AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,908
- מעורבות
- 2,930
- נקודות
- 113
כל הוויכוחים המיותרים די הוציאו את החשק לעסוק בנושא, אבל כבר כמעט סיימתי להכין פוסט לגבי הצורה המעניינת להשוואה הין רמקולים -- בטח שונה מכל המקובל כמעט בכל פרט אפשרי -- אז רק אוסיף כאן את מה שכבר כתבתי ממילא.
#1. רק השוואות double-blind: הרמקולים מאחורי וילון שקוף-אקוסטית. אחרי שטול מסביר את כל התהליך המסובך -- אפילו בלי לכלול את כל הפרטים זה מסובך -- של ההשוואות ה-double-blind בתנאים מאוד מבוקרים עם קטעים מאוד ספציפיים וכו', הוא שואל "?Why bother" -- למה לטרוח עם כל הסיבוך הזה והמון כסף שהושקע בו? ואז הוא מסביר את השפעת הראיה על השיפוט. ראו כאן, בסביבות 10:52 עד 18:03
בקיצור -- הוכיחו שהתוצאות משתנות מאוד בין כשרואים ובין שלא:
#2. בודקים במונו: טול אומר שאנשים הרבה יותר fussy (הוגים fa-si) -- דקדקנים, דייקנים, קפדנים -- במונו, ומבחינים בהרבה יותר פרטים לגבי המהות של הרמקול במונו מאשר בסטריאו/סראונד.
הם גם בדקו שרמקולים ש"ניצחו" במונו ניצחו גם בסטריאו. בווידאו, טול אומר שלא היו יוצאים מהכלל, אבל בספר שלו, הוא כותב שרמקולים שהפסידו במונו ניצחו באופן עיקבי במצבים שבהקלטה היה חוסר-מתאם גבוה בין הערוצים. כלומר מונו לא מנצח בנוק-אאוט בכל המקרים
#3. משווים בין 3-4 רמקולים כל פעם: טול אומר שאנשים מבחינים בהרבה דברים רק בהשוואה, לכן לא כדאי לבדוק אחד בנפרד, ובטח לא לקחת הביתה, כי זה גם לא double-blind, וגם לאחר זמן קורה הרבה שמתרגלים לחסרונות. כמובן שיתכן שבשמיעה בבית עם הרבה סוגי מוזיקה יכולים להתגלות דברים שאי אפשר לגלות בהשוואות.
לא מספיק להשוות בין 2, כי אם יש לשניהם חסרון משותף, לא יבחינו בו בהשוואה. עם 3 הסיכוי לזה קטן יותר, ועם 4 עוד יותר מבחינה זו, אבל כנראה יותר קשה להשוות ככל שהמספר עולה.
#4. כל רמקול בהשוואה תמיד מובא לאותה נקודה בחדר: הם פיתחו במיוחד מתקן פניאומטי ומונחה-מחשב שמפנה את הרמקול הנוכחי ומביא את הרמקול הבא לאותה נקודה.
#5. החלפות מהירוֹת: המתקן הזה, שהם קוראים לו shuffler, מחליף בין רמקולים תוך 3 שניות!
#6. מאזין אחד כל פעם, באותה נקודה בחדר: כך כל מאזין יכול לשמוע אותו הדבר כמו כל מאזין אחר, בלי שנוכחות אחרים תשפיע על המאזין (זו תופעה מוכרת שמאזינים נוטים להצביע כקבוצה), או על הסאונד.
#7. השוואת ווליומים מדויקת: כמעט כל אחד יודע שבהשוואה כל רמקול צריך להישמע בדיוק באותו ווליום, אבל השאלה היא איך מודדים. מתברר שזה לא פשוט, ואין סטנדרט איך עושים את זה. יש שאלה באיזה סיגנל להשתמש -- סתם סינוס של קילוהרץ למשל, לא מספיק כי יתכן שיש לרמקולים דיפ/פיק בתדר הזה. גם צריך להתחשב בזה שהווליום שבו שומעים את אותה עוצמה תלוי בתדר (equal loudness contour). בסוף החליטו להשתמש במשהו בין B-weighting ל-C-weighing (צורות שקלול סטנדרטיות תלויות תדר).
לפעמים לא מצליחים עם מכשירי המדידה, שאז אין ברירה אלא להשוות לפי האוזן.
יש גם רמקולים שממש אי אפשר להשוות את הווליומים שלהם -- למשל כשכל אחד מדגיש/מנחית תחום אחר -- אבל ברמקולים מודרניים זה נדיר.
#8. עוצמה אבסולוטית קבועה לכל קטע נתון: כידוע, כשמגבירים את העוצמה, האיזון הטונלי משתנה, כמו גם תחושות המרחב והמרחק, שומעים יותר באסים, גבוהים ופרטים, הצליל נהיה מלא יותר, ועולה הרגישות לעיוותים ולצלילי אגב (כמו נשימות, אצבעות על קלידים וכו'). כמובן שלא כדאי להגזים. טול אומר שאם נותנים לכל משתמש לבחור את הווליום עבור עצמו, זה יותר דמוקרטי, אבל פחות טוב עבור המדע.
#9. קריטריונים לבחירת קטעים להשמעה: לא כל הקלטה מתאימה. ראשית, יש הקלטת שמעוותות את הצלילים והם לא נשמעים טבעיים, וטול ממש מדבר עליהן ברמה של הבעייתיות של מיקרופונים שהשתמשו בהם להקלטה. בנוסף יש הקלטות שחושפות דברים (revealing), בניגוד לסתם מהנות מוזיקלית (entertaining). בעקרון, ובניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, כלים וקולות סולו אינם מועילים, וקטעים שאנשים חושבים שהם מצוינים, "demonstration quality", לאו דווקא מתאימים להערכת ציוד בצורה הזו.
#10. קטעים קצרים (30 שניות) בלופ: מאפשרים להתייחס בצורה יותר יעילה וממוקדת לאספקט הספציפי שהקטע חושף. העניין של קטעים קצרים שהם revealing לגבי אספקטים מסוימים, בלופ, דומה מאוד למה שאומר Amir מ-Audio Science Review בין 7:10 ל-9:50 כאן. הוא מתייחס לבעיות באלגוריתמים של דחיסה, אבל בעצם הדרישות דומות גם לגבי פגמים ברמקולים.
#11. הערות לגבי ההשוואה: המדרגים יכלו/נדרשו להקליד הערות בקשר למה שהם שמעו, ואפשר היה ללמוד כל מיני דברים מההערות האלה. היו גם מצבים שבהם מאזין מסוים כתב אוסף שבחים על רמקול בהשוואה אחת, ועל אותו רמקול, בהשוואה אחרת, אוסף פגמים בלתי קבילים.
עם זאת, מתברר שרוב אלה שדרגו כך סבלו מבעיות שמיעה, לא בתדרים הגבוהים כמו עקב גיל -- לא נצפתה ירידה באיכות הדירוג עם עליית הגיל -- אלא מתחת ל-1kHz. טול טוען שזה גם סיכון מקצועי אצל אנשים שעוסקים בסאונד, כולל מהנדסי הקלטות, מפיקים ומוזיקאים.
תהליך ההשוואה/דירוג:
עוד יש לציין שדי התאכזבתי לגלות שהצורה בה הנושא הוצג, כאילו מדובר במדידות שמקושרות ישירות להנאה מהסאונד, היתה מטעה. לא שכל זה חסר ערך אודיופילי -- יש בזה בסיס ליתרונות שצוינו, אבל בכל זאת זו אכזבה בהינתן הציפיות.
