ANA[DIA]LOG -- קשקשן צמרת

[AK1]

1. ייצוג סיגנל רציף:

מחקרים מראים שאנשים רגישים גם לתדרים מעל 20 קילוהרץ, ותדרים אלו יכולים להשפיע על תחושת המרחב והאווירה במוזיקה. תהליך הדיגיטציה עלול לגרום לאובדן מידע בתדרים אלו, גם אם הוא אינו מורגש באופן ישיר.

יש לך לינק למחקרים האלה?

ולגבי מחקרים, יש הרבה מאוד מחקרים עם מתודולוגיות פגומות, שהמשמעות של זה היא שהם לא הוכיחו את מה שהם טוענים. כמו המצב עם הניסוי של ANA[DIA]LOG, שבעקבות הבעיות המתודולוגית שהזכרתי, הוא לא מוכיח שום דבר.

חוצמזה, כאמור, המגבלה של 20 קילוהרץ היא לא מגבלה של דיגיטל, היא מגבלה של תדר דגימה 44.1, אבל דיגיטל יכול לתמוך בכל תדר שרוצים, גם אם זה לא מעשי, לא נחוץ ולא שמיע.

2. רעש קוונטיזציה:

רעש קוונטיזציה, גם ברמות נמוכות, יכול להשפיע על עדינות הצליל, במיוחד בגוון גבוה. ייתכן שתחושה זו אינה מורגשת על ידי כולם, אך היא עשויה להוות גורם משמעותי עבור חובבי מוזיקה רגישים.

אם זה במינוס 96dB, ובטח מינוס 120dB, זה נקבר בתוך הרעש הסביבתי. אפילו אם שומעים בווליום מפוצץ אוזנים של 100dB SPL בחדר שקט שהרעש הסביבתי בו הוא 30dB SPL, הרעש האמור יהיה ברמה של 4dB SPL. לחלוטין בלתי שמיע.

3. בעיות פאזה וזמן:

שגיאות אלו, גם אם קטנות, עלולות לגרום לתחושת חוסר עקביות ו"ניתוק" מהמוזיקה. ייתכן שתחושה זו אינה מורגשת על ידי כולם, אך היא עשויה להוות גורם משמעותי עבור חובבי מוזיקה קפדניים.

שוב, שה שאתה נותן שם לבעייה, בלי לתת מידע לגבי כמותה, לא הופך את זה למשמעותי. כל הבעיות האלה זניחות ובטלות לחלוטין יחסית לוויניל ואנלוג. אם עשו EQ אנלוגי בדרך, זה כבר גרם לבעיות פאזה.

4. הבדלים תחושתיים:

הטענה נתמכת על ידי מחקרים רבים. המוח האנושי רגיש מאוד לשינויים קטנים בצליל, וצליל אנלוגי עשוי להיתפס כטבעי ומתאים יותר לתהליך השמיעה האנושית.

אין ויכוח על מידת הרגישות, אבל צליל דיגיטלי משחזר את הצליל שהוקלט בצורה מדוייקת, ומה ששומעים בהכרח מתאים לשמיעה האנושית ואין שום צורך בתוספות לצורך התאמה. ויניל מוסיף הרמוניות, שאינן במקור, ולפי צורת החשיבה העקומה הזו זה לא שהוא "מתאים" לשמיעה האנושית הרגילה, אלא מיופה/ומחמיא לצליל, אבל זה עיוות לכל דבר ועניין.

הטיעון הזה הוא כמו להגיד שאיפור זה מה שמתאים לראיה האנושית.

5. שיפור בהרמוניקה ובנוכחות:

תהליך ההקלטה האנלוגי עשוי להוסיף "חום" ו"עומק" לצליל, המועדפים על ידי רבים. ייתכן שתחושה זו נובעת מהעיוותים הטבעיים הקיימים בתהליך ההקלטה האנלוגי.

קודם כל, המילה היא "הרמוניה"/"הרמוניות". "הרמוניקה" זו מפוחית פה.

אכן מוסכם, ויניל מוסיף הרמוניות לצליל, ומבחינה טכנולוגית, זה עיוות, הרבה יותר גדול מרעשי הקוונטיזציה שאתה חוזר אליהם כל הזמן.
יש כאלה שאוהבים את זה, ויש כאלה שלא, כמו שיש כאלה שאוהבים מגברי מנורות וכאלה שלא. זה לא משהו עקרוני ברמת "השמיעה האנושית" באופן אוניברסלי, אלא עניין של טעם אישי.

6. חוסר ארטיפקטים דיגיטליים:

ארטיפקטים דיגיטליים, כמו תופעות וקליקים, עדיין קיימים, גם בטכנולוגיות מתקדמות. ייתכן שתחושה זו אינה מורגשת על ידי כולם, אך היא עשויה להוות גורם משמעותי עבור חובבי מוזיקה קפדניים.

הארטיפקטים הדיגיטליים אפסיים וזניחים יחסית לעיוותים ולרעשים של אנלוג. שוב, זה שאתה נותן שם לבעיה בלי להגדיר את כמותה זה חסר משמעות כשבפועל היא זעירה.

