נוריאל
אוהב את התחום
- הודעות
- 165
- מעורבות
- 80
- נקודות
- 28
ב-2011 מכרתי את המערכת שלי, כולה, והתחלתי לנגן – כל יום! – בכלי מקסים, שממלא אותי בהמון שמחה והתרגשות, ושהיה כוכב לא קטן בתקופת המוזיקה האהובה עלי ביותר: הברוק. נכון, מדובר בחלילית, או ליתר דיוק, בסוגי חליליות שונים.
אבל הנגינה לבדה לא מספקת את תאוותי למוזיקה (בואו נגיד בסכמטיות שהכוונה, כרגע, היא למוזיקה אמנותית מערבית מימי הביניים ועד 1760 בערך, ומ-1900 ועד ימינו, כולל מעט ג'ז קלסי), ואני דואג לא לפספס שום קונצרט שמעניין אותי. ובכל זאת, יש מעט קונצרטים בארץ בתחומים שמעניינים אותי, ולצערי הגדול רובם ברמה לא מספקת – בלשון המעטה.
אין ברירה, שוב מערכת.
אחרי לא מעט חיפושים – והמון מזל! – מונחת אצלי היום מערכת כל כך מספקת מבחינתי, עד שהמחשבה היחידה שלי היא מה היצירה הבאה שאשמע. יש מחמאה יותר גדולה מזו למערכת?
אבל לפני שאתאר אותה, אסביר מה אני מבקש ממערכת.
ההתמקדות שלי בנגינה בשנים האחרונות גורמת לפנים שלי להתכווץ כשאני שומע צליל צבוע. אז קודם כל אני מחפש צליל משכנע – במרקם ובגודל. לא שדוף, לא מנופח, לא מיופייף. הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי.
שנית, דינמיקה. הדינמיקה היא המנוע של המוזיקה, ואם המנוע קטן מדי על המרכב, כל עלייה קטנה נשמעת כמו צווחה.
שלישית, במה שהולמת את סוג המוזיקה. אם מדובר ביצירה תזמורתית או קולית גדולה, אני רוצה במה עמוקה, רחבה, גבוהה ומסודרת. אם מדובר בטריו, אני רוצה "לראות" מולי בבירור את הכלים.
טוב ויפה, אז איך משיגים את זה? איך נותנים לזה לקרות? הנה התובנות שלי, לפי סדר החשיבות:
א. חלל. מאוד מצער, הכי יקר, אבל באמת שאין הרבה ברירה. הרמקולים צריכים "לנשום", שהצליל שלהם יתפשט מספיק במרחב כדי לקבל עומק, נפח ובס, ושלא יתאבך עם גלים חוזרים. ישבתי אצל אנשים עם מערכות יקרות, חלקן יקרות להחריד, בכוכים הישראליים המצויים – חדרים מתשעה (!) ועד שנים-עשר מ"ר – והתוצאה, בכל המקרים, הייתה, במילה אחת, עגומה. אי-אפשר להילחם בחוקי הפיזיקה, ולכן נדמה לי שלמי שאין אפשרות לחלל יותר גדול כדאי לשקול ברצינות מערכת אוזניות טובה, או לפחות להשלים עם העובדה שאי-אפשר לקבל אשליה של אצטדיון בלומפילד בצינוק, ולהפסיק עם מרוץ הקניות. כלום לא יעזור.
חלל פירושו כמובן גם טיפול אקוסטי הולם.
ב. מצע מחבק ומטפח, אם תרשו לי מינוח מהסוג הזה. הכוונה היא לטיפול שממצה כל סוג של רכיב אלקטרוני: חשמל והעמדה. טיפול טוב בחשמל והעמדה טובה יכולים לגרום גם לציוד בינוני להישמע נהדר.
