AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,908
- מעורבות
- 2,930
- נקודות
- 113
במקרה נתקלתי ב-TAS Super Download List : Classical, שלמרות שהוא חתום ע"י "TAS Staff", הוא נכתב בלשון יחיד, ושם כתובות השטויות הבאות:
יש סרטון מעולה ביוטיוב שמסביר את הנושאים האלה ואחרים בצורה בהירה. שווה לצפות בו מתחילתו ועד סופו, וכנראה שנדרשת יותר מפעם אחת כדי לקלוט את הנאמר:
כבר בהתחלה הוא אומר שצורת גל דיגיטלי -- זה שבפלט של ה-DAC -- אינה "מדרגות", כפי שהרבה אנשים עדיין חושבים:
בהתחלה הוא מתאר מה קורה כשמחברים מחולל אותות אנלוגי לממיר לדיגיטל ב-16/44.1, ממנו לממיר לאנלוג, וממנו לאוסילוסקופ אנלוגי. רואים שלמרות שצורת הגל לפני ההמרה לאנלוג היא "מדרגתית", התוצאה לאחר ההמרה היא חלקה לחלוטין. הוא מדגים את זה על תדרים מ-1,000 עד 20,000 הרץ.
ב-6:00 הוא שואל לאן נעלמו המדרגות -- ואומר שאין טעם לנסות לענות, כי זו שאלה טריקית: הם מעולם לא היו שם.
תיאור הגל כמדרגות הוא רציף בין הדגימות, ויש לו ערך נתון בכל רגע, בעוד שהייצוג הדיגיטלי הוא דיסקרטי, ובזמן שבין הדגימות אין שום ערך.
התיאור הנכון של הדגימות לפי הזמן הוא בעזרת גרף "סוכריות על מקל", או איך שמתרגמים lollipop graph:
והמקביל האנלוגי לגרף הזה עובר בין כל הנקודות בצורה חלקה לחלוטין:
ומה שמעניין אבל לא ברור מאליו הוא שיש רק צורת גל אחת של סיגנל ברוחב הפס הנתון (חצי תדר הדגימה) שעובר בין כל הנקודות, זה פיתרון יחיד, ולכל גל קלט מוגבל תדר נתון, יש רק תוצאה אחת בפלט, שזהה לגל המקורי.
ואם מישהו חושב שאפשר לצייר קווים אחרים בין הנקודות, אז אפשר, אבל אם הם שונים אפילו במעט מהקו האמור, כדי לייצג אותם דיגיטלית יהיה צורך להגדיל את קצב הדגימה.
אכן גלי מדרגות אפשריים בדרך, אבל גל מדרגות אינו התוצאה הסופית של המרה לאנלוג.
אחר כך הוא מתאר את השפעת ה-bit depth והשפעת ה-sample rate על התוצאה, ושימוש ב-dithering ו-noise shaping. מאוד מעניין.
בין השאר, ב-10:25 הוא מדבר על כך שאפשר לייצג את רצפת הרעש של סרטים מגנטיים בביטים, במקום בדציבלים:
טייפ קסטות -- 9 ביטים בתנאים מושלמים, בד"כ 5-6 בהקלטות של מכשירים בייתיים.
טייפ הסלילים המקצועי שבשימוש אולפנים -- בקושי 13 ביט, עם שימוש ב-advanced noise reduction.
כך שלטייפים האנלוגיים בעליל אין רזולוציה אינסופית.
אפילו בלי כל ההסברים המלומדים זה די טריוויאלי: ברור שהאותות החלשים נבלעים ברעש הרקע, והאותות החזקים מדי גורמים ל-saturation וגם הם מוגבלים, אז גם הרזולוציה וגם הטווח הדינמי מוגבלים.
אבל הליצן הזה ב-TAS לא יודע את המינימום שצריך לדעת על דיגיטל!