העדפת צליל אנלוגי על ידי רבים ולא ע"י מיעוט רעשני כפי טענתך נובע ממספר גורמים:

- תחושה טבעית: צליל אנלוגי נתפס כטבעי ומתאים יותר לתהליך השמיעה האנושית.

- חום ועומק: תהליך ההקלטה האנלוגי עשוי להוסיף "חום" ו"עומק" לצליל, המועדפים על ידי רבים.

- עיוותים נעימים: עיוותים טבעיים הקיימים בתהליך ההקלטה האנלוגי עשויים להיתפס כנעימים יותר.

נראה לי שאנחנו טוחנים מים. אתה חוזר שוב ושוב ושוב ועוד פעם על אותם טיעונים שגויים או לא רלוונטיים או זניחים, מתעלם מזה שהבעיות בוויניל גדולות בסדרי גודל מהבעיות בדיגיטל, ולא מגיב למה שעניתי לך.

זה כמו הטענות של דרום אפריקה לרצח עם -- הם חושבים שאם הם יחזרו על זה מספיק פעמים, זה יהפוך לנכון, וזה אכן עובד על מי שרוצה להאמין בזה.

אם אתה רוצה להמשיך בצורה פרודוקטיבית, תסביר לי מה לא נכון במה שכתבתי, כי מה שכתבתי סותר אחד לאחד את כל הטיעונים שלך, או מעמיד אותם בפרופורציה.

אנא, חסוך ממני דקלום חוזר של אותו דבר. הבנתי את כל מה שכתבת כבר בפעם הראשונה, והתייחסתי לכל הנקודות שהעלית. אני מזמין אותך גם לקרוא ולנסות להבין את מה שעניתי לך, ואולי גם לצפות בסרטון, שיכול להשלים כמה פערים בידע שנדרשים כדי להבין את הטכנולוגיה הדיגיטלית, לא רק לחשוב עליה כעל מדרגות, שאינן קיימות בפועל.

 

[ליאור]

מה שתיאורטית מאפשר לצליל האנלוגי להיות נאמן יותר למקור

במקרה הטוב "נאמן למאסטר" ולא למקור, שהרי מדובר במאסטרים שונים (לדיגיטל ולויניל -בעיקר בגלל טווח דינאמי). אז מלכתחילה אין כל כך דרך להשוות.
בוודאי שלא למקור המוקלט, שהרי המאסטר נוצר באולפן מעשרות הקלטות, שעברו תהליך מיקס יסודי.

1. ייצוג סיגנל רציף: הצליל האנלוגי מצליח לתפוס את כל הגל של הסיגנל האודיו המקורי באופן רציף, בלי צורך בדיגיטציה או כמויות דיגיטליות. זה אומר שאין אובדן מידע שעשוי להתרחש בתהליך הדיגיטציה.

אתה בטוח שרוב מהתקליטים שזמינים היום (ורוב החדשים שיבואו עלינו לטובה) לא עברו מאסטרינג דגיטלי (החל אפילו מהורדה דיגיטלית של הערוץ המוקלט (ככל שמלכתחילה לא הוקלט דיגיטלית))? כי אני לא..
בטח ובטח בחומרים שיוצאים גם בפורמט דיגיטלי.

מחקרים מראים שאנשים רגישים גם לתדרים מעל 20 קילוהרץ, ותדרים אלו יכולים להשפיע על תחושת המרחב והאווירה במוזיקה. תהליך הדיגיטציה עלול לגרום לאובדן מידע בתדרים אלו, גם אם הוא אינו מורגש באופן ישיר.

למה? יש מיקרופונים שיקליטו גם 100 קילו הרץ אם אתה מכין אלבום לעטלפים זה יהיה אפקטיבי..
וככל שיש כלי נגינה מסויימים עם אוברטונים שמגיעים לסטרטוספירה, יש ב"ה גם מאסטרינג ב 192\24 (אוברקיל בהחלט).



כעת לת'כלס: כל זה בולשיט מזוקק. אם אתה מעדיף ונהנה יותר מתקליטים אז כל הלהג הזה מיותר. אין שום צורך ליישב את זה בתיאוריות אודיו אנג'ינירינג שאפתניות. קום להחליף צד ועל הדרך תמזוג איזה שוט..

 

[AK1]

במקרה הטוב "נאמן למאסטר" ולא למקור, שהרי מדובר במאסטרים שונים (לדיגיטל ולויניל -בעיקר בגלל טווח דינאמי). אז מלכתחילה אין כל כך דרך להשוות.
בוודאי שלא למקור המוקלט, שהרי המאסטר נוצר באולפן מעשרות הקלטות, שעברו תהליך מיקס יסודי.

לא תמיד יש מאסטרים שונים. יש מקרים שבהם הטווח הדינמי של המוזיקה המוקלטת אינו דורש קומפרסיה ואפשר לנגן את המאסטר הדיגיטלי כפי שהוא מה-DAC ישירות למכונת החריטה.

גם לא תמיד המאסטר מורכב מעשרות הקלטות. למשל בהקלטת הופעה live ללא תיקונים, או שבמקרה המבצעים באולפן לא טעו והיו מרוצים ממה שיצא בפעם הראשונה, בלי תיקונים.

