נראה לי שעכשיו אתה בכלל באופוריה מהסאונד...ולא רק מבולבל.
נו ספר משהו? אני מבין שכיף לך יותר לשמוע מוזיקה עם הרמקולים החדשים - מאשר ל"קשקש" בפורום.
אבל בכל זאת.
הי,
אכן התבלבלתי בין האווטר (דמות) לאטילה (הגברה). באותו יום עניתי למס אנשים במקביל.
שבוע לאחר שהרמקולים אצלי אני יכול לומר שמדובר ברמקול שונה ממה שהתרגלתי עד כה.
חשבתי שאת הרמקול החדש (היות והגימור שבחרתי היה ממלאי), אקבל תוך שבועיים שלושה, אז חשבתי. לאקיוטון (החברה שמיצרת את הדרייברים), יש את האילוצים שלה ונאמר לנו שעקב המעבר לטיוטר מסוג cell הביקושים עלו וזמן ההמתנה יכול להגיע ל 8 שבועות.
Cell- מדובר בטויטר שמאוד מתקרב בתכונות שלו ליהלום (וגם בתדרים). אז מבחינתי זה שווה לחכות.
עם קבלת רוע הגזירה, מישל נאות להקפיץ לי את האח הקטן של הרמקול, אמר קח תתרגל בינתיים לצליל הקראמי (מבחינתי זה לא מובן מאילו, ומגיע למישל תודה רבה, במיוחד שהגיע אלי מחיפה).
טוב עכשיו למסקנות בהרחבה:
תכלס מהרגע הראשון ששמעתי קראמי (באמת, שמעתי) אצל ידידנו פיני AKA (המכונה) SOL, ידעתי מה איזה סוג רמקול יהיה הרמקול הבא שלי, אבל הפור לגבי איזה, נפל בתערוכה.
לאחר משחק קטן במיקום, שלבסוף מפאת חוסר זמן, חזר בינתיים לאיפה שהרמקולים הקודמים מוקמו, אני יכול לומר שהדבר הראשון שעולה לי זה פירוט, פירוט, ועוד ועוד רבדים של מוזיקה חדשה שנגלתה בפני. כאילו שמיכה דקה הוסרה מהרמקולים הקודמים וכעט ניתן לשמוע ולהרגיש עוד צלילים חדשים.
נכון ה YG מאוד התאים לחלל הלא גדול אצלי (כ- 11 מטר מרובע), ניתן היה למקמו בכל מקום כמעט וכמעט כל דבר נשמע בו טוב, אפילו טוב ++ . היה לו צליל מדוייק, עם כי, גם חמים. אבל אנחנו לא מתעסקים בטוב ורוצים הכי טוב או לפחות מצוין. ולפחות מהאח הקטן אני מאוד מאוד מרוצה, כל כך מרוצה שלפעמים גומלת בי המחשבה לומר למישל, יודע מה, תשאיר אותם פה.
אבל שוב, הרמקול שאני בחרתי זו אמורה להיות חיה אחרת, 3 דרייברים של 7 אינץ וטוויטר cell משופר מאוד לעומת 2 דרייברים של 6.25 אינץ. אז, שוב עניין המצוין, בשבילו, אני יכול ״לסבול״ עוד קצת עם ה״אח הקטן״, עד שהאח הגדול יגיע.
ווקאל :
נשמע מדהים. זמרים וזמרות, מנעד הצלילים והשינוי בטון מאוד מאוד משתקף עם הרמקול.
כלים אקוסטיים:
זה לדעתי, יחד עם קלאסית, המגרש הטבעי (הביתי), של הרמקול הזה.
תופים- נשמע חלום (כל חלק בו).
גיטרות חשמליות: רוק קל (דייר סטרייט, ג'נסיס - סבבה), כבד (לא שומע- לדעתי בעוצמות גבוהות פחות ה cap of tea שלו).
Big band:
Roy Hargrove וכדומה. ניתן למקם כל כלי בבמה, בהרבה מקרים אני בוחן את עצמי בהרכבים בינוניים (מעבר לטריו או רבעיה), אילו כלים אני שומע ואחכ בודק מול הכתובים, בואו נגיד אני עד כה 10/ 10. טוב נחשפתי מעט, אבל הבנתם. מ-ש-ו-ע-מ-מ-ם.
קלאסי: לא אוהב בגדול, למעט כינורות ופסנתר. וכמה אני מצטער. מעולם לא הצטערתי שאני לא אוהב סוג מוזיקה זו. וגומלת בי המחשבה , לתת לה צ׳אנס נוסף . די , זה פסיכי, פעם היתי אצל עופר שחורי שהסביר לי שקלאסי זה המון דינאמיות, שקט ואז פתאום 100 כלים מנגנים יחד. עם הרמקולים האלו, זה ממש כמו לצפות בסרט אימה.
גימור ונראות הרמקול:
למרות שהמחשבה של אודיופיל אמיתי צ״ל, שזה לא חשוב, אז אני חלקית מסכים (זה לא הדבר הכי חשוב), אבל זה בונוס מאוד מאוד גדול להאזין למוזיקה ולצפות ב 2 תיבות עץ קצת יותר גבוהות ממטר כל אחד, עם גימור בלתי מתפשר שכל תמונה שאצלם תעשה להם עוול.
מדובר על כ 20 שכבות של לכה, שנותנות לרמקול ברק וגימור שראיתי עד כה בחברות דוג׳ TIDAL , שהם פסיכים לגמרי. וסוגי העץ, והגוונים אחד יותר יפה מהשני. ישבתי במשך יומיים והתבוננתי על 10 גימורים עד שבחרתי את הגימור שלי, שמאוד דומה לאגוז אפריקאי.
אז זהו,
לסיכום:
השיפור שהכי משמעותי מבחינתי זה הפירוט והמון צלילים שנגלו בפני כעת, מאוד שמח שהגריפון וה Emm בסינרגיה מושלמת עם הרמקול ושולטים עליו ביד רמה.
זהו בינתיים.
נחכה שהרמקול שלי יגיע וניתן השוואה קצת יותר מעניינת.
שבת שלום
ניר(ו)