בתור פסיכולוג חובב אני חושב שאני מבין את pooki, לפי מה שכתב על ענקי הג'אז הגאונים שבהחלט פירקו את המוזיקה לגורמים ויצרו ממנה שפה חדשה ברמה שכמו שרוב הציבור לא יבין נוסחאות בפיזיקה שמסבירות את אבני הבניין ותהליכים ביקום, ומה שהוא גם תרם לשירשור בפורום המוזיקה, מלמדים על הבחור שהוא בהחלט מבין באופן מתקדם במוזיקה.
הבעיה שהוא עדיין בשלב של צורך להראות זאת לסביבה וזאת באופן שבמקום לגרוף הערכה הוא מתנסח מתוך סוג של זעם ותסכול על כך שאחרים לא נמצאים שם, נקרא להם 'המכנה המשותף הגדול הנמוך' ולתחושתו ציבור כזה הוא עוגן של בינוניות שמקבע את רוב האנשים למוזיקה המקבילה למוצר צריכה במיני מרקט השכונתי ובכך גם שם מכשול בפני תפוצה של מוזיקה יותר איכותית, וכן, אני חושב שיש דבר כזה.
אני מבין את תחושותיו ואף הייתי כמוהו מגיל ההתבגרות ועד סוף העשרים עד שהבנתי שמחשבותי ודעותי שהובעו בצורה כעוסה ומתנשאת יצרו אפקט הפוך ממה שניסיתי להשיג וזה לחשוף את סובבי לאפשרות שיש דברים גם מעבר בנועם והסברים שגם הדיוטי המוזיקה יבינו ויהיו פתוחים לנסות.