כל אודיופיל מתחיל יודע שאיכות ההקלטה של אלבום היא מרכיב קריטי בחוויית השמע. כל אודיופיל שהוא חובב מוסיקה קלאסית מכיר את המשפט, שגם אני דגלתי בו בעבר, ששום מערכת איננה משחזרת במאת האחוזים את הדינמיקה, הנוכחות והמתח שנוצר באולם הקונצרטים בהאזנה לקונצרט חי. גבירותי ורבותי - ההנחה הזו כבר איננה נכונה. באמצע העשור הקודם, נניח סביב שנת 2015 חלה מהפכה של ממש באיכות חלק מההקלטות הקלאסיות. עד אז היתה נוכחת איזושהי שמיכה ערפילית בינך המאזין לבין המוסיקה. מאז השמיכה הזו נעלמה. הערפל כבר לא קיים. בחלק מההקלטות הקונצרט אצלכם בבית.
הנה דוגמא חיה שתדגים לכם היטב את כוונתי, אחרי שתגמרו לקרוא גשו לשירות הסטרימינג החביב עליכם ונסו להבחין בהבדל. המנצח המעולה יאניק נזה-סגאן הקליט בעשור האחרון חלק גדול מהאופרות של מוצרט עם כמה תזמורות וסולנים שונים ובאולמות משתנים עבור חברת דויטשה גרמופון. שתי ההקלטות הראשונות, דון ג׳ובאני (יצאה בספטמבר 2012), וקוזי פאן טוטי/כך עושות כולן (יצאה ביולי 2013) עדיין סובלות חלקית מהערפל, התזמורת נשמעת כדבוקה לא מרגשת, הכלים דבוקים זה לזה, הזמרים והזמרות קצת פחות נוכחים בחדר, עדיין רחוק רחוק מחוויית האופרה החיה. ואז קרה פלא טכני, אני לא בקי כלל בצד הטכני של ההקלטות המודרניות ולא יודע להסביר מדוע. ההקלטות הבאות במחזור הן פשוט עולם אחר - החטיפה מן ההרמון (יצאה ביולי 2015), נישואי פיגארו (יצאה ביולי 2016), חסדי טיטוס (יצאה ביולי 2018) וחליל הקסם (יצאה באוגוסט 2019) הם זיקוקים שמתפוצצים בחדר. וזו רק דוגמא אחת.
הנה עוד כמה - הבוקר התפוצצה אצלי בחדר האופרה לה טראוויאטה של ורדי בניצוחו של מיכאל באלקה בחברת פרימה (יצאה ב-2019), איזה נוכחות, אתמול טולטלתי טוטאלית לשמע הגוף המלא, העושר הנפלא של פסנתר סולו בנגינת פאול באדורה-סקודה בסונאטות מספר 30-31-32 של בטהובן בהקלטה של חברת ג׳ניואין מ-2013 (יצאה ב-2014). עולם קלאסי חדש נפתח. נסו ותיהנו.
הנה דוגמא חיה שתדגים לכם היטב את כוונתי, אחרי שתגמרו לקרוא גשו לשירות הסטרימינג החביב עליכם ונסו להבחין בהבדל. המנצח המעולה יאניק נזה-סגאן הקליט בעשור האחרון חלק גדול מהאופרות של מוצרט עם כמה תזמורות וסולנים שונים ובאולמות משתנים עבור חברת דויטשה גרמופון. שתי ההקלטות הראשונות, דון ג׳ובאני (יצאה בספטמבר 2012), וקוזי פאן טוטי/כך עושות כולן (יצאה ביולי 2013) עדיין סובלות חלקית מהערפל, התזמורת נשמעת כדבוקה לא מרגשת, הכלים דבוקים זה לזה, הזמרים והזמרות קצת פחות נוכחים בחדר, עדיין רחוק רחוק מחוויית האופרה החיה. ואז קרה פלא טכני, אני לא בקי כלל בצד הטכני של ההקלטות המודרניות ולא יודע להסביר מדוע. ההקלטות הבאות במחזור הן פשוט עולם אחר - החטיפה מן ההרמון (יצאה ביולי 2015), נישואי פיגארו (יצאה ביולי 2016), חסדי טיטוס (יצאה ביולי 2018) וחליל הקסם (יצאה באוגוסט 2019) הם זיקוקים שמתפוצצים בחדר. וזו רק דוגמא אחת.
הנה עוד כמה - הבוקר התפוצצה אצלי בחדר האופרה לה טראוויאטה של ורדי בניצוחו של מיכאל באלקה בחברת פרימה (יצאה ב-2019), איזה נוכחות, אתמול טולטלתי טוטאלית לשמע הגוף המלא, העושר הנפלא של פסנתר סולו בנגינת פאול באדורה-סקודה בסונאטות מספר 30-31-32 של בטהובן בהקלטה של חברת ג׳ניואין מ-2013 (יצאה ב-2014). עולם קלאסי חדש נפתח. נסו ותיהנו.
נערך לאחרונה ב: