הי רן. הדוגמה של בדיקת הדם מצביעה על הנקודה. שם, בבדיקת הדם, מתחבא טריגליצריד שבתהליך טרשתי איטי יגרום לאוטם או למפרצת בעוד שלוש שנים. אבל השמיעה שאני שומע זה מה שיש מבחינתי, היא היא.
הרמקולים שאני אוהב הם בד"כ TWO WAY קטנים או רמקולי פאנל גדולים כמו MAGGIES וקוואדים ישנים (לא ששמעתי את כולם). אין לי הסבר לכך, אני לא חושב שזה עניין של FR. תחושתי שזה קשור אולי לפיזור של הצליל בחלל, לאזור התדרים של ה X/O, וגם אולי להעדר קופסה גדולה, אבל אין לי הסבר טכני. למה אני מציין את זה? להדגיש איך אנחנו לא יודעים הכל, ולא רק בשוליים, אלא עניינים עקרוניים.
אני גם לא טוען שהמערכת שמשמיעה אבוב ד'אמורה לטעמי, היא "מאוזנת", כדבריך, או לא. זו לא המטרה העיקרית שלי. אולי היא מדגישה יתר על המידה תדר מסוים של החדר שהאוזן שלי מזהה עם הופעה חיה? סתם דוגמה פרועה. אני מקבל ששינוי בתדרי הבס יכול להביא שינוי לטובה, אבל הרגשה שלי שלא זה מה שיגרום אצלי לאותו סופרנו סקסופון להישמע טבעי. אולי אני טועה.
הטענה היותר כללית שלי שאני חוזר עליה כל הזמן היא שיש עוד הרבה מימדים פרט ל"מאוזן או לא עד 400 הרץ", ושאנחנו לא יודעים מה גורם לאותו חליל צד להישמע כמו חליל צד. לא מבטל את חשיבות ה RC, כאמור השקעתי בזה לפני שנים, רק שאיננו יודעים את חשיבותו להנ"ל. יש אודיופיליה פרט לתיקון החדר.
אני בהחלט מבין, מסכים וגם מקבל.
אודיופיליה היא מילה רחבה והיא בוודאות גמורה חלה על הרבה מאוד דברים/נושאים מלבד טיפול החדר.
אני גם מבין ומקבל את העניין של אותו חוסר איזון, אשר דווקא הוא, יכול להביא לחיבור אישי וזה מביא אותי לנקודה הבאה:
ניתן בקלות גם לייצג את הצד השני ולשאול אותי:
האם אני מוכן לרכוש ולהתחייב להקשיב למערכת שהגרף שלה הוא מאוד מאוזן, נניח +/-2DB לאורך הספקטרום?
על כך אני אשיב בלאו מוחלט, כי אני לא קונה גרפים, לא מקשיב לגרפים ומנסיון של המוןן שנים, גרף טוב הוא לא ערובה לסאונד טוב.
אני מוכן לשלם על סאונד ולהתחייב לשמוע סאונד.
זה בהחלט נושא מורכב ומתוך נסיון לפשט אותו מעט, אני אומר את הדברים הבאים לגבי התחום הצר הזה של מדידות:
גרף טוב לא יעיד בשום צורה, או יחזה את העובדה, אם נתחבר לסאונד/לתוצאה הסופית שתתקבל, הוא בסך הכל יעיד כי כרגע אין בעיה מהותית בחדר.
המיקוד צריך להיות דווקא בגרף השבור, שהוא שבור במתמטיקה שלו, מבלי להתייחס לכך אם המאזין אוהב או לא אוהב את התוצאה שהוא שומע, כי עניין זה לא מעלה או מוריד ולא ישנה את המצב בו נמצא הגרף, לפיו קיימים בו הבדלים אדירים בין התדרים.
לגרף השבור יש שלוש משמעויות חשובות מאוד:
1. אנחנו רחוקים מהמקור, מאותה יצירה שהורכבה באולפן והסאונד אותו כיוונו שנשמע, כי שם, בוודאות גמורה, הגרף לא היה שבור.
2. אנחנו רחוקים מהמיצוי של המערכת.. והחלפת האלקטרוניקה, או שינוי של כבילה, לא תקרב אותנו למיצוי המערכת, אלא תשאיר אותה במצב סטטי, בכל הקשור לפוטנציאל שלה.
3. טונאלית, בשלב הזה, אנחנו בבעיה. יתכן ואנחנו חושבים שהכל נשמע אחלה וטבעי, לרבות הקלרינט, אבל היות ואין לנו רפרנס אנחנו לא מודעים לבעיה.
ועכשיו נשאלת שאלת מליון הדולר:
האם החיבור שלנו, האושר שלנו, ההנאה שלנו, בוודאות תגדל ככל ונתקן את המצב?
התשובה לכך היא לא.
אין ערובה לכך שנאהב ונתחבר יותר למצב החדש, אבל אם לא ננסה, כמובן שלא נדע.
משהו עם הפאי...והאכילה וכאלה..
רן
) .