מה מתנגן אצלכם עכשיו? יש המלצה מעניינת?

[DavidGil]

 

[nir8e]

 

[nir8e]

אלבום מעולה
https://open.spotify.com/album/5GzPXmhp1ztLM8S0DqN8Gz?si=28_djJY6RSq9uwDg6GZLcw

 

[tomertsin]

​

אלבום מוזיקלי של מרלין מזור נגנית כלי הקשה, מתופפת, מלחינה, זמרת, פסנתרנית ומנהלת להקות דניות. אלה מצטרף יאן גרברק בסקסופון ובחליל.
מרילין מזור נולדה ב-1955 בעיר ניו יורק ומתגוררת בדנמרק מגיל שש, היא ממוצא פולני ואפרו-אמריקאי.
הדיסק הוא סוכריה מתוקה מאוד.

לא מוצע את הקטע היפה Pathway...אז קטע אחר יפה במקומו.

 

[ZarJazz]

Led Zeppelin
II
1969

קלאסיקה מבית היוצר של זפלין
הדור שלא חזר

 

[stam]

https://www.prestomusic.com/classical/products/8006542--sounds-of-the-30s

 

[stam]

https://www.prestomusic.com/classical/products/8659741--bruckner-symphony-no-9

 

[למה]

סוף-סוף המגבר חזר מתיקון עם כוחות מחודשים.https://tidal.com/browse/album/107168612

 

[tomertsin]

אחד מ-10 אלבומים הטובים והאהובים עלי ביותר שהייתי לוקח לאי בודד, הוא הרקוויאם של ורדי.

הביצוע השמימי להקלטה החיה הטובה ביותר שניתנה בפילהרמונית של ברלין (שכונתה אחת התזמורות הטובות בעולם), בפיקודו של המנצח קלאודיו אבאדו, כאשר לרשותו הצליל המעט קודר שלה.

בנוסף, שלוש מקהלות וסולנים אשר למרות פיסומם לא הכירו את העובדה, שהם כופים עליה רעיונות משלהם והם:
אנג'לה אורגיו (סופרן), דניאלה ברצלונה (מצו), רוברטו אלאניה (טנור), ג'וליאן קונסטנטינוב (בס); מקהלת הרדיו השוודי והמקהלה הקאמרית של אריק אריקסון.

חכו לקטע Dies Irae מ-2.25 שניות - וואו.

אתם יכולים לכתוב על הביצוע לרקוויאם של ורדי האהוב עליכם?

​

 

[AK1]

הביצוע השמימי להקלטה החיה הטובה ביותר שניתנה בפילהרמונית של ברלין (שכונתה אחת התזמורות הטובות בעולם), בפיקודו של המנצח קלאודיו אבאדו, כאשר לרשותו הצליל המעט קודר שלה.

אני ממש לא מסתדר עם ניסוחים מנופחים ויומרניים כאלה. הפילהרמונית של ברלין נוסדה ב-1882. אני מוכן להמר מיליון לאחד שלא שמעת את כל הביצועים החיים של הרקוויאם של ורדי שניתנו על ידה.

היא לא רק "כונתה" אחת הטובות בעולם, אלא בכלל אין על זה ויכוח, ואין לה "צליל קודר", אלא היא יוצרת איזה צליל שהמנצח רוצה.

בנוסף, שלוש מקהלות וסולנים אשר למרות פיסומם לא הכירו את העובדה, שהם כופים עליה רעיונות משלהם

מה אומר הניסוח הזה "לכפות עליה רעיונות משלהם"? הרי בכל ביצוע עם אישיות המבצע נותן את חותמו האישי.
וחוצמזה, אתה גם טוען שהם עשו זאת ללא הכרה??

אתם יכולים לכתוב על הביצוע לרקוויאם של ורדי האהוב עליכם?

יש לא מעט ביצועי מופת, כולל בלפחות שניים של טוסקניני ואחד של סראפין בעידן המונו.

