זה מזכיר לי שקרואים ביקרות על מכונית יוקרה, תמיד אפשר לפגוש הערה של גאון שכותב שהוא לא מבין למה לרכוש מכונית כל כך יקרה שאפשר להגיע הנקודה לנקודה גם עם פיקנטו שעולה חמישית מחיר.
זה בגלל שכל החבר׳ה האלה מנסים למדוד משהו שהוא לא מדיד: חוויה.
ההנאה שלנו מאודיו היא שילוב חוויתי נפשי וחושי.
וזאת לדעת, חוויות (טובות) עולות כסף, ונכון הוא שגם עצם התשלום מוסיף לחוויה. אין בזה שום דבר רע.
מספרים על סושי מאסטר בעיר אוסקה שביפן ששמעו הגיע לקצווי ארץ והיו עשירי עולם וגם אנשים רגילים שחסכו שנה שלמה, עולים אליו לרגל למסעדתו הצנועה בת שתי השולחנות באזור הנמל של אוסקה והיו מתענגים על רולים של סושי שעלות הרול הבודד (ריטייל לפני תוספות שונות וטיפ) היא 2,500 דולר.
יום אחד, צוות של סאונדאידיוטס פשט על המסעדה והבריח רול אחד היישר למעבדתם המשוכללת והמצוידת היטב במיטב מכשירי המדידה.
כל הבדיקות האפשריות והבלתי אפשריות בוצעו באותו רול מסכן, כולל נסיונות מרובים להדגימו בסקופ.
בסופו של יום יצא פוסט מטלטל ״אני מאשים״ באתר שלהם שקבע נחרצות שעל פי המדידות יש ברול היי אנד זה, בדיוק אותו מספר של גרגירי אורז, יחס אצה לאות ורעש מילוי הסלמון, בדיוק אבל בדיוק כמו ברול של ג׳פניקה שנמכר בסניפי הרשת במחיר של שישה עשר שקלים חדשים לרול.
כמובן שהאתר רגש וגעש והתפתח שרשור מפלצתי של אלפי פוסטים.
מסקנה, העולם מתחלק לשניים :
אלו שרוצים לבצע, לחוות, להנות ולשלם.
ואלו שרוצים רק למדוד מהחור הצצה שלהם בפורום שלהם ולצקצק בלשונם.
שכל אחד יבחר מה שטוב לו.