כעת לת'כלס: כל זה בולשיט מזוקק. אם אתה מעדיף ונהנה יותר מתקליטים אז כל הלהג הזה מיותר. אין שום צורך ליישב את זה בתיאוריות אודיו אנג'ינירינג שאפתניות. קום להחליף צד ועל הדרך תמזוג איזה שוט..

בדיוק. אני לא באמת מבין את הצורך הזה להוכיח שוויניל/אנלוג עדיפים טכנולוגית, ולא מסתפקים בזה שמעדיפים את הדיגיטלי כעניין של טעם אישי, שאפילו אינו משותף לכולם, אלא להיפך -- רוב המאזינים מעדיפים או מכירים רק דיגיטל, וכשהם מגיעים לשמוע תקליט, הם מבקשים להוריד כי הרעשים -- שאוהבי הוויניל מסננים -- מוציאים אותם מדעתם והורגים כל אפשרות הל הנאה.

 

[ליאור]

למשל בהקלטת הופעה live ללא תיקונים, או שבמקרה המבצעים באולפן לא טעו והיו מרוצים ממה שיצא בפעם הראשונה, בלי תיקונים

גם בהופעה live ישנם עשרות ערוצים (אם לא יותר), אם לא יותר.
אין קשר לתיקונים (גם לא בהקלטה אולפנית).
רק מערכת תופים בהופעה חיה, מוקלטת בלפחות 5 מיקרופונים, ובלהקות "רציניות" זה יכול להיות גם 15.
כל כלי נגינה מוקלט לפחות במיקרופון אחד (בס, גיטרה, סקסופון וכו..), וזה לפני מיקרופונים שמקליטים אמביאנס ואפילו קהל.
אקיצר הרבה מיקרופונים.
בגדול, כל ערוץ בקונסולה של הסאונדמן מוקלט בנפרד, ואז באולפו עושים מיקס ומאסטרינג כמו שצריך.

אז יש מי שמקליט עם שני ערוצים בצידי הבמה וישר מוציא לקהל הרחב? אולי, אבל זה רק בגלל שהוא עסוק בללמוד למבחן בגאוגרפיה (בלי זה לא יעלה לכיתה ט') , כך שכמובן שזה בא על חשבון למידת א' ב' של הפקת אודיו.

לא תמיד יש מאסטרים שונים

לא נטען כדבר הזה.

 

[AK1]

גם בהופעה live ישנם עשרות ערוצים (אם לא יותר), אם לא יותר.
אין קשר לתיקונים (גם לא בהקלטה אולפנית).
רק מערכת תופים בהופעה חיה, מוקלטת בלפחות 5 מיקרופונים, ובלהקות "רציניות" זה יכול להיות גם 15.
כל כלי נגינה מוקלט לפחות במיקרופון אחד (בס, גיטרה, סקסופון וכו..), וזה לפני מיקרופונים שמקליטים אמביאנס ואפילו קהל.
אקיצר הרבה מיקרופונים.
בגדול, כל ערוץ בקונסולה של הסאונדמן מוקלט בנפרד, ואז באולפו עושים מיקס ומאסטרינג כמו שצריך.

אז יש מי שמקליט עם שני ערוצים בצידי הבמה וישר מוציא לקהל הרחב? אולי, אבל זה רק בגלל שהוא עסוק בללמוד למבחן בגאוגרפיה (בלי זה לא יעלה לכיתה ט') , כך שכמובן שזה בא על חשבון למידת א' ב' של הפקת אודיו.

אוקיי, אני מדבר על קלאסי, שזה עולם אחר לגמרי. עכשיו אני קורא ספר של Geoff Emerick, שהקליט את ה-Beatles, ושם יש תיאורים של הדברים שהם עוללו לסאונד. שום דבר לא הושאר כפי שהוא, אין שום משמעות בלדבר על "טבעי", הכל מעובד. זה ממש עולם אחר לגמרי עם מטרות ואמצעים שונים לגמרי.

חוצמזה, ייתכן שהשתנו דברים גם בקלאסי מאז שנכתבו הספרים שקראתי על הנושא.. לא נתקלתי בספרים או מאמרים עדכניים, ועיני תמיד פקוחה לכיוון הזה -- אני אוהב לקרוא מה שכתבו מפיקים וטכנאים.

לא נטען כדבר הזה.

התייחסתי לזה:

שהרי מדובר במאסטרים שונים (לדיגיטל ולויניל -בעיקר בגלל טווח דינאמי).

 

[exupgh12]

יש לך לינק למחקרים האלה?

אומנם תדרים שנמצאים מתחת ל-20 הרץ או מעל ל-20 קילוהרץ נמצאים בגדול מחוץ לטווח השמיעה האנושית אך ניתן לחוש אותם, במיוחד כשמדובר באינפרסאונד (תדרים נמוכים מאוד).

