אתמול בערב הייתה לנמר ולי שיחה ארוכה, של כ-40 דקות, שבה נמר הסכים שמדויק יותר לומר שלמערכת "יש ביצועים טובים יותר" מאשר שהיא "טובה יותר", ואני נאלצתי להסכים שאולי אין מנוס מלקרוא למערכת "טובה יותר" במקרים ספציפיים, כמו למשל כשמישהו שומע את המערכת של נמר, חוזר הביתה מתוסכל, ושואל את נמר "מה אני צריך לעשות?", שאז נמר עונה את שורת המחץ "אתה צריך מערכת יותר
טובה!!"
אבל במחשבה שנייה, כאן ברור שההקשר הוא "טובה יותר
עבורך", ובעצם אין כאן סטייה מהכלל של "אין משמעות ל'טוב' בלי שהייה ברור עבור מי/מה", כך שלא השתנה הרבה.
מאז המשכתי לחשוב, והגעתי לכמה מסקנות בנושא.
ראשית, שייש לציין שבשפת הדיבור היומיומית, אין בעייה להשתמש במונחים של טוב/רע יותר/פחות וכיו"ב לתיאור מערכות ויחסי העדפתן, אבל כאן ההקשר הוא שרשור, פילוסופי לכל דבר ועניין, לגבי השימוש הנאות במונחים אלה, וכאן כל מהות הדיון היא האבחנות המדויקות בהקשרים אלה.
שנית, נמר מקדם כאן בלהט רב סט של הנחות-יסוד שהוא מבקש, כמעט דורש, לקבל אותן כאקסיומות. דברים כמו:
1. האידיאל שאליו שואפים הוא הצליל החי, שהוא הרפרנס שאליו יש לייחס הכל
2. מערכת צריכה/אמורה/נועדה/מהותה (וכו') "לשחזר אודיו"
3. כדי לעשות את הנ"ל היא צריכה שיהייו לה מספר תכונות (הסדר לא חשוב)
א. מפורטת
ב. דינאמית
ג. שקופה
ד. מאוזנת
ה. מהירה
ו. במה (רחבה/עמוקה ככל האפשר, ורצוי שתהייה גם תחושת גובה)
וכו' וכו' -- יש עוד הרבה, כשכל פעם מוזכרת תת-קבוצה אחרת.
נמר גם מגדיר מערכת כטובה יותר אם היא מממשת את האקסיומות הנ"ל במידה רבה יותר.
יש לציין במפורש שאף דבר מהנ"ל אינו מזכיר ואינו מתייחס ל:
- מאזין, טעם, העדפות, עמדות, או כל דבר אישי/סובייקטיבי אחר.
הקלטה (אין חובה שההקלטה תישמר על מדייה כלשהי, אפשר למשל לשדר מיידית את מה שנקלט במיקרופונים, או להשמיע אותה מיידית בחדר אחר מזה שבו היא מבוצעת)
- מציאות כלשהי, כמו למשל איזה גלי קול היו באיזה מקומות במרחב, במציאות, בעת ביצוע ההקלטה
וכבר זה אמור לעורר חשדות כבדים לגבי המודל הזה.
=============
יש כלל חכם, שאומר "אם אתה נתקל בסתירה, בדוק את הנחותיך. כנראה שתגלה שלפחות אחת מהן אינה נכונה/קבילה".
בעבר גם אני נהגתי להסתכל על תחום האודיו מתוך איזושהי ואריאציה על המודל הזה, אבל כל פעם שחשבתי על זה, נתקלתי בסתירות ובבעייתיות, אז בדקתי את הנחותי, ולקח לי שנים, עד שבהדרגה הגעתי למסקנה שכל כיוון המחשבה הזה הוא בעייתי מהמסד ועד לטפחות.
=============
הנחות ואקסיומות אפשר לקבל, או לדחות/לפסול, למשל אם הן אינן תואמות למה שאנחנו רואים במציאות, אם קבלתן גורמת לסתירות/אבסורדים, או כאשר אין בהן צורך, ואפשר להגיע למסקנות הנדרשות גם בלעדיהן.
אם חושבים טיפה על אוסף האקסיומות הנ"ל, נתקלים בבעייתיות על כל צעד ושעל. די בסתירה אחת הנובעת מכל הנחה כדי לפסול/לדחות אותה, אבל יש הרבה.
