הנ"ל ראוי להתייחסות.
חוק השבות הוא חוק שמעניק אזרחות ישראלית לכל יהודי.
בהגדרה הפשוטה הוא חוק מפלה לטובה יהודים בקבלת אזץרחות אבל, וזה אבל ענק, החוק הזה נוצר על מנת לאפשר למדינה הצעירה, שבעצם קיבלה את ההכרה הבינלאומית בזכות העם היהודי למדינה עצמאית לא מעט בגלל השואה. לקלוט את שארית הפליטה ובכך גם לאפשר לשאר האומות ״לנקות קצת את מצפונן״...
חוק השבות הוא לא הבעיה בכלל ומעולם הוא לא היווה בעיה.
חוק השבות הוא דוגמא מצויינת, והוא מהווה את לוז המהות של מדינת ישראל. אף על פי שהייתי משנה את הגדרת מיהו יהודי שחוק השבות נשען עליו בפועל. הערבים בעולם וגם בארץ טוענים לזכות השיבה הערבית מכורח ההגיון של חוק השבות היהודי כהוכחה לבעלות על הארץ הזאת. לכן חוק השבות , ביטולו יותר נכון, זוהי מטרה של כל גוף לא ציוני - אם זה בכסות פרוגרסיבית מרקסיסטית אנטי גזענית כביכול או בכסות איסלאמיסטית.
בגדול יש שתי הצדקות לחוק השבות: הצדקה לאומית והצדקה של אפליה מתקנת. עפ ההצדקה הלאומית חוק השבות הוא הדרך להבטיח את ״תחושת הביתיות״ של היהודים במדינת היהודים. הוא אומנם מסייע לפליטים יהודיים ׳של ממש׳ אבל בראש ובראשונה הוא מתקן את חוסר הביתיות האינהרנטית של היהודי בכל מדינה אחרת. ההצדקה האחרת לחוק השבות היא של אפליה מתקנת. היא נותנת מענה לפליטות של ממש, אך כיוון שפליטות של ממש היא מצוקה זמנית (למעט אצל הפלסטינים כמובן) התיקון שלה אמור להיות בעל תוקף זמן מוגבל. אלא שנדמה שמגילת העצמאות שעליה כביכול אתה רוצה להסתמך נשענת על ההצדקה הלאומית- קיבוץ גלויות , זכות אבות, וקריאה לשילוב ערביי ישראל בבניין הארץ- ולא על הצדקה של האפליה המתקנת.
בשנות החמישים ואולי גם בשנות השישים , כאשר מפלגת העבודה או המפלגות שמהן נוצרה מפלגת העבודה שלטו בארץ ביד רמה, הייתה אפלייה/פרוטקציה למחזיקי הפנקס האדום (לפחות ממה שמספרים).
זה לא סוד שרוב הציבור היהודי היום ימני בדיעותיו ורואים את זה בתוצאות הבחירות.
מה דעתך על חוק ״תיקון אפליית עבר״ שיגדיר שיעורי מס גבוהים יותר לחברי הסתדרות או למתפקדים למפלגות השמאל בטענה שמדובר על ״תיקון היסטורי״ של הטבות או העדפות בעלי שווי כלכלי שניתנו למגזר מסוים לפי שיוך פוליטי ולכן מן הראוי כעת לפצות את שאר המגזרים שהופלו לרעה.
האם בעיניך זה חוק ראוי ?
מה ימנע העברת חוק כזה בכנסת אם יש לזה רוב של גוש הימין כמו שהיה עד שהחל סבב הבחירות לפני שנה ?
האם כל חוק הוא חוק ראוי שמייצג את רצון העם ?
לדעתי, צריך לקחת את מגילת העצמאות ולקבע אותה כחוקה של המדינה.
מגילת העצמאות מגדירה את הבסיס והיסודות של המדינה ולכן היא צריכה לקבל מעמד של חוקה.
כל הצעת חוק שתהיה בניגוד לחוקה תיפסל.
זוה ההצעה שלי לאיזון הכוח של הרשות המבצעת (הממשלה) שיש לה רוב אוטומטי ברשות המחוקקת (הכנסת).
