אני מתכוון למה הוא הרגע הזה שהבנתם שזהו - אני מכור.
אותו רגע שעשה לכם משהו בלב, המוח ואחר כך בארנק.
בהמשך אספר על הרגע שלי.
זה היה בדיוק כך - בום שהביא אותי לידיעה שאין דרך חזרה.
נתתי לך לייק בגלל הכנות שלך,אבל קצת עצוב היה לקרוא מה שכתבתה.אני הבנתי שאני מכור לתחום אחרי שבזבזתי את כל חסכונותיי וקופת הגמל של אשתי על ציוד הי אנד שיבאתי מאנגליה ומגרמניה בהזמנה מיוחדת (נסעתי לחו"ל במסגרת העבודה הקודמת שלי באותה תקופה) והחלפות חוזרות ונשנות של רמקולים, מגברים, פרה מגברים, דאקים ומקורות שמע למציאת הסינרגיה המיוחלת. כמו כן נכנסתי לסחרור עם כבילה אקזוטית מחומרים מרוכבים ואקוסטיקה מושקעת ששנתה את מראה הסלון בדירה הקודמת מקצה לקצה. לקחתי גם הלוואות מחברים (לשעבר) ומכרתי את האוטו. סה"כ מבחינת השקעה אני לא מדבר על אלפי שקלים אלי הרבה מעבר לזה, סדר גודל של חמש ספרות בגבול העליון של הסקאלה. הייתי חייב להנות מההשקעה ולכן לקחתי המון ימי חופש וימי מחלה כדי לנצל את הזמן שהאישה בעבודה והילדם בגן ובנוסף הוצאתי את משפחתי היקרה מחוץ לבית מספר פעמים בחודש באמתלות שונות כדי שאוכל לשמוע סימפוניות, ג'אז ופרוגרסיב מטאל בווליום גבוה מבלי שיפריעו לי. .
...כמובן שעכשיו אני בודד, מובטל, ללא משפחה וללא חברים, יושב עם עצמי בסלון קטן בדירת חדר שכורה בבת-ים, אבל שומע אחלה וזה מה שחשוב!!!
נראה לך שהיתה פה כנות ? לי זה דווקא נראה כמו בדיחה טובה על חשבוננו ........נתתי לך לייק בגלל הכנות שלך,אבל קצת עצוב היה לקרוא מה שכתבתה.
ואולי אתה צריך הדרכה בנושא דחיית סיפוקים.
מאותו הרגע שעמדתי על דעתי מול הרדיו המנרות הישן בבית הורי וסבי ושמעתי את הצלילים הבוקעים מהרדיו
כן מדהים נוסטלגיה -אז בשבילנו זה היה עולם קסום הבוקע מהקופסאתשמע, הזכרת לי! לסבא שלי היה ארון בגובה של בטח איזה מטר וחצי שחלקו התחתון היה רדיו וחלקו העליון היה פטיפון, זה בטח היה המכשיר היחידי מסוגו בשכונה.
מאוחר יותר לאמי היה פטיפון גררד שהחליף תקליטים אוטומטית. התקליטים הונחו אחד על השני בחלק העליון של ציר הצלחת שהיה בגובה של 10 ס"מ. כשהזרוע הגיעה לסוף התקליט שהתנגן, היא התרוממה, חזרה למקומה וזרוע נוספת נגשה לערימת התקליטים והפילה את התקליט התחתון בערימה על הצלחת - או על התקליט שכבר מונח על הצלחת.... הפטיפון היה מחובר לרדיו שניידר.... את פול אנקה הכרתי במערכת הזו...
בטח גם לדברים האלה הייתה השפעה עלי...
