדר לרוחב ולעומק.
אולי זה סיפור אמיתי, אולי אגדה אורבנית אבל מספרים שבשנות השמונים ערך המגזין האמריקאי סטריאופייל ניסוי חי באולם קונצרטים בניו יורק. תזמורת פילהרמונית ניגנה יצירה סימפונית לעשרות רבות של כלים. היצירה הוקלטה - ואז הושמעה ההקלטה ליושבים באולם דרך מערכת סטריאו ביתית מהטובות והיקרות ביותר שהיו אז. ידוע גם על ניסוי מוקדם יותר שערכה חברת קוואד הבריטית באולם קונצרטים באנגליה שבו הושמע קונצרט, הוקלט, והושמע שוב דרך סוללה של רמקולי ESL 57 שהוצבו על הבמה, היו שם, אם אני זוכר נכון את התמונה שראיתי, שלושה זוגות רמקולים לכל צד.