לא מתקנים עוול בעוול. והנחת היסוד הדמוקרטית מניחה כי הריבון , קרי העם ונציגיו, יחוקק חוקים שטובים לרוב הציבור ויש בהם הגיון ומוסר אנושי. בסופו של יום יש לרוב זכות לקבוע אורחות חיים ולמיעוט יש זכות לחיות בכבוד. האם הדמוקרטיה היא זכות המיעוט להרגיש רוב? לא ולא. מדינת הלאום באה לקדם ערכי לאום, יהיו אלו בריטים, צרפתים בלגים או קמרונים, על אחד וערכיו.מדינת הלאום היהודי היא דמוקרטיה אתנוקרטית שבאה לתת במה בין אומות העולם לאתוס היהודי ונבנתה על שרשרת דורות של זיקה לא מעורערת לארץ ישראל. למעט המאה ה18 , בגרמניה, שם צמחו תנועות אוונגליסטיות נוצריות מחד, ורפורמיות יהודיות מאידך ( ומפתיע מאוד הקשר בין שתי התופעות בגישה לדת, בפרקטיקה וכולי) , למעט הרפורמים שביטלו את שיבת ציון ועד סוף מלחמת עולם שנייה דחו את הציונות וראו בה אוייב להשתלבות באומות העולם והפצת " תורת התעודות" המוסרית יהודית, כלל האומה היהודית הרבנית אורתודוקסית ייחל לחזור לציון ואף עלה בקבוצות או בודדים בפועל. מגילת העצמאות היא מסמך גולמי, אידיאליסטי, לא מוזכרת בו שיטת המשטר בארץ במילה אחת ( כי אז הקומוניזם היה משאת נפשה של הפקידות הציונית או לכל הפחות עמס כתף מול כתף עם הדמוקרטיה המערבית). מגילת העצמאות היא רוח המקימים ומסמך גולמי.
מגילת העצמאות, בניגוד לחוקה האמריקנית וחוקות אחרות, היא לא מסמך פרטני כיוון שלא נועדה לשמש כחוקה. אין בה לא הגדרת רשויות ולא הכוונה להפרדת רשויות. היא מטילה תפקיד זה על האסיפה המכוננת (שהיתה אמורה להיות זמנית ולהתפזר עם כינון החוקה). אלא שביוזמת בן גוריון (תוך ביקורת קשה מצד הימין — חירות) יומיים מהקמתה הכריזה על עצמה האסיפה ככנסת ומיסמסה את כינון החוקה באמצעות העברתה לועדת חוק חוקה ומשפט. כך התגלגלנו אל שיטה פרלמנטרית שיש בה אכן בעייה מובנית של אי הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת.
כביכול כדי לאזן את אותו הגרעון בהפרדת רשויות, מאז 1992 הרשות השופטת השתלטה גם על כינון החוקה (הרחבת מגילת העצמאות במנותק מאירוע או תהליך עממי מכונן ומאחד כלשהו) וגם על פרשנותה. כך שבמקום שתהווה דוגמא ומופת להפרדת רשויות היא הוסיפה חטא על פשע וביטלה כל זכר להפרדת רשויות תוך שהיא מכריזה על עצמה אם כל הרשויות.
ייתכן שאפשר לקיים ביקורת שיפוטית על סמך מגילת העצמאות כפי שאתה מציע, אבל אז יצטרכו להחזיר עטרה ליושנה ולאמץ את הגישה הצנועה שנהגה ״בתקופת הדינוזאורים״ (השופט לנדוי ושמגר ז״ל) שנזנחה בינתיים ע״י השופטים בירושלים.
חוקה לישראל לא יכולה להיות משום שהעם היהודי קודם לחוקה והתעצב על סמך התנ"ך. שים לב שכמעט בכל מקום שיש חוקה היא הייתה למעשה " מעמד הר סיני" זוטא של העם שהצטרך להתגבש.
הרשות השופטת צריכה לשפוט על פי החוק, המחוקק צריך לחוקק על פי רצון הבוחר תוך איזון ומשא ומתן פוליטי של קח ותן.אין יתרון מוסרי לאף שופט על פני האדם הממוצע, שופט לא נבחר ולא נותן דין וחשבון על החלטותיו ולכן עליו להיזהר מאוד מאוד בטרם הוא משנה סידרי עולם ואו חוקים שחוקקו ומייצגים הסכמות בין נציגי העם השונים. תהליך בחירת השופטים צריך לעבור שינוי, הנפוטיזם בקרב האליטה השיפואית צריך להצטמצם, צריך להרחיב את סגל השופטים ולתת ייצוג למגוון דעות באוכלוסייה. ולא, שופט ממוצא מזרחי או חובש כיפה זה לא גיוון - כי שניהם באו מאותה מערכת סוציאליזציה משפטית חד גונית. (רות גביזון יכלה להיות אבל סוכל מינוייה וחבל).האם כל חוק הוא חוק ראוי שמייצג את העם שאלת. אז כן, אם החוק גובש בהסכמת חברי הכנסת ועל שיקול דעת רובם אז הוא "ראוי". ראוי חברתי צודק הם מונחים נזילים ותלויי השקפה. אני מעדיף לחיות בדמוקרטיה( יהודית) פגומה מאשר בדיקטטורה משפטית " ראויה".
וזהו באמת. ממשיך בחיים אחרי הקיטור, לא משכנע ולא משתכנע, ואשתדל להתערב - אם בכלל- רק בענייני אודיו ומוסיקה.דווקא יש לי מערכת מעניינת וקצת שונה מהמיינסטרים , לטעמי לפחות