זו שאלה של Economy of Scale, גם בחו"ל יש רוב גדול ללקוחות שקונים Home Theater in a box
במחיר מערכת של לא יותר מ 800$. אפילו אם נתח העוגה ל High End הוא זהה לארץ באחוזים (והוא לא, הוא יותר גדול, אבל לצורך הטיעון נניח שכן) עדיין הכמות הנומינלית של המסחר גדולה אקספוננציאלית.
עכשיו, כן ארנונה, לא ארנונה, שכ"ד גדול, מע"מ קטן, נניח לכל זה לרגע, ונאמר שלסוחר בארץ יש את אותה רמת הוצאות שיש לסוחר בחו"ל. עדיין יוצא שלסוחר בחו"ל יש שוק בלתי נתפס בגודלו ביחס לארץ. ולכן רמת הסיכון הכוללת שלו נמוכה יותר. בארה"ב יש די הרבה ערים בגודל של שני מליון תושבים. לא רק LA, שיקגו, מיאמי וניו יורק. הארץ כולה היא צימוק של 7 מליון איש.
כלל פשוט ביותר במסחר הוא שתמחור הוא פונקציה של סיכון. כאשר הסיכון גדול, המחיר גם כן. הסיכון הגדול מיתרגם גם להוצאות מימון גדולות יותר. הבנק , חרד מאוד לגורל הקרן. אף פקיד לא רוצה שיבצעו מחיקה של 300K ש"ח בגין הלוואת נפל שרשומה על שמו. התוצאה היא מימון בתנאי שוק אפור (זו אגב הסיבה, מדוע עובד קבוע חברת חשמל יקבל משכנתא בריבית 4.2 , ועובד מפעל פרטי יקבל ריבית 5.1, אפילו אם הסכום שהוא צריך קטן משמעותית).
דבר נוסף שקצת לא נעים להזכיר הוא, שבשוק הזה לא כל כך אפשרי לרמות את הברון. פרה אמפ בשווי 10K$ הוא לא קילו עגבניות. המס המשולם הוא מלא ואמיתי. זהו "יתרון" נוסף של שוק ה Mass Market על שוק ה High End. נכון שזו חשיבה קצת צינית, אבל מי שחי בארץ מספיק זמן יודע על מה אני מדבר.
)
