מה מתנגן אצלכם עכשיו? יש המלצה מעניינת?

[genvirt]

Crypt Witch

 

[tomertsin]

היי,

איזה גירסה לדעתך היא ההקלטה הטובה ביותר בדיסק, למיסת הרקוויאם של מוצרט?

 

[genvirt]

את מי אתה שואל תומר?
לי יש זאת…

 

[genvirt]

Boris Blank

 

[tomertsin]

את מי אתה שואל תומר?

את כולם ובייחוד אלה שרוצים לעזור .

 

[genvirt]

את כולם .

אבל זה שאלה די סובייקטיבית - איך יודעים? ישנם פרמטרים?

 

[tomertsin]

לדעתך האישית?

מיסת רקוויאם של מוצארט, בביצועו של הרברט פון קאראיין והתזמורת הפילהרמונית של ברלין, נחשבת לביצוע מאוד איכותי.

 

[למה]

אוסף מלא של יצירות שוברט לפסנתר וכינור בביצוע והקלטה יוצאים מן הכלל .היצירה האחרונה מבצעת יוליה פישר הכנרית ומוכיחה שגם על הפסנתר יש לה מה להגיד.ממש מומלץ. https://www.prestomusic.com/classic...ert-complete-works-for-violin-and-piano#about https://tidal.com/browse/album/36100317

 

[למה]

היי תומר.אני ממליץ על הביצוע הזה: https://www.prestomusic.com/classical/products/7931600--mozart-requiem https://tidal.com/browse/track/4322236,אבל אם תפנה ישירות לעמיר (AK1) בטוח תקבל תשובה מפורטת עם כמה המלצות.

 

[tomertsin]

שאלתי חמישה חברי פורום מכובדים שמבינים במוזיקה קלאסית, מבלי להכנס לשמות להלן הדיסקים שיש לי ובחירתם:

1). שלי.

2). שלי.

3). גנאדי.

4).

5).

6).

7).

 

[AK1]

היי תומר.אני ממליץ על הביצוע הזה: https://www.prestomusic.com/classical/products/7931600--mozart-requiem https://tidal.com/browse/track/4322236,אבל אם תפנה ישירות לעמיר (AK1) בטוח תקבל תשובה מפורטת עם כמה המלצות.

היתה פנייה בפרטי, אבל אענה בפומבי, בתקווה שזה בסדר, @tomertsin

זה תלוי באיזה סוג ביצועים אתה אוהב.

יש את ה-"old school", עם מקהלות גדולות, תזמורות גדולות עם הרבה מיתרים וכלים מודרניים, שירה עם לא מעט ויבראטו כחלק מהפקת הצליל, נשים בתפקידי אלט, טמפי איטיים וכד'.

ויש את הגישה היותר עכשווית, Historically-Informed Performances (בקיצור HIP, או ביצוע "תקופתי") -- שמתבסס על מחקר מוזיקולוגי לגבי מה שאפשר לדעת על כוונות המלחין, איך הוא ביצע או דאג לביצוע יצירותיו, מה היה נהוג בתקופתו, וכיו"ב. הגישה מתאפיינת, בין השאר, במקהלות קטנות, לפעמים עד כדי זמר בודד לכל תפקיד במקהלה, לפעמים (לרוב לא) ילדים בתפקידי סופראן ואלט, במקהלה ו/או סולנים, תזמורות קטנות עם מעט מיתרים, לפעמים עד כדי אחד לכל תפקיד, מה שמשנה את האיזון וכלי הנשיפה והטימפני בולטים יותר, לרוב -- לא תמיד -- בכלי תקופה, שירה עם מעט ויבראטו, רק כאמצעי הבעה בנקודות ספציפיות, לפעמים קונטראטנורים בתפקידי אלט, טמפי מהירים יותר וכו'.

כיום כבר קשה לי להאזין לסוג הראשון, כמו קאראיאן בכמה הקלטותיו, בארנבוים, ועוד הרבה גדולים וטובים. נשארו לי בויניל רק קאראיאן אחד (הקלטת הסטודיו הראשונה מתוך לפחות שלוש ב-DG), ו-Rafael Frühbeck de Burgos, שזכור לי כטוב, אבל את שניהם לא שמעתי שנים, ובדיסקים יש לי רק את אותה הקלטה של קאראיאן, ואת קולין דייוויס שהוא טוב בגישה הזו, שיצא גם כדיסק רגיל וגם ב-SACD היברידי (כזה שכל נגן CD קורא אותו).