ג. ברור, רכיבי המערכת השונים, כולל הכבילה, ולטעמי לכולם יש חשיבות דומה. רמקולים טובים עם מגבר ומקור ירודים יישמעו אומללים. ולהפך. רכיבים מצוינים עם כבילה בסיסית או לא מתאימה יישמעו מעצבנים. וכמובן, חשוב ביותר: כמעט בכל המערכות ששמעתי, הרמקולים עובדים על תת-כוח, כלומר, עם הגברה חלשה מדי ביחס למה שהם זקוקים לו באמת כדי "להיעלם", לסתת תלת-ממדיות, ולא להיחנק בתדירות מדאיגה. העובדה שבכל מיני כתבות, מבקרים לא אחראים טוענים שמגבר סטנדרטי כלשהו בן 50-40 וואט יכול להספיק בהחלט לרמקולים של רובנו, היא נבזות מרושעת (והטענה הזאת תקפה גם לגבי יצרנים וסוחרים שונים).
ועכשיו לפירוט המערכת.
1. המקור שלי הוא נגן תקליטורים של Symphonic Line, מדגם CD Player, עם ספק כוח חיצוני. למה נגן תקליטורים? פשוט מפני שלמעלה מתשעים אחוזים מהמוזיקה שמעניינת אותי מוקלטת דיגיטלית ולא אנלוגית. הקדשתי זמן לא מבוטל בפאזה הנוכחית לבדיקת אפשרות הקשבה דרך מחשב, והתוצאה הייתה בהחלט מרשימה, והרבה יותר טובה ממה שזכרתי בזמנו. אבל אני מוצא, שלטעמי, גם מול קבצי היי-רס, התוצאה דרך התקליטור יותר אורגנית, עשירה ומשכנעת. אני מבין שאם הייתי משקיע יותר בתחום הייתי מגיע לתוצאות עוד יותר מרשימות. אבל, בשבילי, מוזיקה היא כמו מאהבת. אני לא רוצה אותה זמינה מדי, קלה מדי להשגה. בכל סשן האזנה אני מקשיב ליצירה או שתיים, מקסימום לתקליטור שלם. טוב לי להזמין תקליטורים, לחכות שיגיעו. טוב לי הטקס, להניח את התקליטור, לקרוא את החוברת המצורפת, על המוזיקה, על המוזיקאים. מחשב בשבילי הוא כלי עבודה, וכשאני שומע מוזיקה אני רוצה לעבור פאזה, לא לראות אותו מול העיניים.
2. גם ההגברה היא של Symphonic Line. מדובר במגבר משולב RG-10 עם ספק כוח חיצוני עבור יחידת קדם המגבר. השילוב של המגבר הזה עם הנגן מאותה חברה מפיק תוצאה קוהרנטית, שמחזקת את סך האיכויות של כל אחד מהמכשירים בנפרד. זו אלקטרוניקה שמצטיינת בצליל "נכון" ודינמי, שקט מופתי בין הכלים, במה ענקית, ובעיקר במשהו ששמעתי במעט מאוד מערכות: מעבר בין PP (פיאנו פיאניסימו) צלול ועדין ל-FF (פורטה פורטיסימו) אדיר בלי שום עיוותים והתאבכויות. כמו על במת הקונצרטים. מרשים!
3. הרמקולים הם של Avalon מדגם Ascendant. רמקולים קטנים יחסית, שמאפשרים לאלקטרוניקה מאחוריהם לחגוג. הם שקופים מאוד ומפורטים, ועם זאת רחוקים מאנליטיות. טווח התדרים מאפשר לאוקטבה הנמוכה בפסנתר כנף להישמע במלואה – ובצורה מוגדרת ומדויקת. כמעט בכל הרמקולים ששמעתי בחיי מצאתי חוסר איזון קליל עד הזוי בין היחידות השונות. בצד אחד של הסקלה נמצאים הבזנדורפרים שהיו לי, שהצטיינו בקוהרנטיות כמעט מושלמת בין היחידות, ונשמעו למעשה כמו יחידה אחת, ובצד השני נמצאים רמקולים כמו המרטין לוגן SL3 שהיו לי פעם: יחידות הבס שלהם פשוט ניגנו בטיימינג אחר מזה של הפאנלים האלקטרוסטטיים – לפעמים בשתיים-שלוש שניות הבדל! מחזה משעשע לצופה מהצד, לא לי! ה-Avalon קרובים יותר לצד הסקלה של הבזנדורפר, אם כי לא בקצה כמוהם.
