סוף שבוע שהגיע מהר
והיום אולי אני טיפה חוטא לז'אנר של השרשור, אבל היות והוא כה אינטימי - אני מרשה לעצמי:
Tom Waits - Nighthawks at the dinner
מה יש לומר על טום וויטס שעוד לא נאמר... גאון, שיכור, משורר בחסד, הכל נכון. באלבום הזה מ 1975 הוא לא באמת הופיע בבר אפלולי מלא עשן כמו שמתבקש לדמיין אחרי שמאזינים לו. וויטס הביא קהל לסטודיו במשך יומיים ויצר את האלבום הכפול הזה שבו אנו נחשפים אליו באופן אינטימי. לי הוא תמיד מזכיר - כשאני מאזין לאלבום הזה - את אותה דמות שהוא שיחק בסרט (הנהדר של רוברט אלטמן) "תמונות קצרות": רגיש, רומנטיקן ללא תקנה וכן, לעזאזל עם בעיית האלכוהול הזאת, אתה לא יכול שלא לחבב אותו. ההופעה עצמה בלוזית ומלאה בקטעי מעבר והרהורים על החיים, על הרווקות, על שתייה ועל אהבה. את כל זה הוא עושה בכישרון הקומי האדיר שלו ובכישרון הכתיבה הנדיר שלו.
ואני אסיים במשפט שאמר פעם חכם סיני עתיק:
"אתם חייבים להשיג את הדיסק הבן ז**ה הזה"