אנשים, אני לא יודע מה נסגר איתכם.
אני לא שמאלני בדעותי, מדובר לדעתי בסופר מופת וקראתי את רוב ספריו בשקיקה. (ואני באמת לא רוצה להכניס פוליטיקה לפורום)
אתם יכולים להמשיך לטעון מה שאתם רוצים עליו, רוב האנשים בכלל לא ידעו את דעותיו לפני הפרסום על מותו ב YNET וסקירת ההערות האנטישמיות שהוא אמר במהלך חייו.
אני לא מאמין שלא רק שאתה מגיב, אתה משתמש באותה שיטה.
אתה, לא
רוב האנשים, את ההבחנה הזו כבר עשית.
"קראת את רוב ספריו בשקיקה", מה ששוב, אומר, שאתה מודע לדעותיו, מודע לאג'נדה שלו בכתביו, ולא כותב מעניין אמנותי גרידא ושוב מנסה לבסס את טיעונך באותה הדרך:
עומק תרבותי עשיר עד כדי כך, שהוא עצמאי מזהותך הלאומית, מאחריות לדבריך,ומהמציאות עצמה.
כמה נעלה ואליטיסטי.
לשמוח שהוא מת? צורר ישראל?
גם אם קראתם ולא אהבתם, או שאתם בכלל לא נוהגים לקרוא ספרים .
טוב תעשה אם תימנע מלעייף אותנו בעלבונות של בורות, "או שאתם בכלל לא נוהגים לקרוא ספרים", וכו, אתה חוזר על עצמך.
אנשים כמו סאראמאגו, בונים בדיוק על שכמוך.
אנשים שזקוקים להדרכה, שנהנים לחיות בתחושת עליונות תרבותית, שמסירה את כל מערכות האזעקה התודעתית אצלהם, והופכת אותם לחייליהם ונושאי דברם.
- שנאה ? אתה דוגמה חיה לטירוף שאחז בחלק מעמנו.
נמר לא הציג שום שנאה, אלא שמחה לאויב
מוצהר אחד פחות.
לא מפריע לך, שלסאראמאגו לא היתה שום בעיה להפיץ את שנאתו ע"י ניצול הבמה שנתנה לו כ"סופר", וניצל זאת לקידום הקריירה האישית שלו על גבנו.
כמישהו שכביכול מתמצא בספרות, הבנתך של משמעות עקרונותיה הבסיסיים ביותר, כמו כוחה של המילה הכתובה,עוצמתו ונצחיותו של רעיון, ועמדתו האבסולוטית של הסופר בניתוב הקורא, לוקה בחסר.
סאראמאגו, ודומיו, מבינים את העקרונות האלה, ומעצורי האתיקה, לא קיימים אצלהם בניצולם הפושע.
כשלוננו ונצחוננו, ימדד, ביכולתנו לא רק ללמד אנשים כמוך את משמעות הטקטיקה, אלא לגייסם בדיוק באותה הצורה.
אני ועוד הרבה אחרים היו מעדיפים שתשאירו את השנאה שלכם עמוק בבטן.
על אותו משקל, אני אומר לך, שמור את אהבתך לשונאינו,
והשנאה העצמית שמציצה מאחוריה, לעצמך, מרגע זה והלאה.