4. הכבילה, כרגיל, היא שיעור בכימיה, לכן אציין רק מהי, בלי לפרט.
כבלים לרמקולים: Silversmith Audio Silver
אינטרקונקט: Acoustic Revive LINE-1.0R
כבל חשמל למגבר: PS Audio Perfect Wave AC-12
כבל חשמל לנגן: Shunyata Python
מפצל חשמל: Sine Mega X
כבילה ישירה מארון החשמל עד לשקע של Sine
5. מעמד לכל מכשיר (מתבייש, לא זוכר מה הדגם).
כל המכשירים, כולל ספקי הכוח, מונחים על משככים של Solid Tech. השיפור שהמשככים האלה עושים הוא כמעט בלתי נתפס – בלעדיהם זו פשוט מערכת אחרת, הרבה פחות טובה.
הרמקולים מונחים על ספייקים של BDR, במקום הספייקים המקוריים שהם איזה חירטוט CNC (אני לא מפסיק לתמוה על הזלזול של כמעט כל יצרני הרמקולים, כולל באולטרה היי-אנד, במרכיב היסודי הזה).
כבלי הרמקולים מונחים על מעמדים ייעודיים של Solid Tech.
כל חיבורי ה-RCA וה-XLR במגבר ובנגן, שאינם בשימוש, מכוסים ב"פקקים" של Solid Tech.
שני כולאי בסים של DAAD.
המערכת נמצאת בחלל בן 100 מ"ר, אם כי החלק הספציפי שלה בחלל הזה הוא בן 35 מ"ר. המרחק של הרמקולים מהקיר האחורי הוא מטר וחצי, ושישה וחצי מטרים מהקיר הקדמי (כלומר, זה הפונה אל גב המאזין). המרחק מהצדדים הוא 80 ס"מ בדיוק לכל רמקול. גובה התקרה שלושה מטרים. מאחורי המערכת יש חלון מלבני גדול, סגור תמיד בתריס, ומכוסה בווילון לכל אורכו.
סביר להניח שיש עוד כמה דברים ששכחתי לדבר עליהם. טוב, בהזדמנות אחרת.
אבל הנגינה לבדה לא מספקת את תאוותי למוזיקה (בואו נגיד בסכמטיות שהכוונה, כרגע, היא למוזיקה אמנותית מערבית מימי הביניים ועד 1760 בערך, ומ-1900 ועד ימינו, כולל מעט ג'ז קלסי), ואני דואג לא לפספס שום קונצרט שמעניין אותי. ובכל זאת, יש מעט קונצרטים בארץ בתחומים שמעניינים אותי, ולצערי הגדול רובם ברמה לא מספקת – בלשון המעטה.
אין ברירה, שוב מערכת.
אחרי לא מעט חיפושים – והמון מזל! – מונחת אצלי היום מערכת כל כך מספקת מבחינתי, עד שהמחשבה היחידה שלי היא מה היצירה הבאה שאשמע. יש מחמאה יותר גדולה מזו למערכת?
אבל לפני שאתאר אותה, אסביר מה אני מבקש ממערכת.
ההתמקדות שלי בנגינה בשנים האחרונות גורמת לפנים שלי להתכווץ כשאני שומע צליל צבוע. אז קודם כל אני מחפש צליל משכנע – במרקם ובגודל. לא שדוף, לא מנופח, לא מיופייף. הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי.
שנית, דינמיקה. הדינמיקה היא המנוע של המוזיקה, ואם המנוע קטן מדי על המרכב, כל עלייה קטנה נשמעת כמו צווחה.
שלישית, במה שהולמת את סוג המוזיקה. אם מדובר ביצירה תזמורתית או קולית גדולה, אני רוצה במה עמוקה, רחבה, גבוהה ומסודרת. אם מדובר בטריו, אני רוצה "לראות" מולי בבירור את הכלים.
טוב ויפה, אז איך משיגים את זה? איך נותנים לזה לקרות? הנה התובנות שלי, לפי סדר החשיבות:
א. חלל. מאוד מצער, הכי יקר, אבל באמת שאין הרבה ברירה. הרמקולים צריכים "לנשום", שהצליל שלהם יתפשט מספיק במרחב כדי לקבל עומק, נפח ובס, ושלא יתאבך עם גלים חוזרים. ישבתי אצל אנשים עם מערכות יקרות, חלקן יקרות להחריד, בכוכים הישראליים המצויים – חדרים מתשעה (!) ועד שנים-עשר מ"ר – והתוצאה, בכל המקרים, הייתה, במילה אחת, עגומה. אי-אפשר להילחם בחוקי הפיזיקה, ולכן נדמה לי שלמי שאין אפשרות לחלל יותר גדול כדאי לשקול ברצינות מערכת אוזניות טובה, או לפחות להשלים עם העובדה שאי-אפשר לקבל אשליה של אצטדיון בלומפילד בצינוק, ולהפסיק עם מרוץ הקניות. כלום לא יעזור.
חלל פירושו כמובן גם טיפול אקוסטי הולם.
ב. מצע מחבק ומטפח, אם תרשו לי מינוח מהסוג הזה. הכוונה היא לטיפול שממצה כל סוג של רכיב אלקטרוני: חשמל והעמדה. טיפול טוב בחשמל והעמדה טובה יכולים לגרום גם לציוד בינוני להישמע נהדר.
ג. ברור, רכיבי המערכת השונים, כולל הכבילה, ולטעמי לכולם יש חשיבות דומה. רמקולים טובים עם מגבר ומקור ירודים יישמעו אומללים. ולהפך. רכיבים מצוינים עם כבילה בסיסית או לא מתאימה יישמעו מעצבנים. וכמובן, חשוב ביותר: כמעט בכל המערכות ששמעתי, הרמקולים עובדים על תת-כוח, כלומר, עם הגברה חלשה מדי ביחס למה שהם זקוקים לו באמת כדי "להיעלם", לסתת תלת-ממדיות, ולא להיחנק בתדירות מדאיגה. העובדה שבכל מיני כתבות, מבקרים לא אחראים טוענים שמגבר סטנדרטי כלשהו בן 50-40 וואט יכול להספיק בהחלט לרמקולים של רובנו, היא נבזות מרושעת (והטענה הזאת תקפה גם לגבי יצרנים וסוחרים שונים).
ועכשיו לפירוט המערכת.
1. המקור שלי הוא נגן תקליטורים של Symphonic Line, מדגם CD Player, עם ספק כוח חיצוני. למה נגן תקליטורים? פשוט מפני שלמעלה מתשעים אחוזים מהמוזיקה שמעניינת אותי מוקלטת דיגיטלית ולא אנלוגית. הקדשתי זמן לא מבוטל בפאזה הנוכחית לבדיקת אפשרות הקשבה דרך מחשב, והתוצאה הייתה בהחלט מרשימה, והרבה יותר טובה ממה שזכרתי בזמנו. אבל אני מוצא, שלטעמי, גם מול קבצי היי-רס, התוצאה דרך התקליטור יותר אורגנית, עשירה ומשכנעת. אני מבין שאם הייתי משקיע יותר בתחום הייתי מגיע לתוצאות עוד יותר מרשימות. אבל, בשבילי, מוזיקה היא כמו מאהבת. אני לא רוצה אותה זמינה מדי, קלה מדי להשגה. בכל סשן האזנה אני מקשיב ליצירה או שתיים, מקסימום לתקליטור שלם. טוב לי להזמין תקליטורים, לחכות שיגיעו. טוב לי הטקס, להניח את התקליטור, לקרוא את החוברת המצורפת, על המוזיקה, על המוזיקאים. מחשב בשבילי הוא כלי עבודה, וכשאני שומע מוזיקה אני רוצה לעבור פאזה, לא לראות אותו מול העיניים.