הביצועים שאני אוהב במיוחד הם שניים:

• Giulini מנצח, Schwarzkopf+Ludwig+Gedda+Ghiaurov סולנים, 1963/4 ב-EMI, כיום Warner, אפשר להשיג גם כ-SACD סטריאו ביפן, וכ-hi-res download בפרסטו. לסולנים הגדולים האלה -- אחד אחד -- בהחלט יש אישיות משלהם. הטווח הדינאמי עצום -- במקור גרם לבעיות בין המפיק לטכנאי: המפיק (Legge) לא הכין את הטכנאי לעוצמות המתפרצות, ובזמן ההקלטה המחוגים של הטייפ קפצו עמוק לתוך האדום. Legge גם לא היה מוכן שיכווצו את הטווח הדינאמי כשהוציאו את התקליט בוויניל, מה שגרם לקטעים השקטים כמעט להיבלע בתוך הרחשים, והקטעים החזקים פוצצו את האוזן.
  
  
• Harnoncourt מנצח, Mai+Fink+Schade+D'Arccangelo סולנים, הקלטה חיה 2004 ב-RCA. את ה-SACD הרב-ערוצי קשה להשיג, אבל ממש כדאי. ל-hi-res download מצאתי רק מקור שאני לא מכיר, אולי אפילו מפוקפק. ההקלטה מ-ד-ה-י-מ-ה, אחת המרשימות ביותר בכל האוסף שלי, והמבצעים לא מביישים את ההקלטה ב-Dies Irae ממש שומעים (ומרגישים!) את ההבדל בין טימפאני לתוף באס.

נ.ב., אפרופו "גוון כהה לתזמורת" ו-Legge האמור: Walter Legge, המפיק האגדי של EMI, היה זה שייסד את תזמורת פילהרמוניה ב-1945, בכוונה שתשמש תזמורת להקלטות, וגייס אליה נגנים מהטובים ביותר באנגליה. הוא אמר שלתזמורת צריך להיות style, not a style. קצת קשה לתרגם במדוייק, אבל זה אומר משהו כמו שזו צריכה להיות תזמורת עם סגנון/רמה, אבל לא אף סגנון אחד מסווים.

 

[igall]

https://tidal.com/browse/album/202088051

 

[tomertsin]

עמיר, כנראה פרצופך האמיתי ,
יכולת לרשום אני אוהב את את ורדי...בגלל, א, ב וג' והיה מתפתח שרשור מעניין ופורה.
אין לי כוח לקרוא את זה, ארוך מדי, אתה נכנס לדקיות - יצאת "צדיק".

 

[למה]

תומר חבל שאתה נידבק לכל מילה של עמיר. לאורך השנים כבר היית צריך לדעת שאין לו שום כוונות לפגוע או להקניט.חוץ מזה לפעמים עדיף קצת "לספוג" ממנו שכר לימוד,כי בסופו של דבר האיש ידען גדול במוסיקה קלאסית ויש הרבה מה ללמוד ממנו.

 

[genvirt]

https://tidal.com/album/101244256 - איזה קול...

 

[icorem]

אני ממש לא מסתדר עם ניסוחים מנופחים ויומרניים כאלה. הפילהרמונית של ברלין נוסדה ב-1882. אני מוכן להמר מיליון לאחד שלא שמעת את כל הביצועים החיים של הרקוויאם של ורדי שניתנו על ידה.

היא לא רק "כונתה" אחת הטובות בעולם, אלא בכלל אין על זה ויכוח, ואין לה "צליל קודר", אלא היא יוצרת איזה צליל שהמנצח רוצה.


מה אומר הניסוח הזה "לכפות עליה רעיונות משלהם"? הרי בכל ביצוע עם אישיות המבצע נותן את חותמו האישי.
וחוצמזה, אתה גם טוען שהם עשו זאת ללא הכרה??


יש לא מעט ביצועי מופת, כולל בלפחות שניים של טוסקניני ואחד של סראפין בעידן המונו.