How the Brain Converts Sound Perception to Action

Every day, we make countless decisions based on sounds without a second thought. But what exactly happens in the brain during such instances?

www.technologynetworks.com

Stem cell approaches in psychiatry - challenges and opportunities

Exploring stem ceils is a fascinating task, especially in a discipline where the use of stem cells seems far-fetched at first glance, as is the case in psychiatry. In this article we would like to provide a brief overview of the current situation in relation ...

www.ncbi.nlm.nih.gov

בבחינת היתרונות והחסרונות של כל פורמט, ניתן לומר בפשטות שטרם נתקלתי במקור אנלוגי ששואף להישמע דיגיטלי, בעוד שפורמטים דיגיטליים רבים שואפים לשחזר את חווית ההאזנה האנלוגית.

 

[AK1]

אומנם תדרים שנמצאים מתחת ל-20 הרץ או מעל ל-20 קילוהרץ נמצאים בגדול מחוץ לטווח השמיעה האנושית אך ניתן לחוש אותם, במיוחד כשמדובר באינפרסאונד (תדרים נמוכים מאוד).

תדרים נמוכים מאוד מרעידים את הגוף ויכולים להיות מורגשים, אבל הם בעייתיים באנלוג ולא בדיגיטל, וכדי להפיק אותם בצורה משמעותית נדרש סאב, אבל רוב הוויניליסטים עובדים בלי סאב.

לגבי תדרים מעל 20 קילוהרץ, אז כנראה שזה לא נקלט, ואחזור על זה שוב: זו לא מגבלה של דיגיטל, זו מגבלה של תדר דגימה 44.1 קילוהרץ, ודיגיטל תומך בתדרים גבוהים בהרבה במציאות, ובאופן תיאורטי אין מגבלה.

ועדיין לא הבאת מחקרים שמוכחים שמרגישים בתדרים מעל 20 קילוהרץ, אבל זה לא משנה בכל מקרה.

How the Brain Converts Sound Perception to Action

Every day, we make countless decisions based on sounds without a second thought. But what exactly happens in the brain during such instances?

www.technologynetworks.com

זה מאמר על עכברים שלא ראיתי מוזכרים בו תדרים מעל ומתחת לתחום השמיע עבורם. לא מבין למה הבאת אותו.

Stem cell approaches in psychiatry - challenges and opportunities

Exploring stem ceils is a fascinating task, especially in a discipline where the use of stem cells seems far-fetched at first glance, as is the case in psychiatry. In this article we would like to provide a brief overview of the current situation in relation ...

www.ncbi.nlm.nih.gov

זה מאמר על תאי גזע, ולא ראיתי שם התייחסות לתדרים מעל ומתחת לתחום השמיע. לא מבין למה הבאת אותו.

בבחינת היתרונות והחסרונות של כל פורמט, ניתן לומר בפשטות שטרם נתקלתי במקור אנלוגי ששואף להישמע דיגיטלי, בעוד שפורמטים דיגיטליים רבים שואפים לשחזר את חווית ההאזנה האנלוגית.

אף פורמט דיגיטלי לא "שואף" לחוייה אנלוגית. מי שמדבר בצורה כזו הם בעיקר אלה שמנסים למכור משהו דיגיטלי, ומסתמכים על הבורות של הצרכנים, שיושבים שדיגיטלי זה מדרגות שיכולות רק לשאוף לצורה מעוגלת ורציפה כמו מה שהם חושבים זה אנלוג. הם -- ואתה -- לא יודעים שבדיגיטל זה עגול לגמרי ואנלוג "מחוספס" ולא מדויק.

זה כמו שמוכרים מוצרים תוך השימוש במילה "טבעי", בהסתמך על זה שאנשים חושבים שטבעי זה טוב ומלאכותי זה רע, למרות שהמציאות בהרבה מקרים הפוכה.

 

[shushu]

קראתי את הפוסט הפותח, לא ראיתי את הוידאו
אתה אומר שויניל יותר מקומפרס מדיגיטל בעקרון?
הטווח הדינמי שלו באזור 60-70db נניח מקסימום, שעל פי הבנתי גבוה מהרבה מטווח דינמי של מידע מוזיקלי שקיים ברוב ההקלטות (לאחר מסטרינג), אבל לא סגור על זה. אז פרקטית לא חושב שטווח דינמי הוא מגבלה של ויניל ביחס לדיגיטל.

 

[AK1]

קראתי את הפוסט הפותח, לא ראיתי את הוידאו
אתה אומר שויניל יותר מקומפרס מדיגיטל בעקרון?
הטווח הדינמי שלו באזור 60-70db נניח מקסימום, שעל פי הבנתי גבוה מהרבה מטווח דינמי של מידע מוזיקלי שקיים ברוב ההקלטות (לאחר מסטרינג), אבל לא סגור על זה. אז פרקטית לא חושב שטווח דינמי הוא מגבלה של ויניל ביחס לדיגיטל.

בדיגיטל אפשר כמעט תמיד בלי קומפרסיה בכלל. בוויניל קשה להגיע לטווח דינמי של 60-70 בתקליטים רגילים וראשים רגילים, בטח בתקליטים ישנים שתוכננו לשימוש בראשים של אז, שיכולת העקיבה שלהם הייתה נמוכה בהרבה מהראשים הטובים של היום. מה שמגביל את הטווח הדינמי זה שאם האמפליטודה של הערוץ גדולה מדי, המחט לא תוכל לעקוב אחריו, ואם היא נמוכה מדי, הצליל נבלע ברעש החיכוך עם הוויניל. כך שבדרך כלל מקמפרים לסביבות 50 דיבי או פחות.