קשה לי להאמין שב-2023 אנשים, ועוד כאלה שאמורים לא רק לדעת אלא להדריך אחרים, עדיין חושבים שדיגיטל אינו רציף, ושלאנלוג יש רזולוציה אינסופית.analog tapes recorded at 15/30ips are virtually infinite in resolution; they are “continuous” copies of a live event, without any of the myriad tiny “gaps” (the little “bits” of missing information) of digital copies—the sound-content of which must be filled in via the educated guesswork of your DAC.
יש סרטון מעולה ביוטיוב שמסביר את הנושאים האלה ואחרים בצורה בהירה. שווה לצפות בו מתחילתו ועד סופו, וכנראה שנדרשת יותר מפעם אחת כדי לקלוט את הנאמר:
כבר בהתחלה הוא אומר שצורת גל דיגיטלי -- זה שבפלט של ה-DAC -- אינה "מדרגות", כפי שהרבה אנשים עדיין חושבים:
בהתחלה הוא מתאר מה קורה כשמחברים מחולל אותות אנלוגי לממיר לדיגיטל ב-16/44.1, ממנו לממיר לאנלוג, וממנו לאוסילוסקופ אנלוגי. רואים שלמרות שצורת הגל לפני ההמרה לאנלוג היא "מדרגתית", התוצאה לאחר ההמרה היא חלקה לחלוטין. הוא מדגים את זה על תדרים מ-1,000 עד 20,000 הרץ.
ב-6:00 הוא שואל לאן נעלמו המדרגות -- ואומר שאין טעם לנסות לענות, כי זו שאלה טריקית: הם מעולם לא היו שם.
תיאור הגל כמדרגות הוא רציף בין הדגימות, ויש לו ערך נתון בכל רגע, בעוד שהייצוג הדיגיטלי הוא דיסקרטי, ובזמן שבין הדגימות אין שום ערך.
התיאור הנכון של הדגימות לפי הזמן הוא בעזרת גרף "סוכריות על מקל", או איך שמתרגמים lollipop graph:
והמקביל האנלוגי לגרף הזה עובר בין כל הנקודות בצורה חלקה לחלוטין:
ומה שמעניין אבל לא ברור מאליו הוא שיש רק צורת גל אחת של סיגנל ברוחב הפס הנתון (חצי תדר הדגימה) שעובר בין כל הנקודות, זה פיתרון יחיד, ולכל גל קלט מוגבל תדר נתון, יש רק תוצאה אחת בפלט, שזהה לגל המקורי.
ואם מישהו חושב שאפשר לצייר קווים אחרים בין הנקודות, אז אפשר, אבל אם הם שונים אפילו במעט מהקו האמור, כדי לייצג אותם דיגיטלית יהיה צורך להגדיל את קצב הדגימה.
אכן גלי מדרגות אפשריים בדרך, אבל גל מדרגות אינו התוצאה הסופית של המרה לאנלוג.
אחר כך הוא מתאר את השפעת ה-bit depth והשפעת ה-sample rate על התוצאה, ושימוש ב-dithering ו-noise shaping. מאוד מעניין.
בין השאר, ב-10:25 הוא מדבר על כך שאפשר לייצג את רצפת הרעש של סרטים מגנטיים בביטים, במקום בדציבלים:
טייפ קסטות -- 9 ביטים בתנאים מושלמים, בד"כ 5-6 בהקלטות של מכשירים בייתיים.
טייפ הסלילים המקצועי שבשימוש אולפנים -- בקושי 13 ביט, עם שימוש ב-advanced noise reduction.
כך שלטייפים האנלוגיים בעליל אין רזולוציה אינסופית.
אפילו בלי כל ההסברים המלומדים זה די טריוויאלי: ברור שהאותות החלשים נבלעים ברעש הרקע, והאותות החזקים מדי גורמים ל-saturation וגם הם מוגבלים, אז גם הרזולוציה וגם הטווח הדינמי מוגבלים.
אבל הליצן הזה ב-TAS לא יודע את המינימום שצריך לדעת על דיגיטל!