AK1
חבר משקיען
- הודעות
- 11,926
- מעורבות
- 2,941
- נקודות
- 113
כשמדברים על טווח דינאמי של מוזיקה, מדברים על ההפרש ב-dB SPL בין הקטע החזק ביותר לבין הקטע החלש ביותר. אם מדברים על הקלטות מודרניות של תזמורת, עם multi-miking, מדובר על העוצמות שקולטים המיקרופונים, יחסית קרוב לכלים, ולא על העוצמות ששומעים המאזינים באולם.
מצאתי מחקר שבו מדברים על העוצמות ששומעים בתוך התזמורת, ושם (Table 2) מדובר על פיקים קצת מעל 130dB. לא מצאתי מקור מוסמך שבו כתוב מה העוצמה ליד כלי בודד שמנגן הכי בשקט שאפשר באולם שקט, שזה אולי באיזור ה-50dB, אולי פחות. כך שהטווח הדינאמי בקירבת התזמורת הוא באיזור 80dB.
כשמדברים על הטווח הדינאמי של 16 ביט (CD) ב-dB, מדברים על 20*log (בסיס 10) של היחס בין הצליל החזק ביותר האפשרי (אמפליטודה המיוצגת ע"י ביט סימן ו-15 ביטים דלוקים=32,767, ויש הטוענים 16 ביטים דלוקים=65,535) לחלש ביותר האפשרי (ביט אחד דלוק=1), שזה dB 90.3 או dB 96.3, בהתאמה.
הבעייה כאן היא שהביט הבודד, שמייצג כביכול את הצליל החלש ביותר, אינו מספיק כדי לייצג מוזיקה אמיתית כלשהי המנוגנת בשקט ככל האפשר, ללא תלות בתדר הדגימה, כלומר שהטווח הדינאמי האמור של CD הוא במונחים תיאורטיים, לא במונחים של מוזיקה.
כדי לדבר במונחים של מוזיקה, צריך שהצליל החלש ביותר יכיל מספיק ביטים כדי שייצג איזשהו צליל מוזיקאלי אמיתי, שכולל הרמוניות -- צורת גל די מסובכת שצריך להיות מסוגלים לתאר אותה. אם נקצה לצליל החלש, באופן שרירותי, אפילו רק 5 ביטים, שנותנים לאמפליטודה רק 31 אפשרויות, זה מוריד מהטווח הדינאמי הכולל 20*log(31) שזה 29.8dB, ונשארים עבור מוזיקה עם 60.5dB או 66.5dB, בהתאמה, שזה לא מספיק להכלת הטווח הדינאמי בקירבת תזמורת מלאה.
ואם לא די בכך, יש את הבעייה של הצורך ב-headroom כטווח ביטחון בעת ההקלטה. כשמקליטים, יש צורך לכוון את הווליום של ה-analog-to-digital converter (ה-ADC) כך שהצליל החזק ביותר לא יגרום ל-overflow/truncation, אבל לא בטוח שבעת ההקלטה עצמה, התזמורת לא תנגן אפילו חזק יותר מאשר בעת הכיוון, כך שייש צורך להשאיר טווח ביטחון של כמה וכמה dB טובים, מה שמוריד עוד מהטווח הדינאמי הניתן להקלטה.
לכן עדיף להקליט ב-24 ביט, שאז הטווח הדינאמי גדול בהרבה: התיאורטי, לפי אותה שיטת חישוב, הוא 138.5dB או 144.5dB, וגם אם מורידים את ה-29.8dB האמורים נשארים עם 108.7dB שמספיקים לגמרי לתזמורת ולטווח ביטחון ולתיאור מלא של צורות גל מסובכות בווליומים נמוכים.
העניין הוא שעל כל זה חשבתי בעצמי -- לא לקחתי את זה משום מקור מוסמך כלשהו -- כך שייתכן שייש כאן הרבה דברים לא נכונים.
לפי הנאמר, יש בעייה לבצע הקלטה ב-16 bit של תזמורת בלי compression אנאלוגי(!) לפני הכניסה ל-ADC, כי הטווח הדינאמי של 16 ביט עבור מוזיקה אינו מספיק.
אז איפה הטעויות?