אריה
כן מדהים נוסטלגיה -אז בשבילנו זה היה עולם קסום הבוקע מהקופסא
תמיד הסתכלתי מאחרונית דרך החרירים לראות את אור המנורות
כל זה עוד לפני שהיה לנו TV ראשונה וסטטינג הוס בשחור לבן ב1970
אני הבנתי שאני מכור לתחום אחרי שבזבזתי את כל חסכונותיי וקופת הגמל של אשתי על ציוד הי אנד שיבאתי מאנגליה ומגרמניה בהזמנה מיוחדת (נסעתי לחו"ל במסגרת העבודה הקודמת שלי באותה תקופה) והחלפות חוזרות ונשנות של רמקולים, מגברים, פרה מגברים, דאקים ומקורות שמע למציאת הסינרגיה המיוחלת. כמו כן נכנסתי לסחרור עם כבילה אקזוטית מחומרים מרוכבים ואקוסטיקה מושקעת ששנתה את מראה הסלון בדירתי הקודמת מקצה לקצה. לקחתי גם הלוואות מחברים (לשעבר) ומכרתי את האוטו. סה"כ מבחינת השקעה אני לא מדבר על אלפי שקלים אלי הרבה מעבר לזה, סדר גודל של חמש ספרות בגבול העליון של הסקאלה. הייתי חייב להנות מההשקעה ולכן לקחתי המון ימי חופש וימי מחלה כדי לנצל את הזמן שהאישה בעבודה והילדם בגן ובנוסף הוצאתי את משפחתי היקרה מחוץ לבית מספר פעמים בחודש באמתלות שונות כדי שאוכל לשמוע סימפוניות, ג'אז ופרוגרסיב מטאל בווליום גבוה מבלי שיפריעו לי. .
ולעצם העניין, יש קטע מוזיקלי עם פסנתר של להקת isildurs bane (לא זוכר כרגע איזה) שלאורך כל התהליך שימש אותי שוב ושוב לבחינה של הציוד. לאורך כל התהליך בעת החלפת הקופוננטות, לפרקים נשמע לי פחות טוב ולפרקים יותר טוב אבל לבסוף הצלחתי להגיע לרמה כזו שהפסנתר שם כל כך מוחשי שעורי נעשה חידודים חידודים ודמעות עולות בעיני בכל פעם שאני שומע אותו. זה הטריגר לכל התחביב הנפלא הזה!!!
...כמובן שעכשיו אני בודד, מובטל, ללא משפחה וללא חברים, יושב עם עצמי בסלון קטן בדירת חדר שכורה בבת-ים, אבל שומע אחלה וזה מה שחשוב!!!
בכל מקרה אני לא משלה את עצמי שבעוד מספר חדשים זה פשוט ישמע חרא ואני חייב יהיה להחליף משהו במערכת אחרת אצא מדעתי.
יש לי רסיבר של NIKKO (משנת 80 אני חושב)כבר תיארתי את הרגע - כשהחלפתי א מגבר הקיט SG למגבר של NIKKO. ההבדל באיכות הצליל היה מדהים, לא יודע אם בגלל שה NIKKO היה כל כך מוצלח או בגלל שהקיט היה כל כך גרוע.... בשלב מאוחר יותר הבנתי שאני מאוד נהנה מאיכות הצליל של המערכת. המעניין שלתפיסתי אלה שתי הנאות נפרדות. אני יכול לשמוע באיכות ירודה שיר שאני אוהב וליהנות מהשיר עצמו, ואני יכול ליהנות מאיכות צליל גבוהה גם אם אני שומע קטע שאיני אוהב במיוחד. היה פעם איזה פרסום לגבי מערכות שמנצחים מפורסמים מאזינים להן בביתם, חלקן פשוט עלובות ברמה של מערכות משולבות סוג ז', משהו שלא היית מאמין שמנצח מקשיב לו בבית.
אריה
ואולי אתה צריך הדרכה בנושא דחיית סיפוקים.
לא עושה טוב לשמוע את הסיפור שלך,
זה יכול לעורר בכולנו רגשי אשמה וחרטה
שהשקענו זמן יקר בהתמכרות הזו,
על חשבון האהובים עלינו,
אם אסתכל בראי ואראה שם בוגד
אסכים עם ההגדרה הזו,אך אחבק אותו,
בתיקוה שאני לא בקצה הסקאלה,
הרבה תובנות יש בסיפור שלך,
ליבי ליבי על כולנו עם האובססיה הזו.
אך נמר..... החזרת אותי שלושים שנה אחורנית, עוד בתקופה שעבדתי עם אבי ז"ל בתחום הרכב.
חברת ישפאר הייתה אחת ממקבלות השרות. היינו כול כל קרובים אליהם פיזית, שלא היה מנוס מלהידבק בחיידק המטורף הזה.