לפני פחות משנה כתבתי פוסט על הטווח הדינמי של תקליטים.

 

[exupgh12]

אף פורמט דיגיטלי לא "שואף" לחוייה אנלוגית. יש כאלה שמנסים למכור משהו דיגיטלי ומסתמכים על הבורות של הצרכנים, שיושבים שדיגיטלי זה מדרגות שיכולות רק לשאוף לצורה מעוגלת ורציפה כמו מה שהם חושבים זה אנלוג. הם -- ואתה -- לא יודעים שבדיגיטל זה עגול לגמרי ואנלוג "מחוספס" ולא מדויק.

לתאוריית ניקווסט יש מגבלות משלה, התאוריה קובעת גבול יסודי להמרת אותות מדויקת, אבל ייתכן שהאות המשוחזר עשוי לא להיות מושלם.

• התאוריה אומרת לנו 'מה', אך לא 'איך': תיאורית נייקוויסט מבטיחה שנוכל לשחזר את המידע של אות, אך היא לא אומרת לנו דבר על התוכן הספציפי של האות עצמו.
• אי-שלמות שחזור: בעוד שהתיאוריה מבטיחה שחזור מדויק אפשרי, ייתכן שהאות המשוחזר לא יהיה העתק מושלם של המקורי, במיוחד עבור אותות מורכבים.

כלומר, תיאורית נייקוויסט לא מושלמת. גם אם נדגום שיר בקצב גבוה מספיק, ייתכן שהגרסה הדיגיטלית לא תהיה זהה לגמרי לגרסה המקורית. למה? כי המוח שלנו מתוכנת לקלוט ולפרש צלילים בצורה מורכבת יותר ממה שמחשב יכול לעשות.

לדוגמה, ייתכן שנשמע הבדל קל בצלילים גבוהים, או שנרגיש שהשיר פחות "זורם" בגרסה הדיגיטלית.

זה כמו שמוכרים מוצרים תוך השימוש במילה "טבעי", בהסתמך על זה שאנשים חושבים שטבעי זה טוב ומלאכותי זה רע, למרות שהמציאות בהרבה מקרים הפוכה.

בשנתיים האחרונות, חברת Wadex שולטת בראש פסגת טכנולוגיית הממירים. סט מלא של מוצרי החברה (DAC, PSU's, Server, PC) יעלה סכום נכבד של כחצי מיליון דולר.

הזדמן לי לשמוע לא פחות מ-12 מערכות עם סט מלא של Wadex. ביותר מחצי מהן השתמשו גם במקור אנלוגי (פטיפון או פטיפון וטייפ סלילים). המקורות האנלוגיים היקרים ביותר באותם סטים היו TechDas Aiforce One ו-Kronos Discovery. מקורות אחרים הגיעו מחברות כמו Döhmann Audio, Bergmann Audio, Reed ועוד.

כלומר, במקרה היקר ביותר, כמו שני הפטיפונים הראשונים, עלות המקור האנלוגי היא רק רבע ממחיר הסט הדיגיטלי.הוסיפו לזה זרוע, ראש ופונו, ותגיעו במקרה היקר ביותר לחצי ממחיר המערכת הדיגיטלית.

בפועל, בכל הדגמות בהן הוחלף המקור הדיגיטלי באנלוגי, המקור האנלוגי הותיר את הדיגיטלי הרחק מאחור. לו היה מדובר במקרה אחד או שניים, אפשר היה לייחס זאת לטעות, אך 100% מהפעמים, גם כאשר מדובר ברף מחיר שלעיתים מגיע לשישית או שביעית ממחיר הסט הדיגיטלי...

 

[exupgh12]

בדיגיטל אפשר כמעט תמיד בלי קומפרסיה בכלל. בוויניל קשה להגיע לטווח דינמי של 60-70 בתקליטים רגילים וראשים רגילים, בטח בתקליטים ישנים שתוכננו לשימוש בראשים של אז, שיכולת העקיבה שלהם הייתה נמוכה בהרבה מהראשים הטובים של היום. מה שמגביל את הטווח הדינמי זה שאם האמפליטודה של העריץ גדולה מדי, המחט לא תוכל לעקוב אחריו, ואם היא נמוכה מדי, הצליל נבלע ברעש החיכוך עם הוויניל. כך שבדרך כלל מקמפרים לסביבות 50 דיבי או פחות.

כתבתי על זה פוסט.

אנלוג זה לא רק ווניל, לטייפ סלילים אין את המגבלה שיש כביכול לראש פטיפון.

 

[AK1]

אנלוג זה לא רק ווניל, לטייפ סלילים אין את המגבלה שיש כביכול לראש פטיפון.

נכון, אבל מספר המשתמשים בטייפים זניח לחלוטין יחסית למספר משתמשי הוויניל, וכמות המוזיקה הנגישה לשמיעה בפורמט זה היא זעירה, כך שזה כמעט בכלל לא מעניין.