#1. רק השוואות double-blind: הרמקולים מאחורי וילון שקוף-אקוסטית. אחרי שטול מסביר את כל התהליך המסובך -- אפילו בלי לכלול את כל הפרטים זה מסובך -- של ההשוואות ה-double-blind בתנאים מאוד מבוקרים עם קטעים מאוד ספציפיים וכו', הוא שואל "?Why bother" -- למה לטרוח עם כל הסיבוך הזה והמון כסף שהושקע בו? ואז הוא מסביר את השפעת הראיה על השיפוט. ראו כאן, בסביבות 10:52 עד 18:03
בקיצור -- הוכיחו שהתוצאות משתנות מאוד בין כשרואים ובין שלא:
- רמקול sub/sat ב-$700 קטן מפלסטיק שנשמע מצויין (טול מתאר אותו כ-"disgustingly good for $700") קיבל ציונים עלובים מול רמקול של $4,000 בנראה, וטובים ממנו בסמוי
- כשהמאזינים רואים את אותם רמקולים במקומות שונים בחדר, הם נותנים להם את אותם ציונים, אבל בסמוי מתברר שהצליל מאוד תלוי במיקום, ואותם רמקולים מקבלים ציונים שונים, כולל היפוכי סדר בהעדפות
- כשהמאזינים רואים את אותם רמקולים בהשמעת קטעים שונים, הם נותנים להם את אותם ציונים, אבל בסמוי מתברר שכל הקלטה חושפת דברים אחרים, ואותם רמקולים מקבלים ציונים שונים, כולל היפוכי סדר בהעדפות
- כשהמאזינים רואים את אותם רמקולים בחדרים שונים, הם נותנים להם את אותם ציונים, אבל בסמוי מתברר שהצליל מאוד תלוי בחדר, ואותם רמקולים מקבלים ציונים שונים, כולל היפוכי סדר בהעדפות
#2. בודקים במונו: טול אומר שאנשים הרבה יותר fussy (הוגים fa-si) -- דקדקנים, דייקנים, קפדנים -- במונו, ומבחינים בהרבה יותר פרטים לגבי המהות של הרמקול במונו מאשר בסטריאו/סראונד.
הם גם בדקו שרמקולים ש"ניצחו" במונו ניצחו גם בסטריאו. בווידאו, טול אומר שלא היו יוצאים מהכלל, אבל בספר שלו, הוא כותב שרמקולים שהפסידו במונו ניצחו באופן עיקבי במצבים שבהקלטה היה חוסר-מתאם גבוה בין הערוצים. כלומר מונו לא מנצח בנוק-אאוט בכל המקרים
#3. משווים בין 3-4 רמקולים כל פעם: טול אומר שאנשים מבחינים בהרבה דברים רק בהשוואה, לכן לא כדאי לבדוק אחד בנפרד, ובטח לא לקחת הביתה, כי זה גם לא double-blind, וגם לאחר זמן קורה הרבה שמתרגלים לחסרונות. כמובן שיתכן שבשמיעה בבית עם הרבה סוגי מוזיקה יכולים להתגלות דברים שאי אפשר לגלות בהשוואות.
לא מספיק להשוות בין 2, כי אם יש לשניהם חסרון משותף, לא יבחינו בו בהשוואה. עם 3 הסיכוי לזה קטן יותר, ועם 4 עוד יותר מבחינה זו, אבל כנראה יותר קשה להשוות ככל שהמספר עולה.
#4. כל רמקול בהשוואה תמיד מובא לאותה נקודה בחדר: הם פיתחו במיוחד מתקן פניאומטי ומונחה-מחשב שמפנה את הרמקול הנוכחי ומביא את הרמקול הבא לאותה נקודה.
#5. החלפות מהירוֹת: המתקן הזה, שהם קוראים לו shuffler, מחליף בין רמקולים תוך 3 שניות!
#6. מאזין אחד כל פעם, באותה נקודה בחדר: כך כל מאזין יכול לשמוע אותו הדבר כמו כל מאזין אחר, בלי שנוכחות אחרים תשפיע על המאזין (זו תופעה מוכרת שמאזינים נוטים להצביע כקבוצה), או על הסאונד.
#7. השוואת ווליומים מדויקת: כמעט כל אחד יודע שבהשוואה כל רמקול צריך להישמע בדיוק באותו ווליום, אבל השאלה היא איך מודדים. מתברר שזה לא פשוט, ואין סטנדרט איך עושים את זה. יש שאלה באיזה סיגנל להשתמש -- סתם סינוס של קילוהרץ למשל, לא מספיק כי יתכן שיש לרמקולים דיפ/פיק בתדר הזה. גם צריך להתחשב בזה שהווליום שבו שומעים את אותה עוצמה תלוי בתדר (equal loudness contour). בסוף החליטו להשתמש במשהו בין B-weighting ל-C-weighing (צורות שקלול סטנדרטיות תלויות תדר).
לפעמים לא מצליחים עם מכשירי המדידה, שאז אין ברירה אלא להשוות לפי האוזן.
יש גם רמקולים שממש אי אפשר להשוות את הווליומים שלהם -- למשל כשכל אחד מדגיש/מנחית תחום אחר -- אבל ברמקולים מודרניים זה נדיר.
