המלצות שמיעה - מוסיקה אלטרנטיבית
- פותח הנושא 123tomer
- פורסם בתאריך
- הודעות
- 12,760
- מעורבות
- 315
- נקודות
- 83
Suede -suede
אלבום הבכורה של להקתו של ברט אנדרסון הוא לדעתי אחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו.
נכון, אני חסיד של בריט פופ רוק (יעידו כל אלבומי אואזיס,בלר,סוויד,סופרגראס שיש לי).
דיסק מלא בכל טוב, ממלודיות חרישיות ומדהימות , עד שירים מדהימים כמו Animal Nitrate .
אחד מהדיסקים שעליו גדלתי, ואני ממליץ עליו בחום.
לקראת סופ"ש נעים לכולם.
אלבום הבכורה של להקתו של ברט אנדרסון הוא לדעתי אחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו.
נכון, אני חסיד של בריט פופ רוק (יעידו כל אלבומי אואזיס,בלר,סוויד,סופרגראס שיש לי).
דיסק מלא בכל טוב, ממלודיות חרישיות ומדהימות , עד שירים מדהימים כמו Animal Nitrate .
אחד מהדיסקים שעליו גדלתי, ואני ממליץ עליו בחום.
לקראת סופ"ש נעים לכולם.
נו טוף... צריך שמישהו ימלא את האגף של הבריט-פופ. זה בטח לא יהיה אני...
אף על פי שעל האלבום של סוויד אפשר לומר שגם אני גדלתי ואני בהחלט מוקיר אותו, בזה זה מסתכם. לשמוע את אואזיס עושה לי פריחה מאחורי האוזן (כמעט אותה תגובה שיוצרים אצלי COLDPLAY ) ואני משאיר לך את הבמה, אורי, להמליץ על כל אלבום שאתה אוהב בז'אנר...
ולעניינים בהם אני יכול לתרום:
Wilco - The Album
הגיע הזמן אחרי 60+ פוסטים בשרשור הזה, שאני אגיע ללהקה האהובה עלי ביותר.
ווילקו עושים אינדי-רוק-אמריקנה. אבל השאלה היא לא מה הם עושים - אלא איך. ג'ף טווידי יודע לכתוב טקסטים נוגעים מרגשים ושבירים באופן שלא הרבה אמנים שעובדים היום מצליחים. אני אישית גיליתי אותם באלבום המופת yankee hotel foxtrot מ 2002. תקנו, תורידו, תצרבו לא חשוב איך העיקר שתשיגו. הדיסק מדהים למרות שלטעמי קצת לוקה בהפקה. מזל שאת האספקט הזה הם שיפרו ב sky blue sky - 2007 ובחדש עוד יותר. תראו, יש אנשים שמתרגשים מכינורות, משירה, מסקסופון יש כאלה שבייס דראם בבטן עושה להם את זה יותר מהכל. אצלי זה הסנר. סנר שנשמע טוב מרגש אותי - ואצל ווילקו החדש הוא נשמע מדהים (יחד עם נייג'ל גודריץ' שמפיק את בק ופשוט יודע לגרום לכל כלי להישמע מדהים).
האלבום הזה - ממשיך את המגמה היותר "מיינסטרימית" שווילקו תפסו מאז sky blue sky אבל לי זה לא משנה. הקול של טווידי הוא אותו קול, הטקסטים ממשיכים לתת בראש, וההפקה משתפרת. אז מה אם יש פחות דיסטורשנים מנסרים והמוסיקה פחות "אקספרמנטלית" כמו פעם, לעזאזל, אני לא יכול להפסיק להאזין לחרא הזה. האלבום אגב הולך ומשתבח לקראת הרצועות המאוחרות יותר למרות שאם אינני טועה, הרצועה הראשונה (ואולי ההכי פחות מעניינת) היא זאת שיצאה כסינגל הראשון.
שתהייה שבת של שלום
אף על פי שעל האלבום של סוויד אפשר לומר שגם אני גדלתי ואני בהחלט מוקיר אותו, בזה זה מסתכם. לשמוע את אואזיס עושה לי פריחה מאחורי האוזן (כמעט אותה תגובה שיוצרים אצלי COLDPLAY ) ואני משאיר לך את הבמה, אורי, להמליץ על כל אלבום שאתה אוהב בז'אנר...