בוויקיפדיה כתוב:

The peak of professional analog magnetic recording tape technology reached 90 dB dynamic range in the midband frequencies at 3% distortion, or about 80 dB in practical broadband applications. The Dolby SR noise reduction system gave a 20 dB further increased range resulting in 110 dB in the midband frequencies at 3% distortion

הנתונים האלה מדברים על טווח דינאמי רק ב-midband, ובאחוז עיוות גבוה של 3%(!)

אין נתון לגבי הטווח הדינמי בכל התדרים 20-20K ובאחוז עיוות סביר כמו 0.5%, שגם הוא גבוה.

וגם הטייפים prerecorded reel-to-reel שנמכרו בעבר היו באיכות מוגבלת, לא הטופ שבטופ, ולא תמיד עם Dolby, כך שמדובר במשהו קרוב יותר ל-70dB מאשר ל-110

 

[AK1]

לתאוריית ניקווסט יש מגבלות משלה, התאוריה קובעת גבול יסודי להמרת אותות מדויקת, אבל ייתכן שהאות המשוחזר עשוי לא להיות מושלם.

• התאוריה אומרת לנו 'מה', אך לא 'איך': תיאורית נייקוויסט מבטיחה שנוכל לשחזר את המידע של אות, אך היא לא אומרת לנו דבר על התוכן הספציפי של האות עצמו.
• אי-שלמות שחזור: בעוד שהתיאוריה מבטיחה שחזור מדויק אפשרי, ייתכן שהאות המשוחזר לא יהיה העתק מושלם של המקורי, במיוחד עבור אותות מורכבים.

כלומר, תיאורית נייקוויסט לא מושלמת. גם אם נדגום שיר בקצב גבוה מספיק, ייתכן שהגרסה הדיגיטלית לא תהיה זהה לגמרי לגרסה המקורית. למה? כי המוח שלנו מתוכנת לקלוט ולפרש צלילים בצורה מורכבת יותר ממה שמחשב יכול לעשות.

גם אם היישום הדיגיטלי לא מושלם, הוא עדיין מדויק בהרבה מהאנלוגי.

ולא מדובר כאן באוזן מול מחשב, וזו לא איזו תיאוריה מסובכת -- זה גלים, בתחום תדרים מוגבל, שמשחזרים אותם בדיוק רב ,עם סטיות קטנות בהרבה מאנלוג.

לדוגמה, ייתכן שנשמע הבדל קל בצלילים גבוהים, או שנרגיש שהשיר פחות "זורם" בגרסה הדיגיטלית.

תשמע מה שתשמע, אבל כל הדברים שנשמעים טוב יותר באנלוג הם בגלל אי הדיוקים בו, תוספת ההרמוניות שאינן קיימות במקור, וקומפרסיה, לא בגלל תוספת דיוק.

בשנתיים האחרונות, חברת Wadex שולטת בראש פסגת טכנולוגיית הממירים. סט מלא של מוצרי החברה (DAC, PSU's, Server, PC) יעלה סכום נכבד של כחצי מיליון דולר.

הזדמן לי לשמוע לא פחות מ-12 מערכות עם סט מלא של Wadex. ביותר מחצי מהן השתמשו גם במקור אנלוגי (פטיפון או פטיפון וטייפ סלילים). המקורות האנלוגיים היקרים ביותר באותם סטים היו TechDas Aiforce One ו-Kronos Discovery. מקורות אחרים הגיעו מחברות כמו Döhmann Audio, Bergmann Audio, Reed ועוד.

כלומר, במקרה היקר ביותר, כמו שני הפטיפונים הראשונים, עלות המקור האנלוגי היא רק רבע ממחיר הסט הדיגיטלי.הוסיפו לזה זרוע, ראש ופונו, ותגיעו במקרה היקר ביותר לחצי ממחיר המערכת הדיגיטלית.

בפועל, בכל הדגמות בהן הוחלף המקור הדיגיטלי באנלוגי, המקור האנלוגי הותיר את הדיגיטלי הרחק מאחור. לו היה מדובר במקרה אחד או שניים, אפשר היה לייחס זאת לטעות, אך 100% מהפעמים, גם כאשר מדובר ברף מחיר שלעיתים מגיע לשישית או שביעית ממחיר הסט הדיגיטלי...

אני לא מתווכח אתך על זה שהאנלוג נשמע לך ולעוד חלק מהמאזינים עדיף -- זה טעם אישי.

אבל אם מדברים על דיוק ועל טכנולוגיה, דיגיטל מנצח בקלות בכל אספקט טכנולוגי ובכל מדידה שהיא.

 

[AK1]

אני ממש לא מבין את האובססיה הזו לנסות להוכיח שוויניל ואנלוג עדיפים טכנולוגית על דיגיטל. זה מתחיל להיות פתטי. למה לא מספיק לאהוב אותם בלי להתעסק בטכנולוגיה, אלא במה ששומעים באוזניים? בסך הכל, מה שנחשב טכנולוגית גרוע, כמו תוספת הרמוניות, לאוזן זה יכול להיות טוב, אז מה רע בלהנות מזה ולהשאיר את העיסוק בטכנולוגיה למי שמתכננים ובונים מכשירים, וכאלה שמקליטים ומפיצים מוזיקה בפורמטים השונים?