#8. עוצמה אבסולוטית קבועה לכל קטע נתון: כידוע, כשמגבירים את העוצמה, האיזון הטונלי משתנה, כמו גם תחושות המרחב והמרחק, שומעים יותר באסים, גבוהים ופרטים, הצליל נהיה מלא יותר, ועולה הרגישות לעיוותים ולצלילי אגב (כמו נשימות, אצבעות על קלידים וכו'). כמובן שלא כדאי להגזים. טול אומר שאם נותנים לכל משתמש לבחור את הווליום עבור עצמו, זה יותר דמוקרטי, אבל פחות טוב עבור המדע.
#9. קריטריונים לבחירת קטעים להשמעה: לא כל הקלטה מתאימה. ראשית, יש הקלטת שמעוותות את הצלילים והם לא נשמעים טבעיים, וטול ממש מדבר עליהן ברמה של הבעייתיות של מיקרופונים שהשתמשו בהם להקלטה. בנוסף יש הקלטות שחושפות דברים (revealing), בניגוד לסתם מהנות מוזיקלית (entertaining). בעקרון, ובניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, כלים וקולות סולו אינם מועילים, וקטעים שאנשים חושבים שהם מצוינים, "demonstration quality", לאו דווקא מתאימים להערכת ציוד בצורה הזו.
#10. קטעים קצרים (30 שניות) בלופ: מאפשרים להתייחס בצורה יותר יעילה וממוקדת לאספקט הספציפי שהקטע חושף. העניין של קטעים קצרים שהם revealing לגבי אספקטים מסוימים, בלופ, דומה מאוד למה שאומר Amir מ-Audio Science Review בין 7:10 ל-9:50 כאן. הוא מתייחס לבעיות באלגוריתמים של דחיסה, אבל בעצם הדרישות דומות גם לגבי פגמים ברמקולים.
#11. הערות לגבי ההשוואה: המדרגים יכלו/נדרשו להקליד הערות בקשר למה שהם שמעו, ואפשר היה ללמוד כל מיני דברים מההערות האלה. היו גם מצבים שבהם מאזין מסוים כתב אוסף שבחים על רמקול בהשוואה אחת, ועל אותו רמקול, בהשוואה אחרת, אוסף פגמים בלתי קבילים.
עם זאת, מתברר שרוב אלה שדרגו כך סבלו מבעיות שמיעה, לא בתדרים הגבוהים כמו עקב גיל -- לא נצפתה ירידה באיכות הדירוג עם עליית הגיל -- אלא מתחת ל-1kHz. טול טוען שזה גם סיכון מקצועי אצל אנשים שעוסקים בסאונד, כולל מהנדסי הקלטות, מפיקים ומוזיקאים.
תהליך ההשוואה/דירוג:
- המאזין יושב בסוויט ספוט של חדר נתון
- מלפניו, מאחרי וילון שקוף לסאונד, יש 3-4 רמקולים שההתייחסות אליהם היא לפי אות: A/B/C ו-D אם קיים, שאחד מהם מוצב בעמדה הקבועה של הרמקול הנוכחי
- המאזין צריך רק ללחוץ על כפתור עם האות הרצויה, תוך 3 שניות הרמקול הנוכחי מוחלף ברמקול הנבחר (או נשאר במקום אם נבחר אותו אחד), ומרגע זה שומעים את הרמקול הזה.
- מושמע לו קטע בן 30 שניות בלופ.
- מתחיל תהליך איטרטיבי, שבו:
- המאזין בוחר איזה רמקול לשמוע
- בכל רגע הוא יכול להחליף בין הרמקולים, מספר בלתי מוגבל של פעמים, ולהאזין לכל אחד ללא הגבלת זמן
- הוא מאזין ויכול להקליד הערות, ו/או לתת דירוג
- כשהדירוג של כל הרמקולים בסבב הנוכחי מסתיים:
- מתחלף הקטע המושמע
- האותיות המוקצות לרמקולים מוחלפות באופן אקראי
- חוזרים לתחילת התהליך
- וכך מספר כלשהו של השוואות של 3-4 רמקולים כ"א
עוד יש לציין שדי התאכזבתי לגלות שהצורה בה הנושא הוצג, כאילו מדובר במדידות שמקושרות ישירות להנאה מהסאונד, היתה מטעה. לא שכל זה חסר ערך אודיופילי -- יש בזה בסיס ליתרונות שצוינו, אבל בכל זאת זו אכזבה בהינתן הציפיות.
נערך לאחרונה ב:
