מעניין: לגרסאות האלה של הסימפוניות האחרונות של מוצארט יש כאלה שנשבעים בזקנו של הנביא שהן סופר דופר, והן אפילו זכו ב"תקליט השנה" של ה-BBC ב-2009, כפי שאפשר לראות על הסטיקר.
אני מאוד התאכזבתי כששמעתי אותן. מ-multichannel SACD של Linn חשבתי שאפשר לצפות לרמה אחרת מזו, והמנצח Mackerras הוא כמו תמיד: מוזיקלי וטוב ואמין -- המלצה שמתאימה ל-BBC כמו כפפה ליד, מה גם שהוא עבד הרבה באנגליה וקיבל תואר אבירות, כך שזה מתאים גם מהבחינה ה-bias הלאומני שלהם -- אבל עדיין לא נתקלתי איתו במשהו שהיה לטעמי מצויין.
אני מעריך שאפשר להתייחס לביצועים האלה כ-Historically-Informed Performances=HIP, בכלים מודרניים (מאקראס ניצח גם על תזמורות של כלי תקופה), אבל בגישה הזו אני מעדיף אחרים, במיוחד Frans Brüggen, אחריו Ton Koopman וגם Gardiner ואפילו René Jacobs, שמשתולל מעבר למקובל אבל כייפי.
לצערי, הוא לא הקליט (עדיין?) את 35+36
בגישה המסורתית, "old school", יש את Szell ב-25+39+41 (ה-41 "יופיטר" בכלל בביצוע "אלוהי") ואת Bruno Walter ב-36+38+40.