2. גם ההגברה היא של Symphonic Line. מדובר במגבר משולב RG-10 עם ספק כוח חיצוני עבור יחידת קדם המגבר. השילוב של המגבר הזה עם הנגן מאותה חברה מפיק תוצאה קוהרנטית, שמחזקת את סך האיכויות של כל אחד מהמכשירים בנפרד. זו אלקטרוניקה שמצטיינת בצליל "נכון" ודינמי, שקט מופתי בין הכלים, במה ענקית, ובעיקר במשהו ששמעתי במעט מאוד מערכות: מעבר בין PP (פיאנו פיאניסימו) צלול ועדין ל-FF (פורטה פורטיסימו) אדיר בלי שום עיוותים והתאבכויות. כמו על במת הקונצרטים. מרשים!
3. הרמקולים הם של Avalon מדגם Ascendant. רמקולים קטנים יחסית, שמאפשרים לאלקטרוניקה מאחוריהם לחגוג. הם שקופים מאוד ומפורטים, ועם זאת רחוקים מאנליטיות. טווח התדרים מאפשר לאוקטבה הנמוכה בפסנתר כנף להישמע במלואה – ובצורה מוגדרת ומדויקת. כמעט בכל הרמקולים ששמעתי בחיי מצאתי חוסר איזון קליל עד הזוי בין היחידות השונות. בצד אחד של הסקלה נמצאים הבזנדורפרים שהיו לי, שהצטיינו בקוהרנטיות כמעט מושלמת בין היחידות, ונשמעו למעשה כמו יחידה אחת, ובצד השני נמצאים רמקולים כמו המרטין לוגן SL3 שהיו לי פעם: יחידות הבס שלהם פשוט ניגנו בטיימינג אחר מזה של הפאנלים האלקטרוסטטיים – לפעמים בשתיים-שלוש שניות הבדל! מחזה משעשע לצופה מהצד, לא לי! ה-Avalon קרובים יותר לצד הסקלה של הבזנדורפר, אם כי לא בקצה כמוהם.
4. הכבילה, כרגיל, היא שיעור בכימיה, לכן אציין רק מהי, בלי לפרט.
כבלים לרמקולים: Silversmith Audio Silver
אינטרקונקט: Acoustic Revive LINE-1.0R
כבל חשמל למגבר: PS Audio Perfect Wave AC-12
כבל חשמל לנגן: Shunyata Python
מפצל חשמל: Sine Mega X
כבילה ישירה מארון החשמל עד לשקע של Sine
5. מעמד לכל מכשיר (מתבייש, לא זוכר מה הדגם).
כל המכשירים, כולל ספקי הכוח, מונחים על משככים של Solid Tech. השיפור שהמשככים האלה עושים הוא כמעט בלתי נתפס – בלעדיהם זו פשוט מערכת אחרת, הרבה פחות טובה.
הרמקולים מונחים על ספייקים של BDR, במקום הספייקים המקוריים שהם איזה חירטוט CNC (אני לא מפסיק לתמוה על הזלזול של כמעט כל יצרני הרמקולים, כולל באולטרה היי-אנד, במרכיב היסודי הזה).
כבלי הרמקולים מונחים על מעמדים ייעודיים של Solid Tech.
כל חיבורי ה-RCA וה-XLR במגבר ובנגן, שאינם בשימוש, מכוסים ב"פקקים" של Solid Tech.
שני כולאי בסים של DAAD.
המערכת נמצאת בחלל בן 100 מ"ר, אם כי החלק הספציפי שלה בחלל הזה הוא בן 35 מ"ר. המרחק של הרמקולים מהקיר האחורי הוא מטר וחצי, ושישה וחצי מטרים מהקיר הקדמי (כלומר, זה הפונה אל גב המאזין). המרחק מהצדדים הוא 80 ס"מ בדיוק לכל רמקול. גובה התקרה שלושה מטרים. מאחורי המערכת יש חלון מלבני גדול, סגור תמיד בתריס, ומכוסה בווילון לכל אורכו.
סביר להניח שיש עוד כמה דברים ששכחתי לדבר עליהם. טוב, בהזדמנות אחרת.
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