אפשר לעשות עבודת דוקטוראט על כל הבעייתיות הנ"ל, וכבר חפרתי וטחנתי חלקים מזה בפוסטים קודמים, אז לא אחזור על כל זה כאן. אשוב ואציין רק על כמה נקודות.
=========================
הדבר הייחיד שיכול להיות משמעותי כאן על תקן "שיחזור" הוא צורת הגל שהייתה מגיעה לאוזני מאזין היושב במרחב שבו מבוצעת ההקלטה. זה מה שאפשר באופן הגיוני ורלוואנטי לרצות לשחזר. אבל ההקלטות אינן מתיימרות בכלל לקלוט את המציאות הזו כפי שהיא. ברגע שייש יותר משני מיקרופונים, ו/או שאינם ממוקמים במקום שמאזין אמור להיות בו, וזה כמעט תמיד המצב, אין מה לדבר על "שיחזור".
אם באמת רוצים שמערכת "תשחזר" את מה שההקלטה קלטה, היא צריכה לעשות תהליך הפוך בדיוק לזה של ההקלטה, וייש לתכנן את רכיבי המערכת כפונקציה של הרכיבים ששימשו בזמן ההקלטה. זה לא קורה כך באופן יזום, ואין סיכוי שזה יהיה בדיוק כך באופן מקרי, בטח לא כשמדובר ביותר מציוד הקלטה אחד.
גם אם מערכת הייתה מסוגלת לייצר במדויק את גלי הקול כפי שנקלטו במיקרופונים, האקוסטיקה של החדר הייתה מעוותת את זה לחלוטין, מה גם שכל שינוי בווליום משנה את צורת הגל.
נראה לי שזה סותם את הגולל על כל הדיבורים על "שיחזור".
דברים דומים מפילים גם את כל הנושא של "במה" (soundstage). מה שנותן לנו כבני אדם את תחושות הכיוון/גודל הוא בעיקר הראייה, אבל מה שאנחנו יכולים להסיק מתוך שמיעה בלבד מסתמך על שני סוגים של "cues" (רמזים): (1) הפרשי עוצמה, ו-(2) הפרשי פאזה, בין מה שמגיע לשתי האוזניים. אם הייו משתמשים בשני מיקרופונים ממוקמים כמו מאזין, שני סוגי ה-cues האלה הייו מוקלטים כפי שהם. ריבוי המיקרופונים ומיקומיהם גורמים להקלטת ריבוי cues לא רלוואנטיים, שעוד מעורבבים ב-mix, ויוצא סלט אחד גדול שאינו קשור למיקומים/גדלים שהיו במקור. כל התחושות של גודל/כיוון שמתקבלות משמיעת הקלטה דרך מערכת אינן קשורות לשום מציאות משוחזרת שהיא, והן בעיקר תוצאה של עבודת הטכנאי באולפן.
אם היינו מתייחסים באיזושהי מידה של רצינות לאקסיומה ש"האידיאל שאליו שואפים הוא הצליל החי, שהוא הרפרנס שאליו יש לייחס הכל", אז הדרך לבחון מערכות לא הייתה כוללת אבסורדים כמו:
- לבחור קטעים שהוקלטו ע"י אמנים שאנחנו לא מכירים, על כלים שאנחנו לא מכירים, באקוסטיקה שאנחנו לא מכירים, עם ציוד הקלטה שאנחנו לא מכירים, ושעבר עריכה ומיקס אולי עד לאין הכר
- להשמיע אותם במערכת ולבדוק האם זה נשמע לנו "נכון", כאשר אפילו אם כן היינו שומעים את הצליל בזמן ההקלטה, לא היינו יכולים לומר בצורה מהימנה אם הצליל זהה, כי זיכרון צלילי הוא קצר-מועד, אבל לא שמענו אותו מעולם!
- להמציא קריטריונים כמו "מהירות", "רזולטיביות", "שקיפות" וכו', כאשר אנחנו אף פעם לא בודקים דברים מסוג זה בהאזנה הרגילה שלנו, אנחנו לא באמת שמים לב ויודעים איך מוסיקה חייה עומדת בקריטריונים האלה, ושאף אחד לא הוכיח שייש בכלל מיתאם בין עמידה בקריטריונים האלה לבין מידת הדמיון למציאות!!
אם כבר, הדרך לבדיקת מערכת הייתה לשבת באולם חדר שמנגנים בו, כשמיקרופונים ממוקמים לידנו, ואחרי כמה דקות לעבור לחדר אחר שבו יש את המערכת הנבדקת, לשמוע את ההקלטה מה-master tape/file, ולהשוות!