סתם דוגמה להמחיש אספקט אחד של עליונות טכנולוגית מובהקת: אנלוג דורש מנועים סופר-מדויקים כדי לסובב את הטייפים, את מכונת החריטה ואת התקליט, ומנסים להתגבר על הבעיות של אי-דיוקים ואי-יציבות של מהירות הסיבוב בכל מיני דרכים רחוקות משלמות. 0.01% נחשב מצוין.

בדיגיטל אפשר בלי חלקים נעים בכלל -- כבר אין צורך בדיסקים, לא CD ולא הארד-דיסק של מחשב (HDD) -- אפשר להקליט ל-SSD ולקרוא משם במהירות מדויקת ברמה של שעון אטומי.

גם כשמדובר בדיסק מסתובב, כמו CD, מספיק מנוע הכי פושטי שיש. הקריאה ממנו לא נעשית ישירות, אלא לתוך buffer, שמתוכו התוכנה שמטפלת בקלט קוראת בקצב מדויק. אם קצב הביטים שמגיע מהדיסק גבוה מדי, וה-buffer מתחיל להתמלא יותר מדי, מקטינים את מהירות הסיבוב, ואם הקצב נמוך מדי, מגדילים את מהירות הסיבוב. פשוט אבל גאוני, בדיוק של שעון אטומי.

 

[exupgh12]

נכון, אבל מספר המשתמשים בטייפים זניח לחלוטין יחסית למספר משתמשי הוויניל, וכמות המוזיקה הנגישה לשמיעה בפורמט זה היא זעירה, כך שזה כמעט בכלל לא מעניין.

בוויקיפדיה כתוב:

The peak of professional analog magnetic recording tape technology reached 90 dB dynamic range in the midband frequencies at 3% distortion, or about 80 dB in practical broadband applications. The Dolby SR noise reduction system gave a 20 dB further increased range resulting in 110 dB in the midband frequencies at 3% distortion

הנתונים האלה מדברים על טווח דינאמי רק ב-midband, ובאחוז עיוות גבוה של 3%(!)

אין נתון לגבי הטווח הדינמי בכל התדרים 20-20K ובאחוז עיוות סביר כמו 0.5%, שגם הוא גבוה.

וגם הטייפים prerecorded reel-to-reel שנמכרו בעבר היו באיכות מוגבלת, לא הטופ שבטופ, ולא תמיד עם Dolby, כך שמדובר במשהו קרוב יותר ל-70dB מאשר ל-110

לרוב המוזיקה אין טווח דינמי רחב כמו שCD מציע, 96 דציבל. ההבדל בין החלקים השקטים והרעשנים ביותר בהקלטה טיפוסית הוא לעיתים קרובות נמוך בהרבה, בסביבות 20 דציבל או פחות.

התפיסה שלנו לגבי עוצמת הקול אינה לינארית. על פי עקומות פלטשר-מונסון, צלילים שקטים יותר זקוקים לעלייה גדולה יותר בעוצמת הקול כדי להישמע "חזקים פי שניים" בהשוואה לצלילים רמים יותר. לכן,גם טווח דינמי של 60 דציבל מציע הבדל משמעותי בעוצמת הקול הנתפסת.

כדי לקבל צליל בנאמנות גבוהה, תהליך המסטרינג חשוב יותר מטווח הדינמי הספציפי של התבנית עצמה.

 

[exupgh12]

אני ממש לא מבין את האובססיה הזו לנסות להוכיח שוויניל ואנלוג עדיפים טכנולוגית על דיגיטל. זה מתחיל להיות פתטי. למה לא מספיק לאהוב אותם בלי להתעסק בטכנולוגיה, אלא במה ששומעים באוזניים? בסך הכל, מה שנחשב טכנולוגית גרוע, כמו תוספת הרמוניות, לאוזן זה יכול להיות טוב, אז מה רע בלהנות מזה ולהשאיר את העיסוק בטכנולוגיה למי שמתכננים ובונים מכשירים, וכאלה שמקליטים ומפיצים מוזיקה בפורמטים השונים?

קצת קשה אז נשברים ?
אגב, אם משהו נראה לך אובססיבי אתה לא חייב להגיב.

בדיגיטל אפשר בלי חלקים נעים בכלל -- כבר אין צורך בדיסקים, לא CD ולא הארד-דיסק של מחשב (HDD) -- אפשר להקליט ל-SSD ולקרוא משם במהירות מדויקת ברמה של שעון אטומי.

גם כשמדובר בדיסק מסתובב, כמו CD, מספיק מנוע הכי פושטי שיש. הקריאה ממנו לא נעשית ישירות, אלא לתוך buffer, שמתוכו התוכנה שמטפלת בקלט קוראת בקצב מדויק. אם קצב הביטים שמגיע מהדיסק גבוה מדי, וה-buffer מתחיל להתמלא יותר מדי, מקטינים את מהירות הסיבוב, ואם הקצב נמוך מדי, מגדילים את מהירות הסיבוב. פשוט אבל גאוני, בדיוק של שעון אטומי.

יש עוד דברים שקידמה הציגה, זה לא אומר שהתוצאה הסופית שלהם טובה יותר, לדוגמה: איכות הצילום בפילם עדיין מתעלה על צילום בפורמט דיגיטלי.

 

[AK1]

לרוב המוזיקה אין טווח דינמי רחב כמו שCD מציע, 96 דציבל. ההבדל בין החלקים השקטים והרעשנים ביותר בהקלטה טיפוסית הוא לעיתים קרובות נמוך בהרבה, בסביבות 20 דציבל או פחות.

זה תלוי בסוג המוזיקה. יש מוזיקה רועשת במידה דומה כל הזמן, ויש מוזיקה עם ניגודים עצומים, כמו במוזיקה קלאסית תזמורתית.

התפיסה שלנו לגבי עוצמת הקול אינה לינארית. על פי עקומות פלטשר-מונסון, צלילים שקטים יותר זקוקים לעלייה גדולה יותר בעוצמת הקול כדי להישמע "חזקים פי שניים" בהשוואה לצלילים רמים יותר. לכן,גם טווח דינמי של 60 דציבל מציע הבדל משמעותי בעוצמת הקול הנתפסת.

המטרה העיקרית בתמיכה בטווח דינמי גדול אינה ייצור הבדל משמעותי בעוצמות הקול, אלא כדי לאפשר לשמוע את הבדלי העוצמה בין צלילים חזקים לחלשים כמו שיש בקונצרט חי. זה אספקט של הדיוק של השחזור.

כדי לקבל צליל בנאמנות גבוהה, תהליך המסטרינג חשוב יותר מטווח הדינמי הספציפי של התבנית עצמה.

לדעתי מגזימים בעניין החשיבות של טווח דינמי גדול, וכבר הסברתי מיליון פעם בכל מיני מקומות שעדיף לקמפרס במידה שתאפשר להאזין בבית כך שהקטעים החזקים לא יקרעו את האוזן והחלשים לא ייבלעו ברעש הסביבתי, בלי שיהיה צורך לשנות את הווליום.

 

[AK1]

קצת קשה אז נשברים ?
אגב, אם משהו נראה לך אובססיבי אתה לא חייב להגיב.

לא נשברתי, אני עדיין עונה לך על כל שטות שאתה כותב

יש עוד דברים שקידמה הציגה, זה לא אומר שהתוצאה הסופית שלהם טובה יותר, לדוגמה: איכות הצילום בפילם עדיין מתעלה על צילום בפורמט דיגיטלי.

שוב, דיגיטל יותר מדויק ועדיף טכנולוגית מכל בחינה, אבל יש כאלה שלא אוהבים את הדיוק ומעדיפים את תוספת ההרמוניות של אנלוג, אפילו במידה כזו שהם מוכנים לבלוע את כל הצפרדעים הגדולות של אנלוג, כל הרעשים, אי הדיוקים, תקליטים עקומים או ל ממורכזים, צריך לנקות כל הזמן, הרבה התעסקות, להחליף תקליטים וצדדים, וכו' וכו'

 

[RB68]

עוד 2 סנט על נייקוויסט - זו לא תיאוריה אלא תיאורמה (theorem) ובעברית "משפט" (כמו היווני ההוא..). ההוכחה שלה מתמטית נטו בניגוד לתיאוריה פיזיקלית שנדרשת לניסוי/תצפית.

עוד אי הבנה שכיחה היא להתייחס למידע הנדגם כאל אקראי בעוד שאם זה אודיו - זה תמיד אוסף של סינוסים.

 

[AK1]

עוד אי הבנה שכיחה היא להתייחס למידע הנדגם כאל אקראי בעוד שאם זה אודיו - זה תמיד אוסף של סינוסים.

אני לא בטוח שהבנתי את הנאמר.

שאלה למה אתה מתכוון ב"אקראי" -- לי נראה שגלי קול יכולים להיות אקראיים לגמרי, ונדיר שיש גלי סינוס טהורים בתדר יחיד.

באופן כללי, גלי קול אינם סינוסים, אלא ניתנים לפירוק/ייצוג כסכום של סינוסים וקוסינוסים (טרנספורמציית פורייה). כלומר, זה לא מה שהם, אלא שאפשר להסתכל עליהם (או ליצור אותם) כך.

זה כמו שצבע ורוד אינו צירוף של אדום ולבן, או צירוף ביחס מסוים של RGB, או כצירוף של גלי אור בתדרים נתונים, וכו', אבל אפשר להתייחס אליו (או ליצור אותו) כך.

רוב כלי הנגינה מפיקים סינוס בתדר בסיסי, וסינוסים במכפלות שלו (הרמוניות, לרוב ביחסי עוצמות מסוימים שמגדירים את גוון הצליל שמאפיין את הכלי), אבל יש כלים שמפיקים "רעש" ללא pitch ספציפי, אלא אוסף תדרים שאינם בהכרח מכפלות אחד של האחר, וביחסי עוצמות לא בהכרח ספציפיים/קבועים, למשל מצילתיים, שלא כותבים להם תווים בגבהים נתונים, כפי שעושים לכלים אחרים. גם רבים מהרעשים בטבע אינם בעלי תדר ספציפי, כמו רעמים למשל.