המציאות, לפי ניסיונם של הרבה אנשים, כולל שלי, היא שהמקום האופטימלי לרמקולים מבחינת imaging וטונאליות שונה מהנקודות הספציפיות בחדר שבהן תגובת הבאס היא מיטבית. אין כאן נעלמים ואין כאן שרי ביטחון.
בנוסף, כמעט תמיד יש תדרים שבהם בגלים והחזרותיהם בחדר שמגיעים מכל רמקול/סאב נוצרים דיפים/ביטולים, שללא תלות בכמה חזק הרמקול/סאב מנגן, התגובה בתדרים האלה תהיה חלשה עד אפסית. כמעט תמיד אפשר למקם סאב אחד בנקודה שבה מה שמגיע ממנו אינו כולל ביטולים בתדרי הדיפים של הרמקולים העיקרים, ולפעמים נדרש יותר מסאב אחד כדי להתגבר על כל הדיפים בחדר.
לכן בעזרת סאב/ים מכוייל/ים היטב אפשר להשיג תוצאה טובה יותר מאשר בעזרת זוג רמקולים, גם full range לגמרי.
בנוסף, רמקול full range מונע בד"כ ע"י הגברה של עד כמה מאות ואטים, שהשליטה שלה בתנועת הוופרים מוגבלת (דמפינג פאקטור זו השפעה פסיבית, לא אקטיבית), ויש הגבלה עד כמה הוופרים יכולים לנוע קדימה ואחורה ולהזיז כמויות גדולות של אוויר.
לעומת זאת, בסאב אקטיבי יש בימינו הגברה פנימית שיכולה להגיע לאלפי ואטים בשליטה אקטיבית מירבית, והוופרים יכולים לנוע כמה סנטימטרים טובים קדימה ואחורה, תוך הזזת הרבה מאוד אוויר, והם יכולים לרדת גם לתדרים תת-קוליים שקיימים בסרטים ולהרעיד באופן ממשי את כל הגוף.
כמוכן, לרובם יש RC פנימי שמאפשר להם להתכייל לפי תגובת החדר, מה שאין לרמקול full range פאסיבי.
ונקודה אחרונה -- מה שדורש את רוב ההספק להנעת רמקולים הוא הטיפול בבאסים. אם יש מערכת bass management, כמו שיש בחלק ממערכות ה-RC, כולל ספציפית טרינוב, אפשר לנתב את הצלילים הנמוכים המיועדים לרמקולים אל הסאב/ים, ובכך גם לשפר את הטיפול בבאס שעדיף ע"י הסאב/ים מאשר ע"י רמקולים, וגם מורידים את מירב העומס מהמגברים שמניעים את הרמקולים, מה שבהרבה מקרים משפר את הטיפול שלהם במיד ובגבוהים, וגם הרמקולים עצמם לא נדרשים לטפל בבאסים, שהם קשים לטיפול.
לכן עדיף סאב אחד לפחות בכל מקרה, ולרוב עדיפים שניים.