ולעניינים בהם אני יכול לתרום:
Wilco - The Album
הגיע הזמן אחרי 60+ פוסטים בשרשור הזה, שאני אגיע ללהקה האהובה עלי ביותר.
ווילקו עושים אינדי-רוק-אמריקנה. אבל השאלה היא לא מה הם עושים - אלא איך. ג'ף טווידי יודע לכתוב טקסטים נוגעים מרגשים ושבירים באופן שלא הרבה אמנים שעובדים היום מצליחים. אני אישית גיליתי אותם באלבום המופת yankee hotel foxtrot מ 2002. תקנו, תורידו, תצרבו לא חשוב איך העיקר שתשיגו. הדיסק מדהים למרות שלטעמי קצת לוקה בהפקה. מזל שאת האספקט הזה הם שיפרו ב sky blue sky - 2007 ובחדש עוד יותר. תראו, יש אנשים שמתרגשים מכינורות, משירה, מסקסופון יש כאלה שבייס דראם בבטן עושה להם את זה יותר מהכל. אצלי זה הסנר. סנר שנשמע טוב מרגש אותי - ואצל ווילקו החדש הוא נשמע מדהים (יחד עם נייג'ל גודריץ' שמפיק את בק ופשוט יודע לגרום לכל כלי להישמע מדהים).
האלבום הזה - ממשיך את המגמה היותר "מיינסטרימית" שווילקו תפסו מאז sky blue sky אבל לי זה לא משנה. הקול של טווידי הוא אותו קול, הטקסטים ממשיכים לתת בראש, וההפקה משתפרת. אז מה אם יש פחות דיסטורשנים מנסרים והמוסיקה פחות "אקספרמנטלית" כמו פעם, לעזאזל, אני לא יכול להפסיק להאזין לחרא הזה. האלבום אגב הולך ומשתבח לקראת הרצועות המאוחרות יותר למרות שאם אינני טועה, הרצועה הראשונה (ואולי ההכי פחות מעניינת) היא זאת שיצאה כסינגל הראשון.
שתהייה שבת של שלום
(Y)
הגיע סוף שבוע אבל אין לי מנוחה. ובכל זאת:
הפעם אחרוג ואמליץ על פסקול לסרט. ברגיל אני לא חובב גדול של פסקולים אבל רשימת האומנים שמשתתפים בו פשוט לא יכולה להשאיר אותי אדיש:
I'm Not There - The original soundtrack
את הסרט לא ראיתי ולדעתי הוא גם לא הגיע לארץ (2007). רשימת אמנים חלקית:
calexico, jefft tweedy(wilco), sonic youth, eddie vedder, cat power, mark lenegan,
yo la tango, bob dylan
זאת ועוד: black keys, mason gennings, sufjan steevens, jack johnson
בקיצור הרבה אמנים שהוזכרו מוקדם יותר בת'רד הזה וגם כאלה שעוד יוזכרו. כדאי לנסות.
ועוד בונוס לשבת - צעד הצידה מהאלטרנטיבי - אלבום שנופל יותר בז'אנר הפאנק-ארנ'בי-סול של אחד האמנים הגדולים ביותר בתחום ויש שיגידו הגדול מכולם (האחרים כנראה יגידו ג'יימס בראון):
אלבום הופעה שהוקלט בניו יורק ב - 1971. לטעמי הוא אחד מאלבומי ההופעה הכי טובים שאי פעם נוצרו. בכל ז'אנר. הקול הייחודי של קרטיס והמקצבים הגרובים שלו, עושים לי את זה בכל האזנה מחדש.
שבת שלום
הפעם אחרוג ואמליץ על פסקול לסרט. ברגיל אני לא חובב גדול של פסקולים אבל רשימת האומנים שמשתתפים בו פשוט לא יכולה להשאיר אותי אדיש:
I'm Not There - The original soundtrack
את הסרט לא ראיתי ולדעתי הוא גם לא הגיע לארץ (2007). רשימת אמנים חלקית:
calexico, jefft tweedy(wilco), sonic youth, eddie vedder, cat power, mark lenegan,
yo la tango, bob dylan
זאת ועוד: black keys, mason gennings, sufjan steevens, jack johnson
בקיצור הרבה אמנים שהוזכרו מוקדם יותר בת'רד הזה וגם כאלה שעוד יוזכרו. כדאי לנסות.
ועוד בונוס לשבת - צעד הצידה מהאלטרנטיבי - אלבום שנופל יותר בז'אנר הפאנק-ארנ'בי-סול של אחד האמנים הגדולים ביותר בתחום ויש שיגידו הגדול מכולם (האחרים כנראה יגידו ג'יימס בראון):
Curtis Mayfield - Curtis/Live!
אלבום הופעה שהוקלט בניו יורק ב - 1971. לטעמי הוא אחד מאלבומי ההופעה הכי טובים שאי פעם נוצרו. בכל ז'אנר. הקול הייחודי של קרטיס והמקצבים הגרובים שלו, עושים לי את זה בכל האזנה מחדש.
שבת שלום
טוב, אז הפעם אלבום שאני חוזר אליו בכל סתיו מחדש. אולי בגלל המלנכוליה שלו, אולי בגלל המלנכוליה שלי על זה שאליוט סמית התאבד ומנע ממני עוד אלבומים מופתיים להתמכר אליהם.
Elliott Smith - From a Basement on the Hill
Elliott Smith - From a Basement on the Hill
אלבום שיצא ב 2004 אחרי מותו של - ויסלחו לי ניק דרייק וג'ף באקלי זכרם לברכה וכבודם במקומם מונח - גדול כותבי ומבצעי האינדי-פולק-לואו-פיי של העשורים האחרונים.
4 שנים אחרי FIGURE 8 המופתי (דחוף להשיג - למי שאין) ואליוט סמית עדיין לא סיים לעשות מאסטר לאלבום המופלא הזה, לפני שבחר להתאבד ביריות (2) מחוץ לחדר האמבטיה בביתו תוך כדי ריב עם אישתו שנעלה את עצמה שם. זאת הגירסה הרישמית. יש הטוענים שהוא נרצח ע"י אישתו, אבל זה לא העיקר. השורה התחתונה היא שאליוט מת ואני נותרתי עם השאלה איך האלבום היה נשמע לו הוא היה מסיים את העבודה עליו. היה שם גם איזה סיפור עם הבחירה של המשפחה - שדייב מקונל, שעבד עם סמית על ההקלטות, לא יהיה זה שיסיים את המאסטרינג - מה שגרם לו לומר שהתוצאה הסופית, לדעתו, לא תואמת כל-כך את רצונו של המנוח. למרות הכל אלבום, לדעתי, קרוב למושלם. אורי, כתבת בפורום השני שאליוט סמית הוא כמו שניק דרייק היא צריך להישמע ואני לא יכול שלא להזדהות. מותו זה ה"פספוס" הכי גדול במוזיקה האלטרנטיבית לדורותיה, לדעתי אף יותר יותר מקורט קוביין והשניים שהוזכרו כאן למעלה. אני לא יכול שלא לתהות כמה אלבומים מעולים נוספים הוא לקח איתו לקבר.
ובנימה אופטימית זו,
שבת שלום.
4 שנים אחרי FIGURE 8 המופתי (דחוף להשיג - למי שאין) ואליוט סמית עדיין לא סיים לעשות מאסטר לאלבום המופלא הזה, לפני שבחר להתאבד ביריות (2) מחוץ לחדר האמבטיה בביתו תוך כדי ריב עם אישתו שנעלה את עצמה שם. זאת הגירסה הרישמית. יש הטוענים שהוא נרצח ע"י אישתו, אבל זה לא העיקר. השורה התחתונה היא שאליוט מת ואני נותרתי עם השאלה איך האלבום היה נשמע לו הוא היה מסיים את העבודה עליו. היה שם גם איזה סיפור עם הבחירה של המשפחה - שדייב מקונל, שעבד עם סמית על ההקלטות, לא יהיה זה שיסיים את המאסטרינג - מה שגרם לו לומר שהתוצאה הסופית, לדעתו, לא תואמת כל-כך את רצונו של המנוח. למרות הכל אלבום, לדעתי, קרוב למושלם. אורי, כתבת בפורום השני שאליוט סמית הוא כמו שניק דרייק היא צריך להישמע ואני לא יכול שלא להזדהות. מותו זה ה"פספוס" הכי גדול במוזיקה האלטרנטיבית לדורותיה, לדעתי אף יותר יותר מקורט קוביין והשניים שהוזכרו כאן למעלה. אני לא יכול שלא לתהות כמה אלבומים מעולים נוספים הוא לקח איתו לקבר.
ובנימה אופטימית זו,
שבת שלום.
נערך לאחרונה ב:
או, יופי של המלצה. והגיע הזמן להעיר את השרשור מתרדמתו.
האמת את האלבום Little Things יש לי די ממזמן אבל זה זמן רב שלא הענקתי לו תשומת לב.
אולי שוב ניתן לה צ'אנס (היא שרה מהלב. מה-לב)
האמת, זמרות פולק וחורף - זה שילוב שממולץ ע"י התאחדות הרופאים למלחמה בשפעת.
האמת את האלבום Little Things יש לי די ממזמן אבל זה זמן רב שלא הענקתי לו תשומת לב.
אולי שוב ניתן לה צ'אנס (היא שרה מהלב. מה-לב)
האמת, זמרות פולק וחורף - זה שילוב שממולץ ע"י התאחדות הרופאים למלחמה בשפעת.
מוסיקה לימים גשומים:
Cowboy Junkies - Platinum Gold Collection
תדמיינו את נורה ג'ונס רק יותר רוקרית ופחות ג'אזית.
תדמיינו את Mazzy Star רק יותר טוב.
תדמיינו את ולווט אנדרגראונד רק בלי המהפכנות ובלי אנדי וורהול אבל עם כובע בוקרים ואדיטיוד של הקאנטרי-סייד, תלבישו על זה הפקה (קצת ספייסית ויפה) של שנות האלפיים וזמרת עם קול שמיימי וקיבלתם את הקאובויס החביבים מאונטריו. האלבום מ 2003 ואני מהמר שלפחות חלק מכם יזהה את השיר הראשון Sweet Jane (אולי מאיזה סרט?). חבל שהם לא הוציאו עוד אלבומים ברמה הזאת, אבל אפשר להסתכל גם על מה שיש - שזה אלבום נדיר שכדאי להשיג. בטח במזג אויר שכזה.
Cowboy Junkies - Platinum Gold Collection
תדמיינו את נורה ג'ונס רק יותר רוקרית ופחות ג'אזית.
תדמיינו את Mazzy Star רק יותר טוב.
תדמיינו את ולווט אנדרגראונד רק בלי המהפכנות ובלי אנדי וורהול אבל עם כובע בוקרים ואדיטיוד של הקאנטרי-סייד, תלבישו על זה הפקה (קצת ספייסית ויפה) של שנות האלפיים וזמרת עם קול שמיימי וקיבלתם את הקאובויס החביבים מאונטריו. האלבום מ 2003 ואני מהמר שלפחות חלק מכם יזהה את השיר הראשון Sweet Jane (אולי מאיזה סרט?). חבל שהם לא הוציאו עוד אלבומים ברמה הזאת, אבל אפשר להסתכל גם על מה שיש - שזה אלבום נדיר שכדאי להשיג. בטח במזג אויר שכזה.
נערך לאחרונה ב:
יש לי כמה משובחים במיוחד, אבל נתחיל עם הקרם:
Devendra Banhart - What Will Be
על דבנדרה בנהרט כתבתי למעלה.
זה אולי האלבום שהכי חיכיתי לו ולכן קצת מוזר לי לומר עליו שהוא הפתיע אותי לטובה. בעיקר בגלל שאהבתי את כל הקודמים שלו ולא הייתי מתנגד לעוד אחד בסגנון. (אם זה לא שבור אל תתקן וכו'...) ובכל זאת הופתעתי לטובה. קודם כל מרמת ההפקה שהולכת והופכת מלואו-פיי (מכוון) להיי-פיי - שאין מה לעשות - אבל פשוט נשמע יותר טוב.
בנוסף היכולת של אמן שאתה אוהב ומכיר טוב להפתיע אותך ולגרום לך לשבת עם חיוך דבילי, מטה את הראש מעט הצידה ואומר לעצמך "וואלה?" זה משהו שראוי להערכה. (יש גם אמנים שמפתיעים לרעה ע"ע כריס קורנל מלפני כמה הודעות)
חוץ מזה גם דבנדרה ממשיך לחדש, לאתגר, להמציא את עצמו מחדש ולהוכיח כמה כשרון יש בו. אני גם מאוהב ביכולות הווקאליות שלו וברמת הטיפול בהם (גם טכנית) - באלבום הזה במיוחד. בכל האזנה אני מגלה משהו חדש. תנסו גם, מה אכפת לכם.
Devendra Banhart - What Will Be
על דבנדרה בנהרט כתבתי למעלה.
זה אולי האלבום שהכי חיכיתי לו ולכן קצת מוזר לי לומר עליו שהוא הפתיע אותי לטובה. בעיקר בגלל שאהבתי את כל הקודמים שלו ולא הייתי מתנגד לעוד אחד בסגנון. (אם זה לא שבור אל תתקן וכו'...) ובכל זאת הופתעתי לטובה. קודם כל מרמת ההפקה שהולכת והופכת מלואו-פיי (מכוון) להיי-פיי - שאין מה לעשות - אבל פשוט נשמע יותר טוב.
בנוסף היכולת של אמן שאתה אוהב ומכיר טוב להפתיע אותך ולגרום לך לשבת עם חיוך דבילי, מטה את הראש מעט הצידה ואומר לעצמך "וואלה?" זה משהו שראוי להערכה. (יש גם אמנים שמפתיעים לרעה ע"ע כריס קורנל מלפני כמה הודעות)
חוץ מזה גם דבנדרה ממשיך לחדש, לאתגר, להמציא את עצמו מחדש ולהוכיח כמה כשרון יש בו. אני גם מאוהב ביכולות הווקאליות שלו וברמת הטיפול בהם (גם טכנית) - באלבום הזה במיוחד. בכל האזנה אני מגלה משהו חדש. תנסו גם, מה אכפת לכם.
- הודעות
- 12,760
- מעורבות
- 315
- נקודות
- 83
סופ"ש הגיע והשרשור מת כבר חצי חודש .
להקה: The Polyphonic Spree
דיסק:Beginning Stages Of... The Polyphonic Spree
הלהקה מורכבת מכ-23 נגנים וזמרים ומשייכת את עצמה לז'אנר "רוק סימפוני מקהלתי". מספר הנגנים משתנה (עקב הקושי לנהל מסע הופעות עם מספר נגנים גדול) אך לרוב ניתן למצוא בה מקהלה בת 10 אנשים, שני קלידנים, מתופף, בסיסט, חלילן, גיטריסט, חצוצרן, כנרת/ויולן, ונגנים על טרומבון, כלי הקשה, נבל, קרן צרפתית, טרמין ואפקטים אלקטרוניים. (ותודה לויקפדיה )
האלבום הנ"ל נולד בשנת 2002 , והוא אלבום הבכורה של הלהקה.
מלא ביציאות נהדרות, מלווה במקהלה ף המון כלים, ליריקה טובה, ומוזיקה נהדרת.
אחלה של דיסק לסופ"ש, עכשיו מה עם הגשם ?
דני רופ אני אחרייך...
להקה: The Polyphonic Spree
דיסק:Beginning Stages Of... The Polyphonic Spree
הלהקה מורכבת מכ-23 נגנים וזמרים ומשייכת את עצמה לז'אנר "רוק סימפוני מקהלתי". מספר הנגנים משתנה (עקב הקושי לנהל מסע הופעות עם מספר נגנים גדול) אך לרוב ניתן למצוא בה מקהלה בת 10 אנשים, שני קלידנים, מתופף, בסיסט, חלילן, גיטריסט, חצוצרן, כנרת/ויולן, ונגנים על טרומבון, כלי הקשה, נבל, קרן צרפתית, טרמין ואפקטים אלקטרוניים. (ותודה לויקפדיה )
האלבום הנ"ל נולד בשנת 2002 , והוא אלבום הבכורה של הלהקה.
מלא ביציאות נהדרות, מלווה במקהלה ף המון כלים, ליריקה טובה, ומוזיקה נהדרת.
אחלה של דיסק לסופ"ש, עכשיו מה עם הגשם ?
דני רופ אני אחרייך...