נ.ב., מה שמעניין אותי במיוחד הוא לדעת, לגבי כל ההקלטות שבוצעו ב-16 ביט במהלך השנים, איך אפשר הייה להקליט תזמורות סימפוניות גדולות ללא compression אנאלוגי לפני הכניסה ל-ADC, והאם החברות שטענו שהקלטותיהן נעשו ללא EQ/compression בשום שלב, שיקרו.
מצאתי מחקר שבו מדברים על העוצמות ששומעים בתוך התזמורת, ושם (Table 2) מדובר על פיקים קצת מעל 130dB. לא מצאתי מקור מוסמך שבו כתוב מה העוצמה ליד כלי בודד שמנגן הכי בשקט שאפשר באולם שקט, שזה אולי באיזור ה-50dB, אולי פחות. כך שהטווח הדינאמי בקירבת התזמורת הוא באיזור 80dB.
כשמדברים על הטווח הדינאמי של 16 ביט (CD) ב-dB, מדברים על 20*log (בסיס 10) של היחס בין הצליל החזק ביותר האפשרי (אמפליטודה המיוצגת ע"י ביט סימן ו-15 ביטים דלוקים=32,767, ויש הטוענים 16 ביטים דלוקים=65,535) לחלש ביותר האפשרי (ביט אחד דלוק=1), שזה dB 90.3 או dB 96.3, בהתאמה.
הבעייה כאן היא שהביט הבודד, שמייצג כביכול את הצליל החלש ביותר, אינו מספיק כדי לייצג מוזיקה אמיתית כלשהי המנוגנת בשקט ככל האפשר, ללא תלות בתדר הדגימה, כלומר שהטווח הדינאמי האמור של CD הוא במונחים תיאורטיים, לא במונחים של מוזיקה.
כדי לדבר במונחים של מוזיקה, צריך שהצליל החלש ביותר יכיל מספיק ביטים כדי שייצג איזשהו צליל מוזיקאלי אמיתי, שכולל הרמוניות -- צורת גל די מסובכת שצריך להיות מסוגלים לתאר אותה. אם נקצה לצליל החלש, באופן שרירותי, אפילו רק 5 ביטים, שנותנים לאמפליטודה רק 31 אפשרויות, זה מוריד מהטווח הדינאמי הכולל 20*log(31) שזה 29.8dB, ונשארים עבור מוזיקה עם 60.5dB או 66.5dB, בהתאמה, שזה לא מספיק להכלת הטווח הדינאמי בקירבת תזמורת מלאה.
ואם לא די בכך, יש את הבעייה של הצורך ב-headroom כטווח ביטחון בעת ההקלטה. כשמקליטים, יש צורך לכוון את הווליום של ה-analog-to-digital converter (ה-ADC) כך שהצליל החזק ביותר לא יגרום ל-overflow/truncation, אבל לא בטוח שבעת ההקלטה עצמה, התזמורת לא תנגן אפילו חזק יותר מאשר בעת הכיוון, כך שייש צורך להשאיר טווח ביטחון של כמה וכמה dB טובים, מה שמוריד עוד מהטווח הדינאמי הניתן להקלטה.
לכן עדיף להקליט ב-24 ביט, שאז הטווח הדינאמי גדול בהרבה: התיאורטי, לפי אותה שיטת חישוב, הוא 138.5dB או 144.5dB, וגם אם מורידים את ה-29.8dB האמורים נשארים עם 108.7dB שמספיקים לגמרי לתזמורת ולטווח ביטחון ולתיאור מלא של צורות גל מסובכות בווליומים נמוכים.
העניין הוא שעל כל זה חשבתי בעצמי -- לא לקחתי את זה משום מקור מוסמך כלשהו -- כך שייתכן שייש כאן הרבה דברים לא נכונים.
לפי הנאמר, יש בעייה לבצע הקלטה ב-16 bit של תזמורת בלי compression אנאלוגי(!) לפני הכניסה ל-ADC, כי הטווח הדינאמי של 16 ביט עבור מוזיקה אינו מספיק.
אז איפה הטעויות?
נ.ב., מה שמעניין אותי במיוחד הוא לדעת, לגבי כל ההקלטות שבוצעו ב-16 ביט במהלך השנים, איך אפשר הייה להקליט תזמורות סימפוניות גדולות ללא compression אנאלוגי לפני הכניסה ל-ADC, והאם החברות שטענו שהקלטותיהן נעשו ללא EQ/compression בשום שלב, שיקרו.
נערך לאחרונה ב: