matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,173
- מעורבות
- 1,631
- נקודות
- 113
לפני כמעט שנה, באחת משיחות הלילה המאוחרות עם מישל על קשקושי אודיו, שיפצורי מחשב וכל מה שביניהם, הוא התחיל לקשקש לי על איזה חברת ארוניות ספרדית שהוא מת להביא.
למישל יש קטע, הוא כמו ילד מתלהב - נדלק על מוצר או חברה, וחייב לבדוק אותם. זה בכלל לא ברמה העסקית. הוא לא חושב אם המותג מוכר בארץ, אם יש לזה דרישה, אם המוצרים מתאימים לשוק ויש להם מקום בו. לא. אותו מעניין המוצרים, והוא קונה אותם קודם לעצמו ורק אז בודק אם אפשר למכור אותם. גישה שבשעתו נראתה לי תמוהה, אבל מי אני שאעביר ביקורת? אדם עושה מה שבא לו טוב. בכלל, הסגנון המיוחד של מישל יחסר לי בנוף היבואנים. בשוק כמו שלנו, שכפי שאמרו בשרשור קודם - קונים בו יותר מאשר קופסה אלא חוויה ושירות וחיבור עם היבואן - והקשרים הם לטווח ארוך, הפן האישי הופך לחשוב במיוחד. ולמישל היה טוויסט. מקווה לראות אותו כאן בקרוב, ממשיך להתעסק עם אודיו.
בקיצור, אז צחוק הגורל הוא שהוא מספר לי על ארונית ב- 30,000 ש"ח ואני מעקם את הפרצוף ואומר לו: "יא דביל, מי יקנה את זה? יש כבר יבואנים שמביאים ארוניות יקרות, מה צריך עוד אחת? איזה שוק יש לזה פה? כמה אודיופילים אתה מכיר שקונים בתקציב כזה ארונית בארץ הקודש? ועוד המשלוח זה חתיכת עלות... וקופסאות כבדות והכל. בשביל מה להכנס לזה?"
בסופו של דבר קניתי ממנו את הארונית בעצמי.
artesaniaaudio.com
למה? כי קפצתי אליו לפני כמה שבועות, וראיתי את המפלצת הזאת ונפלה לי הלסת.
דבר אחד לרעתה אני חייב לאמר - היא לא פוטוגנית בעליל. לא קולטים כמה מסיבי ומתוחכם הדבר הזה, עד שלא נוגעים בו באצבעות. עד שלא ממששים אותו, מנסים להזיז אותו מבינים כמה זה כבד, וקולטים שזה בעצם שתי ארוניות, אחת בתוך השניה, עם מתלה צף כמו של פטיפון.
מאז זה זה ניקר לי במוח. בעקבות מכירת החיסול (המצערת) שמישל עושה בשבועות האחרונים, התפתתי והתמזמזתי עם ההחלטה עד שבסוף התקבלה ההחלטה.
יום בהיר של שישי שעבר, ארבעה גברים חסונים (פלוס מינוס, במקרה שלי מינוס) ושעתיים העברה לאחר מכן, הארונית היתה אצלי. עוד 4 שעות (!!!) של פירוק כל המונומנט הקיים, ניקוי אבק ממקומות שלא ראו מטאטא כ- 5 שנים, והרבה שרירי גב תפוסים, התוצאה הויזואלית שהתקבלה היא כדלקמן:
מה הרווחתי?
========
אין יותר שני מונובלוקים מבודדים בצידי המערכת. הם יושבים בגאווה בחזית, ובוהקים באור יקרות וינטאז'י. TAKE THAT, HUMMUS! קל יותר לכבות ולהדליק אותם.
הפרה של לקסמן 900 יושב בפאסון למעלה ומפקח על מה שקורה.
האיזוטק לא יושב על הרצפה כאילו הוא בעונש בצד, אלא מוסלק בצנעה באחד המדפים.
חשוב? מסתבר שכן. אני לא מפסיק להסתכל על זה. גם השכן החדש שקפץ אתמול וביקש בנימוס להנמיך את המוזיקה כי הילד מנסה להרדם, קיבל את הפצצה לפנים הזאת ולא יכול היה להשאר אדיש.
מילים גסות - הסאונד
=============
לא ציפיתי ליותר מדי. ידעתי שהולך להיות שינוי כלשהו כי, בכל זאת, הרכיבים מנותקים ומחוברים מחדש (אולי אפספס כבל) והמגברים ימוקמו במקום אחר, יהיה בלוק גדול בין הרמקולים וכו'. ובעיקר בגלל שהסטנד הקודם היה ברמה גבוהה כבר אז.
בדיעבד, אני יכול לאמר: פחחחחחחחחחחחחחחח. (עם פ')
עוד לפני ששמעתי מוזיקה, רק כשהדלקתי את הוייס ושמעתי את ה"פק" של ההדלקה, זה היה נשמע קצת אחרת. אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. ברצועה הראשונה שניגנה, הבנתי שמשהו אחר. אבל היות ובדיוק עשינו על האש, ושטפו כלים, ודיברו במטבח, והזיזו כיסאות, וישבו על כיסאות, לא ייחסתי לזה חשיבות.
ביום שלמחרת, לאחר שיכולתי סוף סוף להתפנות ולשמוע קצת מוסיקה, שמתי כמה רצועות שאני מכיר היטב, לדוגמת Thunderstruck של ACDC, ו- Long Gone Day של Mad Season.
לקח כמה דקות לאסימון ליפול, אבל לאחר האסימון, נפלה לי הלסת.
הצליל קיבל משקל, ירד למטה, וקיבל מין יסודות איתנים כאלה שלא היו קודם. אסטרטיבי יותר, נוגע יותר ועם מרקמים יותר ברורים באמצע. הבס בועט יותר. ועם כל זאת - רגוע יותר. פשוט מדהים.
הקלישאות האודיופיליות נכונות. קחו כל תיאור ספרותי אודיופילי מפולפל ומפונפן שקראתם אי פעם - ניתן להחיל אותו כאן. היה הבדל מוחשי וברור. באחד מהקטנים ששמתי, שמתי לב פתאם שהגיטרה המובילה שנכנסת אינה מאפילה כלל על שתי גיטרות הקצב שמלוות אותה. הן נשארות עם אותה נוכחות בדיוק. ולפני כן לא שמתי לב כלל לעירפול שהיה שם.
בקיצור, שידרוג משמעותי לצליל מהסוג שהחלפת רכיב אלקטרוני לא יכולה לספק.
מסקנה?
=====
1. המערכת צריכה להיראות טוב. צריך לעשות מאמץ. זה חשוב. זה כיף. זה השקעה בזוגיות, בדיוק כמו מקלחת לפני השינה.
2. לקנות ארונית של סוליד סטיל ולהגיד "סגרתי את פינת הארוניות האודיופיליות" זה כמו לקנות כבל במחסני חשמל במקום בהום סנטר ולהגיד ש"סגרתי את פינת הכבלים". זה פשוט לא תמיד מספיק.
3. בשם האסתטיקה, הגיע הזמן לעשות דיאטה ולקנות בגדים חדשים.
למישל יש קטע, הוא כמו ילד מתלהב - נדלק על מוצר או חברה, וחייב לבדוק אותם. זה בכלל לא ברמה העסקית. הוא לא חושב אם המותג מוכר בארץ, אם יש לזה דרישה, אם המוצרים מתאימים לשוק ויש להם מקום בו. לא. אותו מעניין המוצרים, והוא קונה אותם קודם לעצמו ורק אז בודק אם אפשר למכור אותם. גישה שבשעתו נראתה לי תמוהה, אבל מי אני שאעביר ביקורת? אדם עושה מה שבא לו טוב. בכלל, הסגנון המיוחד של מישל יחסר לי בנוף היבואנים. בשוק כמו שלנו, שכפי שאמרו בשרשור קודם - קונים בו יותר מאשר קופסה אלא חוויה ושירות וחיבור עם היבואן - והקשרים הם לטווח ארוך, הפן האישי הופך לחשוב במיוחד. ולמישל היה טוויסט. מקווה לראות אותו כאן בקרוב, ממשיך להתעסק עם אודיו.
בקיצור, אז צחוק הגורל הוא שהוא מספר לי על ארונית ב- 30,000 ש"ח ואני מעקם את הפרצוף ואומר לו: "יא דביל, מי יקנה את זה? יש כבר יבואנים שמביאים ארוניות יקרות, מה צריך עוד אחת? איזה שוק יש לזה פה? כמה אודיופילים אתה מכיר שקונים בתקציב כזה ארונית בארץ הקודש? ועוד המשלוח זה חתיכת עלות... וקופסאות כבדות והכל. בשביל מה להכנס לזה?"
בסופו של דבר קניתי ממנו את הארונית בעצמי.
artesaniaaudio.com
למה? כי קפצתי אליו לפני כמה שבועות, וראיתי את המפלצת הזאת ונפלה לי הלסת.
דבר אחד לרעתה אני חייב לאמר - היא לא פוטוגנית בעליל. לא קולטים כמה מסיבי ומתוחכם הדבר הזה, עד שלא נוגעים בו באצבעות. עד שלא ממששים אותו, מנסים להזיז אותו מבינים כמה זה כבד, וקולטים שזה בעצם שתי ארוניות, אחת בתוך השניה, עם מתלה צף כמו של פטיפון.
מאז זה זה ניקר לי במוח. בעקבות מכירת החיסול (המצערת) שמישל עושה בשבועות האחרונים, התפתתי והתמזמזתי עם ההחלטה עד שבסוף התקבלה ההחלטה.
יום בהיר של שישי שעבר, ארבעה גברים חסונים (פלוס מינוס, במקרה שלי מינוס) ושעתיים העברה לאחר מכן, הארונית היתה אצלי. עוד 4 שעות (!!!) של פירוק כל המונומנט הקיים, ניקוי אבק ממקומות שלא ראו מטאטא כ- 5 שנים, והרבה שרירי גב תפוסים, התוצאה הויזואלית שהתקבלה היא כדלקמן:
מה הרווחתי?
========
אין יותר שני מונובלוקים מבודדים בצידי המערכת. הם יושבים בגאווה בחזית, ובוהקים באור יקרות וינטאז'י. TAKE THAT, HUMMUS! קל יותר לכבות ולהדליק אותם.
הפרה של לקסמן 900 יושב בפאסון למעלה ומפקח על מה שקורה.
האיזוטק לא יושב על הרצפה כאילו הוא בעונש בצד, אלא מוסלק בצנעה באחד המדפים.
חשוב? מסתבר שכן. אני לא מפסיק להסתכל על זה. גם השכן החדש שקפץ אתמול וביקש בנימוס להנמיך את המוזיקה כי הילד מנסה להרדם, קיבל את הפצצה לפנים הזאת ולא יכול היה להשאר אדיש.
מילים גסות - הסאונד
=============
לא ציפיתי ליותר מדי. ידעתי שהולך להיות שינוי כלשהו כי, בכל זאת, הרכיבים מנותקים ומחוברים מחדש (אולי אפספס כבל) והמגברים ימוקמו במקום אחר, יהיה בלוק גדול בין הרמקולים וכו'. ובעיקר בגלל שהסטנד הקודם היה ברמה גבוהה כבר אז.
בדיעבד, אני יכול לאמר: פחחחחחחחחחחחחחחח. (עם פ')
עוד לפני ששמעתי מוזיקה, רק כשהדלקתי את הוייס ושמעתי את ה"פק" של ההדלקה, זה היה נשמע קצת אחרת. אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. ברצועה הראשונה שניגנה, הבנתי שמשהו אחר. אבל היות ובדיוק עשינו על האש, ושטפו כלים, ודיברו במטבח, והזיזו כיסאות, וישבו על כיסאות, לא ייחסתי לזה חשיבות.
ביום שלמחרת, לאחר שיכולתי סוף סוף להתפנות ולשמוע קצת מוסיקה, שמתי כמה רצועות שאני מכיר היטב, לדוגמת Thunderstruck של ACDC, ו- Long Gone Day של Mad Season.
לקח כמה דקות לאסימון ליפול, אבל לאחר האסימון, נפלה לי הלסת.
הצליל קיבל משקל, ירד למטה, וקיבל מין יסודות איתנים כאלה שלא היו קודם. אסטרטיבי יותר, נוגע יותר ועם מרקמים יותר ברורים באמצע. הבס בועט יותר. ועם כל זאת - רגוע יותר. פשוט מדהים.
הקלישאות האודיופיליות נכונות. קחו כל תיאור ספרותי אודיופילי מפולפל ומפונפן שקראתם אי פעם - ניתן להחיל אותו כאן. היה הבדל מוחשי וברור. באחד מהקטנים ששמתי, שמתי לב פתאם שהגיטרה המובילה שנכנסת אינה מאפילה כלל על שתי גיטרות הקצב שמלוות אותה. הן נשארות עם אותה נוכחות בדיוק. ולפני כן לא שמתי לב כלל לעירפול שהיה שם.
בקיצור, שידרוג משמעותי לצליל מהסוג שהחלפת רכיב אלקטרוני לא יכולה לספק.
מסקנה?
=====
1. המערכת צריכה להיראות טוב. צריך לעשות מאמץ. זה חשוב. זה כיף. זה השקעה בזוגיות, בדיוק כמו מקלחת לפני השינה.
2. לקנות ארונית של סוליד סטיל ולהגיד "סגרתי את פינת הארוניות האודיופיליות" זה כמו לקנות כבל במחסני חשמל במקום בהום סנטר ולהגיד ש"סגרתי את פינת הכבלים". זה פשוט לא תמיד מספיק.
3. בשם האסתטיקה, הגיע הזמן לעשות דיאטה ולקנות בגדים חדשים.
