אמנם בתקופה המדוברת עדיין שמעתי מטרנזיסטור צמוד לאוזן , אבל לא הרבה אחרי כבר הגעתי לכאן
בכללי יכול להגיד על פי זכרוני שכמות ההשעיות היתה גבוהה, אבל כך גם כמות הסקירות וריבוי המשתתפים.
לפעמים על וויכוח שנובע מסקירה או מחשיפה זה הפך לניבולי פה מה שחייב כרטיסים אדומים
מאז, השתנתה האווירה ונוצרה תחושת ביטחון מופרז אצל חלק מהגולשים
היא הגיעה עד כדי אשליית מנהיגות ובעלות " בוא ונראה אותך חוסם אותי"
חזקה שאנשים בוגרים בהתנהגותם ידעו לנצל זאת לא באופן שמתפרש כחולשה אלא ההיפך
אבל אצל רוב האנשים ולמרות בגרותם זה מוביל להתנהגות הפוכה
יש הבדל בין השעיה כצורך ענישה לבין השעיה לצורך שמירת והגנת שאר המשתמשים
הדבר משול לפסילת רשיון. חלק יפרשו זאת כעונש, וחלק יראה זאת כהרחקת ציבור שיש בו לסכן
ולצורך הגנה על השאר.
האתר הזה התגאה ולא פעם בחופש הביטוי המופרז, ובכך לדעתי שגה נמר
חלק פשוט השתלט על הפורום: שלשום נדהמתי לקרוא גולש שכותב ש"על האתר השתלטו
אנשי גיל הזהב עד כדי כך שאיבד את חדוות שיתופו, והכלל הוא הנפסד".
למרות שאינני מרבה בכתיבה בגלל פוסט אחד שוייכתי לאנשי גיל הזהב, וזה בסדר
לא לקחתי אישי ולא נפגעתי (אני בן 53)
אבל זה מביא אותי לחשוב מה גורם לאדם להתבטא בפורום כבשלו וכשהוא מרגיש מוגן ולהכתיב- בדרך עקיפה
מי יכתוב, מתי על מה וכמה, יש לזה שם- אלימות מילולית וזה הפך לשכיח כאן לאחרונה
על כך קמה צעקתי לנמר וביקשתיו שיעשה סדר בגן ילדים הזה, כשכל אחד צועק רוקע בחול ומכתיב לגננת
עם מי ישחק באיזה משחק ומה שתכין לו לאכול.
בסרט "יום רביעי הגדול" יש קטע שארבעת החברים חוזרים אחרי שנים רבות לחוף בו נהגו לגלוש כנערים
אחד מהם אמר שהחוף והגלים כבר אינם כשהיו, והשני ענה לו- ממש ההיפך
החוף הוא אותו חוף, והגלים אותם גלים זה רק אנחנו שהשתננו....
אפשר בקלות להחזיר הכל בחזרה, אבל לפעמים צריך לדעת לקבל באהבה גם אזהרת מסע, זה לטובת כולנו.
לסיום אצטט משפט קצר וחכם שכתב הסופר אדאמס דאגלס
אין בעיה שהיא כל כך מסובכת שאתה לא יכול למצוא לה תשובה פשוטה מאוד אם אתה מביט בה בדרך הנכונה."