יצא לי להתארח היום אצל אלדר ולמרות שהפרוייקט עדיין בעיצומו ויש פה ושם פיין טיונינג אחרונים, חייב לומר שהתרגשתי.
קודם כל, כל רמקול שנבנה לבד עם הלב והידע של הבעלים שלו זה משהו מיוחד ויחודי ויש בזה קסם רב.
רואים איך אלדר מתרוצץ ומשנה ועושה מלא נסיונות על מנת להביא למימוש מלא של הפוטנציאל, עם חיבור מאוד רגשי ותחושת אבהות.
הרמקול עצמו גדול וכבד ויש לו חתימת סאונד שובת לב. נכון, לא יורד הכי נמוך ולא עושה זיקוקים ופירוטכניקה כמו הרמקולים המבוססים על חומרים וטכנולוגיות מודרניות אבל מיד מדהים וחוויה מאוד מוזיקלית יש שם בשפע.
אפשר לשמוע שעות, גם בווליום נמוך, הרמקול מאוד ריאליסטי ויש דברים שהוא עושה בצורה מצויינת.
אני לא יודע אם זו הנוסטלגיה שמדברת, אבל היו רגעים שהרגשתי שמה לעזעזל צריך יותר מזה? תקציב נמוך ותוצאה מקסימה.
חיבור נכון ללקסמן מונובלוקים ופרה. את הלינגדורף ניתקנו, את הסופר טוויטר גם ניתקנו, והופ, במנהרת הזמן כמה עשרות שנים אחורה לזמנים שישבנו ימים ולילות ושמענו מוזיקה טובה.
אני חושב שאין רמקול אחד שהוא טוב, אפשר לקבל בחדר נתון כמה סוגים של חוויות מעולות והרמקול הזה נותן חוויה מצויינת ומקסימה לסוג שלה.
אני מאוד אהבתי. תודה אלדר וציפי על האירוח והכיבוד שהכנתם.
...