הביצועים שאני אוהב במיוחד הם שניים:

• Giulini מנצח, Schwarzkopf+Ludwig+Gedda+Ghiaurov סולנים, 1963/4 ב-EMI, כיום Warner, אפשר להשיג גם כ-SACD סטריאו ביפן, וכ-hi-res download בפרסטו. לסולנים הגדולים האלה -- אחד אחד -- בהחלט יש אישיות משלהם. הטווח הדינאמי עצום -- במקור גרם לבעיות בין המפיק לטכנאי: המפיק (Legge) לא הכין את הטכנאי לעוצמות המתפרצות, ובזמן ההקלטה המחוגים של הטייפ קפצו עמוק לתוך האדום. Legge גם לא היה מוכן שיכווצו את הטווח הדינאמי כשהוציאו את התקליט בוויניל, מה שגרם לקטעים השקטים כמעט להיבלע בתוך הרחשים, והקטעים החזקים פוצצו את האוזן.
  
  
• Harnoncourt מנצח, Mai+Fink+Schade+D'Arccangelo סולנים, הקלטה חיה 2004 ב-RCA. את ה-SACD הרב-ערוצי קשה להשיג, אבל ממש כדאי. ל-hi-res download מצאתי רק מקור שאני לא מכיר, אולי אפילו מפוקפק. ההקלטה מ-ד-ה-י-מ-ה, אחת המרשימות ביותר בכל האוסף שלי, והמבצעים לא מביישים את ההקלטה ב-Dies Irae ממש שומעים (ומרגישים!) את ההבדל בין טימפאני לתוף באס.

נ.ב., אפרופו "גוון כהה לתזמורת" ו-Legge האמור: Walter Legge, המפיק האגדי של EMI, היה זה שייסד את תזמורת פילהרמוניה ב-1945, בכוונה שתשמש תזמורת להקלטות, וגייס אליה נגנים מהטובים ביותר באנגליה. הוא אמר שלתזמורת צריך להיות style, not a style. קצת קשה לתרגם במדוייק, אבל זה אומר משהו כמו שזו צריכה להיות תזמורת עם סגנון/רמה, אבל לא אף סגנון אחד מסווים.

הייתי מוסיף את הביצוע [לטעמי בטופ] של שולטי עם הפילהרמונית של וינה. הרנונקור לטעמי קצת ממהר בלקרימוזה...

 

[pruym]

 

[AK1]

עמיר, כנראה פרצופך האמיתי ,
יכולת לרשום אני אוהב את את ורדי...בגלל, א, ב וג' והיה מתפתח שרשור מעניין ופורה.
אין לי כוח לקרוא את זה, ארוך מדי, אתה נכנס לדקיות - יצאת "צדיק".

גם אתה היית יכול לרשום משהו אחר ממה שכתבת בפועל

למשל במקום "להקלטה החיה הטובה ביותר שניתנה בפילהרמונית של ברלין" לכתוב משהו כמו "להקלטה החיה הטובה ביותר שנתקלתי בה עם הפילהרמונית של ברלין", ובמקום "לא הכירו את העובדה, שהם כופים עליה רעיונות משלהם" משהו כמו "ואני לא מתחבר לפרשנות האישית מדי שלהם", אם זה בכלל מה שאליו התכוונת.

חוצמזה, לא רלוונטי לספר כאן למה אני אוהב את ורדי באופן כללי, ומה שכתבתי היה בתגובה לבקשתך המפורשת:

אתם יכולים לכתוב על הביצוע לרקוויאם של ורדי האהוב עליכם?

כתבתי איזה ביצועים אני אוהב במיוחד, והוספתי עליהם כמה פרטים, כולל איפה אפשר להשיג גירסאות שלהן באיכות גבוהה. אם כבר, הדיון הפורה אמור היה להיות על מה שביקשת, לא על ורדי. אני יכול רק להצטער עבורך שזה ארוך ומסובך מדי בשבילך ו/או לא מעניין אותך ו/או נכנס ליותר מדי דקויות מבחינתך.