בעניין הרקוויאם ספציפית יש גם בעיית גירסאות. מוצארט מת אחרי שהשלים רק כמה תיבות ראשונות מפרק ה-Lacrimosa, ואחרים השלימו את היצירה, לפי טיוטות ששרדו + תוספות שלהם. ההשלמה הנפוצה ביותר היא של תלמידו הלא-כל-כך מוערך ע"י מוצארט, Franz Xaver Süssmayr (את שמו הוגים בערך כמו Zis-ma-yer), שעשה השלמה שמשכנעת את כולם, כולל מנצחים גדולים לאורך הדורות, אבל לא כל מיני מוזיקולוגים, שמצאו אצלו שגיאות ברמה הטכנית. שיבושם להם, אבל לפעמים זו בעייה. יש לציין שזיסמאייר לא כתב שום דבר ברמה שמתקרבת למה שהוא עשה ברקוויאם, לא לפניו ולא אחריו, אז כנראה שבכל זאת יש בזה הרבה ממוצארט.

וזו אכן בעייה בביצוע שאני מאוד אוהב, בניצוח Hogwood, שמבצע גירסה בהשלמת מישהו אחר, לא זיסמאייר, שהורסת את ה-Lacrimosa, אבל מעבר לזה הביצוע נפלא ממש. למרות שבמקהלה הסופראני והאלטי הם ילדים, מה שאני לא אוהב בדרך כלל, כאן הם שרים מצויין, והוגווד בונה את פרק ה-Kyrie בצורה רב-שכבתית. זה ביצוע מאוד מאוזן, לא משתולל, לא מרביץ, לא "רוחני" מעבר לכל פרופוציה, ויש לו עוצמה כשצריך. אבל מה שגדול ממש בביצוע הזה הם כל ארבעת הסולנים, בכיכובה של המלאכית Emma Kirkby, מה שבולט במיוחד בקטע ה-Tuba Mirum (אומרים טובה, מתכוונים לחצוצרה, אבל מנגנים בטרומבון). אז זה ביצוע שאני לא הייתי רוצה להיות בלעדיו, אבל יש את ההסתייגויות האמורות.

ביצוע אחר הוא עם המנצח היווני/רוסי Teodor Currentzis (הוגים Ku-ren-tsis), שפרץ לשדה המוזיקה בסערה בכמה הקלטות מופלאות לחברת אלפא, ואחר כך עבר לסוני, שם הוא הפך להיות יותר מנייריסטי, ונראה לי שלאחרונה הוא די בדעיכה -- הקלטותיו האחרונות, בטהובן סימפוניות 5 ו-7 ממש לא מוצלחות. התזמורת שהוא עובד איתה, MusicAterna היא בכלל מסיביר, וכך גם המקהלה. הוא עשה כמה הקלטות עם הזמרת הגרמנייה הנפלאה ממש Simone Kermes, שבהקלטה שלהם באלפא של Dido and Aeneas של Purcell (הוגים Per-sel) מאפיין אותה ריכוז יוצא דופן -- הקלטת מופת מומלצת ביותר.

אז גם הרקוויאם (בהשלמת זיסמאייר) הוא עם קרמס האמורה, ששרה נהדר ממש, וכך גם שאר הסולנים והמקהלה, והתזמורת יוצאת דופן באיכותה. זה מוצארט על סטרואידים, ממש מתפרץ ומשתולל בלי חשבון, אבל בשליטה מלאה ומדוייקת. אין עוד דברים כאלה. כנראה שמוצארט עצמו לא חלם שאפשר לבצע אותו כך, אבל זה כייף ברמה של ממש מלהיב, למי שמוכן לזרום עם זה. זה לא לשמרנים, שיתעצבנו מזה. זה ביצוע שאני אישית הכי אוהב לשמוע, by far, אבל זה לא מתאים לכל אחד. זה יצא בשתי עטיפות שונות:

ביצוע נוסף, גם מהמרביצים, אם כי לא ברמת הסטרואידים של קורנציס, הוא עם Jordi Savall (יש מחלוקת על הגיית השם, כנראה שיש לומר Yor-di Sa-va-li), כשהסופראנו הנפלאה היא אשתו ז"ל, Montserrat Figueras.
זה יצא ב-SACD היברידי בחברה של Savall עצמו, AliaVox:

ובמקור ב-CD בחברת Astrée Auvidis:

כמובן שעדיפה הגירסה המאוחרת יותר.