בקיצור, כל הקריטריונים האלה הם מומצאים, ללא שום הוכחת רלוואנטיות מעבר לזה שהם נראים "הגיוניים", למרות שאם חושבים, בטח חלקם, כמו "במה" לפחות, אינם כאלה.
נראה לי שדי בזה כדי להפיל על פניו את כל הביסוס התיאורטי לגישה הזו.
לזה נותר עוד להוסיף בקיצור שהרבה אנשים כבר העירו שלא תמיד מעוניינים במקסימום בכל פרמטר, והתשובה הייתה שזה בסדר לא לרצות את הטוב ביותר (או את מקסימום הביצועים) אם זו בחירה מודעת. התשובה הזו נראית לי אבסורדית: אם האקסיומה טוענת שככל המרבה זה משובח, ומישהו טוען שזה לא טוב לו, אז אולי זה לא באמת טוב אבסולוטי/אובייקטיבי? חוצמזה שעניין המודעות לא הופך החלטה טיפשית לחכמה...
ועוד העירו אנשים שקיימים מצבים שמערכת שעונה לכל הקריטריונים לא בהכרח מרגשת אותם או "עושה להם את זה", מה שמערער על הקביעה שמימוש הקריטריונים הוא המטרה. לכל היותר זה האמצעי, עבור חלק מהאנשים. למעשה זה מצביע יותר בכיוון האלטרנטיבה שאני מציע.
===========================
לעומת זאת, אם בוחרים בסט אחר של אקסיומות, לא נוצרות סתירות, והכל מסתדר, מול המציאות, מול המאזינים ומול שאר השחקנים במגרש האודיו.
===============
- המקליטים מקליטים כפי שהם מקליטים, מסיבותיהם הם. בהתחלה הייו ניסיונות לקלוט מציאות, אבל אחר כך הגיעו למסקנה שטכניקות אחרות נשמעות טוב יותר ליותר אנשים, וגם חוסכות כסף (למשל זול יותר לתקן בעיית איזון ע"י חיזוק מיקרופון מאשר על ידי הקלטה מחדש)
- מתכנני האודיו מתכננים כפי שהם מתכננים, מסיבותיהם הם, שהן לא דווקא תמיד רק הסאונד ה"נכון" ביותר. יש לציין רק שהתיכנון הוא של המכשיר ולא של כל פיפס בתוצאה. כשבונים את המכשיר, הוא מתנהג בצורה מסויימת, ואז אפשר לעשות התאמות, לא הכל מתוכנן מראש, וההתאמות הן מסיבות שונות, החל בטעם של המהנדס ו/או צוות הביקורת שלו או של המפיצים, או מטעמי תקציב, או בכלל.
- המפיצים/מוכרים/סוחרים מוצאים דרכים למכור את המוצרים, כולל הסתמכות על מה שידוע להם שמושך את הקונים, החל בהצהרות נאמנות לצליל האמיתי וכלה ברשימת חומרים אקזוטיים או טכניקות חלל או בדיקות מיוחדות או רכיבים מדוייקים במיוחד (קריטי שנגד יהייה של ±1%, גם אם הוא תקוע במעגל של משנה כל ערך בין 1 קילואוהם ל-100 קילואוהם)
- הקונים קונים מוצרים מסיבותיהם הם, ובפרט את מה שמושך את אוזניהם ו/או את תשומת ליבם ו/או שהם משוכנעים בעליונותו הטכנולוגית או האחרת, או בטיב ה-deal שהם מקבלים עליו
- ואם מדובר באהבת הסאונד נטו, איש איש לפי טעמו והעדפותיו, שיכולות להיות מבוססות שמיעה וטעם אישי, ויכולות להיות מבוססות על אקסיומות שהם קראו באתר כלשהו או במגזין, או על כל שילוב בין דברים אלה ואחרים
- אין שום מניעה להתשתמש בשפה שהתפתחה עם השנים ובקריטריונים כאלה או אחרים כדי לדון בענייני אודיו ולעשות בחירות והאזנות מושכלות יותר -- להיפך, זה עדיף ומומלץ, אבל לא בצורה שתוארה במודל הקודם
ואין שום דבר ושום עקרון שמתאים לכולם, בטח לא בגלל סיבות גלובאליות ואקסיומאטיות כלשהן.
עמיר