הייתי מוסיף את הביצוע [לטעמי בטופ] של שולטי עם הפילהרמונית של וינה. הרנונקור לטעמי קצת ממהר בלקרימוזה...

אתה יכול לכתוב את העדיפויות שלך לא רק כתוספת לשלי

חוצמזה, אין לי בעיה עם הטמפו של Harnoncourt בלקרימוזה, וההפרש בינו לבין שתי ההקלטות של שולטי לא כזה גדול -- רק 6%!

להלן הזמנים של כמה ביצועים:
סראפין 1939: 4:33
טוסקניני 1951: 5:32
גארדינר 1992: 5:45
Harnoncourt האמור: 5:46
שולטי וינה 1967: 6:07
שולטי שיקאגו 1977: 6:07
ג'וליני 1963/4: 6:36

אפרופו טוסקניני, יש סיפור על זה שהוא בא אל ורדי ואמר לו שלדעתו באיזושהי נקודה ב-Te Deum צריכה לדעתו להיות האטה. ורדי מאוד התרשם, ואמר שהוא התכוון לזה אבל לא רצה לכתוב את זה שמא המנצחים יגזימו שם, אז כנראה שהייתה לו גישה טובה ליצירות ורדי, כנראה גם בענייני טמפי. כשהיה עדיין צ'לן, הוא גם השתתף בבכורה של אוטלו בפיקוח המלחין.

אין ספק ששתי ההקלטות של שולטי מצויינות, אבל אני אישית לא מוצא שהן מצטיינות מעבר לשאר המתחרים, ומשתיהן אני אוהב במיוחד רק את הקטע לטנור (Ingemisco) בהקלטה עם וינה, לא כל כך בזכות שולטי אלא בזכות פאבארוטי

 

[tomertsin]

אלבום הג'אז מוסיקלי של ארט פפר Art Pepper Meets the Rhythm Section, יצא ב-1957 על ידי הסקסופוניסט עם רד גרלנד בפסנתר, פול צ'יימברס בבאס וג'ו ג'ונס בתופים, שהיו חטיבת הקצב של אז עבור מיילס דייוויס. האלבום נחשב לאבן דרך בקריירה של פפר.

האזנת לאלבום אתמול בערב, דיסק בסגנון ג'אז מגניב - שווה בהחלט. המאפיינים של מוזיקת ג'אז מגניבה כוללים צליל רך ומאופק, עיבודים רשמיים, השפעות של מוזיקה קלאסית, גדלים של להקות ומספר שורות מלודיות המושמעות בו זמנית.

 

[RoyZx6r]

צפה בקובץ המצורף 56434​

אלבום הג'אז מוסיקלי של ארט פפר Art Pepper Meets the Rhythm Section, יצא ב-1957 על ידי הסקסופוניסט עם רד גרלנד בפסנתר, פול צ'יימברס בבאס וג'ו ג'ונס בתופים, שהיו חטיבת הקצב של אז עבור מיילס דייוויס. האלבום נחשב לאבן דרך בקריירה של פפר.

האזנת לאלבום אתמול בערב, דיסק בסגנון ג'אז מגניב - שווה בהחלט. המאפיינים של מוזיקת ג'אז מגניבה כוללים צליל רך ומאופק, עיבודים רשמיים, השפעות של מוזיקה קלאסית, גדלים של להקות ומספר שורות מלודיות המושמעות בו זמנית.

צפה בקובץ המצורף 56435​

מעניין מאוד לקרוא מה מסתתר מאחורי האלבום.

תודה

 

[למה]

אתם יכולים לכתוב על הביצוע לרקוויאם של ורדי האהוב עליכם? אני אוהב ומחזיק בתקליטור את הביצוע הזה: https://www.prestomusic.com/classical/products/8032064--verdi-requiem https://open.spotify.com/album/7ml4YFd2Ip8tC3S7NZscs1