אם רוצים ביצוע איפשהו באמצע בין המאוזן לבין המפציצים, יש את גארדינר, שאני לא אוהב במיוחד, אבל אין ספק באיכותו

 

[tomertsin]

AK תודה רבה על ההשקעה שלך בתשובה הארוכה והמלומדת, החכמתי ומרים את הכובע.

מבין 2 הגירסאות אני מעדיף את הגירסה העכשווית והדינאמית.

מה דעתך והאם אתה מכיר, את הגירסה של פיליפס ושל הבריטי נוויל מרינר, שעיבד את המוזיקה לסרט הידוע "אמדאוס"?

מכל הגרסאות הייתה רוכש את זו?

 

[DavidGil]

היתה פנייה בפרטי, אבל אענה בפומבי, בתקווה שזה בסדר, @tomertsin

זה תלוי באיזה סוג ביצועים אתה אוהב.

יש את ה-"old school", עם מקהלות גדולות, תזמורות גדולות עם הרבה מיתרים וכלים מודרניים, שירה עם לא מעט ויבראטו כחלק מהפקת הצליל, נשים בתפקידי אלט, טמפי איטיים וכד'.

ויש את הגישה היותר עכשווית, Historically-Informed Performances (בקיצור HIP, או ביצוע "תקופתי") -- שמתבסס על מחקר מוזיקולוגי לגבי מה שאפשר לדעת על כוונות המלחין, איך הוא ביצע או דאג לביצוע יצירותיו, מה היה נהוג בתקופתו, וכיו"ב. הגישה מתאפיינת, בין השאר, במקהלות קטנות, לפעמים עד כדי זמר בודד לכל תפקיד במקהלה, לפעמים (לרוב לא) ילדים בתפקידי סופראן ואלט, במקהלה ו/או סולנים, תזמורות קטנות עם מעט מיתרים, לפעמים עד כדי אחד לכל תפקיד, מה שמשנה את האיזון וכלי הנשיפה והטימפני בולטים יותר, לרוב -- לא תמיד -- בכלי תקופה, שירה עם מעט ויבראטו, רק כאמצעי הבעה בנקודות ספציפיות, לפעמים קונטראטנורים בתפקידי אלט, טמפי מהירים יותר וכו'.

כיום כבר קשה לי להאזין לסוג הראשון, כמו קאראיאן בכמה הקלטותיו, בארנבוים, ועוד הרבה גדולים וטובים. נשארו לי בויניל רק קאראיאן אחד (הקלטת הסטודיו הראשונה מתוך לפחות שלוש ב-DG), ו-Rafael Frühbeck de Burgos, שזכור לי כטוב, אבל את שניהם לא שמעתי שנים, ובדיסקים יש לי רק את אותה הקלטה של קאראיאן, ואת קולין דייוויס שהוא טוב בגישה הזו, שיצא גם כדיסק רגיל וגם ב-SACD היברידי (כזה שכל נגן CD קורא אותו).

בעניין הרקוויאם ספציפית יש גם בעיית גירסאות. מוצארט מת אחרי שהשלים רק כמה תיבות ראשונות מפרק ה-Lacrimosa, ואחרים השלימו את היצירה, לפי טיוטות ששרדו + תוספות שלהם. ההשלמה הנפוצה ביותר היא של תלמידו הלא-כל-כך מוערך ע"י מוצארט, Franz Xaver Süssmayr (את שמו הוגים בערך כמו Zis-ma-yer), שעשה השלמה שמשכנעת את כולם, כולל מנצחים גדולים לאורך הדורות, אבל לא כל מיני מוזיקולוגים, שמצאו אצלו שגיאות ברמה הטכנית. שיבושם להם, אבל לפעמים זו בעייה. יש לציין שזיסמאייר לא כתב שום דבר ברמה שמתקרבת למה שהוא עשה ברקוויאם, לא לפניו ולא אחריו, אז כנראה שבכל זאת יש בזה הרבה ממוצארט.

