בהקלטה אין מאזין. מה שחשוב שיש החזרים בעיכובים שונים לכלים שונים הנמצאים בגבהים שונים. אני מסכים איתך שאי אפשר לשחזר לגמרי את החוויה של המאזין במצב טיבעי. בכל מקרה גם בהופעות יש רמקולים כך שהסכמה שציירת אינה רלוונטית. האיור נכון רק להופעה אקוסטית ללא הגברה.
אבל ההחזרים שכן מוקלטים לא ניתנים לשימוש ע"י המוח כדי לדמות מצב שהמאזין להקלטה יושב מול המבצעים וחווה הפרשי גובה ביניהם.
אם יש רמקולים בהופעה אז המקורות לצליל אינם הקולות והכלים, אלא הרמקולים, שאז אפילו אינפורמצית הרוחב והעומק מעוותת לגמרי, וגם עצם הצליל אינו הצליל הנכון.
==================
קראתי את המאמר ששלחת לי:
אני חושש שהמאמר הזה הוא מדעי יותר מבחינת הצורה והשפה מאשר מבחינת התוכן.
לא מצאתי שם הסברים על הסיבות לתחושת גובה (elevation). יש כמה משפטים על זה, כמו:
"In view of the preceding discussion, a recording that captures both an instrument’s direct sound and its delayed reflection from the floor ought to convey elevation. The microphone must have a wide polar response to capture ambient reflections and be far enough so that the direct intensity doesn’t overwhelm the reflection and the delay is not excessive (otherwise the brain won’t mistake it for a ‘shoulder reflection’)."
...
"It should be clear that for a recording to naturally capture and convey 3D spatialization, each microphone (preferably just two or few) needs to pick up sounds from all the instruments as well as the reverberation and other classes of reflected sound. For this, the microphones need to be far back so as to have a complete ‘view’ of the musical performance space. Typical popular recordings are recorded with microphones in close (<0.5 m) proximity to each instrument, recording the instruments one at a time on separate tracks that are mixed at a later time. Such a recording will not inherently capture a natural sense of space; instead, it may employ artificially added delays, reverberation, etc. to create spatial effects."
...
"Auditory elevation-localization models that include temporal/spectral mechanisms due to torso and shoulder reflections, in addition to the HRTF-spectral mechanism, explain why height differentiation might be perceived in purist recordings that have not been artificially manipulated."
זה במתאם מלא למה שכתבתי, כולל זה שההקלטה צריכה להיות ממרחק ולא מלמעלה, והקלטות עם מיקרופונים קרובים לא מייצרות תחושות מרחביות, אלא הכל מיוצר באולפן.
הניסוי היה כזה:
1. לקח להם חודשים (ברבים) למצוא מקום אופטימלי לרמקולים, למאזין, ולגובה האוזן.
2. הם השמיעו לכל אחד מ-29 המשתתפים פעם אחת הקלטה אחת, שהוקלטה בשני מיקרופונים, שהיו בה כמה כלים כולל חצוצרה ובנג'ו, והם התבקשו לומר מה גבוה יותר, החצוצרה או הבנג'ו.
3. 28 מתוך ה-29 אמרו שהחצוצרה.
4. הם בדקו עם חברת ההקלטות, ואכן החצוצרה הייתה גבוהה יותר בזמן ההקלטה.
המסקנה שלהם מזה היא שמערכת סטריאו מכוונת היטב יכולה לצייר לא רק עומק ורוחב אלא גם גובה, מהקלטות מתאימות.
זו הסקת מסקנות מאוד כללית ממקרה סופר ספציפי:
1. מערכת ספציפית אחת.
2. לא בקונפיגורציה "רגילה" אלא כזו שלקח חודשים למצוא אותה, כולל גובה האוזניים.
3. הקלטה ספציפית אחת.
4. מקרה נדיר יחסית של שני מיקרופונים.
5. בדיקה של רק שני כלים מתוך כל אלה שהשתתפו.
6. לא שאלו מה מה הגובה של כל כל, או מה הפרש הגובה, רק מי יותר גבוה.
7. מי שמכיר כלים מראש יחשוב שבחצוצרה מנגנים בגובה הפה ובבנג'ו בגובה המותניים, כך שייתכן שהיו כאן ניחושים, שזו הטיה של המחקר.
וכנראה שיש פגמים נוספים שלא חשבתי עליהם.
ככל שהמסקנה רחבה יותר, כדי לתת לה תוקף, יש צורך בבדיקות נרחבות יותר, ללא או בנטרול הטיות. פה זה כל כך רחוק מלהיות המצב, שאני לא חושב שיש לזה בכלל משמעות סטטיסטית או מדעית כלשהי.