וזו אכן בעייה בביצוע שאני מאוד אוהב, בניצוח Hogwood, שמבצע גירסה בהשלמת מישהו אחר, לא זיסמאייר, שהורסת את ה-Lacrimosa, אבל מעבר לזה הביצוע נפלא ממש. למרות שבמקהלה הסופראני והאלטי הם ילדים, מה שאני לא אוהב בדרך כלל, כאן הם שרים מצויין, והוגווד בונה את פרק ה-Kyrie בצורה רב-שכבתית. זה ביצוע מאוד מאוזן, לא משתולל, לא מרביץ, לא "רוחני" מעבר לכל פרופוציה, ויש לו עוצמה כשצריך. אבל מה שגדול ממש בביצוע הזה הם כל ארבעת הסולנים, בכיכובה של המלאכית Emma Kirkby, מה שבולט במיוחד בקטע ה-Tuba Mirum (אומרים טובה, מתכוונים לחצוצרה, אבל מנגנים בטרומבון). אז זה ביצוע שאני לא הייתי רוצה להיות בלעדיו, אבל יש את ההסתייגויות האמורות.

ביצוע אחר הוא עם המנצח היווני/רוסי Teodor Currentzis (הוגים Ku-ren-tsis), שפרץ לשדה המוזיקה בסערה בכמה הקלטות מופלאות לחברת אלפא, ואחר כך עבר לסוני, שם הוא הפך להיות יותר מנייריסטי, ונראה לי שלאחרונה הוא די בדעיכה -- הקלטותיו האחרונות, בטהובן סימפוניות 5 ו-7 ממש לא מוצלחות. התזמורת שהוא עובד איתה, MusicAterna היא בכלל מסיביר, וכך גם המקהלה. הוא עשה כמה הקלטות עם הזמרת הגרמנייה הנפלאה ממש Simone Kermes, שבהקלטה שלהם באלפא של Dido and Aeneas של Purcell (הוגים Per-sel) מאפיין אותה ריכוז יוצא דופן -- הקלטת מופת מומלצת ביותר.

אז גם הרקוויאם (בהשלמת זיסמאייר) הוא עם קרמס האמורה, ששרה נהדר ממש, וכך גם שאר הסולנים והמקהלה, והתזמורת יוצאת דופן באיכותה. זה מוצארט על סטרואידים, ממש מתפרץ ומשתולל בלי חשבון, אבל בשליטה מלאה ומדוייקת. אין עוד דברים כאלה. כנראה שמוצארט עצמו לא חלם שאפשר לבצע אותו כך, אבל זה כייף ברמה של ממש מלהיב, למי שמוכן לזרום עם זה. זה לא לשמרנים, שיתעצבנו מזה. זה ביצוע שאני אישית הכי אוהב לשמוע, by far, אבל זה לא מתאים לכל אחד. זה יצא בשתי עטיפות שונות:

ביצוע נוסף, גם מהמרביצים, אם כי לא ברמת הסטרואידים של קורנציס, הוא עם Jordi Savall (יש מחלוקת על הגיית השם, כנראה שיש לומר Yor-di Sa-va-li), כשהסופראנו הנפלאה היא אשתו ז"ל, Montserrat Figueras.
זה יצא ב-SACD היברידי בחברה של Savall עצמו, AliaVox:

ובמקור ב-CD בחברת Astrée Auvidis:

כמובן שעדיפה הגירסה המאוחרת יותר.

אם רוצים ביצוע איפשהו באמצע בין המאוזן לבין המפציצים, יש את גארדינר, שאני לא אוהב במיוחד, אבל אין ספק באיכותו

עמיר, יופי של הסבר. הידענות שלך היא אוצר.

 

[ilam]

נהדר

 

[pruym]

 

[genvirt]

תודה ל AK! הלוואי עלי עשירית ידע, מידע והבנה במוזיקה קלאסית - למדתי מה שהוא

 

[exupgh12]

6 String Theory
Lee Ritenour's 6 String Theory

 

[exupgh12]

Ya Dunya
No Blues

 

[exupgh12]

Ahmad Jamal At The Pershing: But Not For Me (Live At The Pershing, Chicago, 1958)
Ahmad Jamal

 

[genvirt]

אחרי שנה (בלי שבוע) של המתנה מרגע שהזמנתי הגיע משלוחה מיפן…