האתגר

[נמר]

כוח ושליטה הם המפתח לצליל איכותי ומדויק כשמדובר במגברים טובים. אם זה לא מתרחש הבס מתברבר כי אין שליטה, המיד גם לוקה בדינמיות משום שרוב האנרגיה של המגבר מתבזבזת על התחום הנמוך, האיזון מופר ומה לעשות, התוצאה כולה נפגעת.

זה תמיד תלוי במגברים. אבל מה לעשות ששוב, אני לא מדבר על מגברים ממחסני חשמל. אני מדבר על מגברים איכותיים. ואתה יודע עופר, כשאני אומר מגברים איכותיים אני מתכוון לכאלה. לא אתן דוגמאות אבל תפעיל את הזכרון שלך לגבי כמה כאלה שיש בארץ. חזקים מאוד, איכותיים בטירוף שאת חלקם אתה מייבא.

ושוב אותה שאלה.

עם 18 וואט אני מנגן על רמקול גדול וקשה להנעה יצירות שמבוצעות על ידי תזמורות סימפוניות?
נשווה אותו למגבר 100 ו-200 וואט בריאים.

מי יקרוס ראשון לדעתך?

 

[מאסטרו אודיו]

תלוי במגבר.
שמעתי כבר מגברים נחשבים של 400 וואט על אותם רמקולים שנשמעו איתו כמו מרגרינה.

אני לא מדבר על קריסת מערכות. אני מדבר על מגברים נמוכי וואטים שנשמעים נפלא עם
רמקולים גדולים וקשים בזכות ספק כוח יוצא דופן באיכותו. היתרון של וואטים על רמקול
קשה ברור לי לגמרי אבל המציאות מראה מקרים בהם וואטים נמוכים עם תכנון מקורי עושים
את זה יותר טוב. אתה מקבל גם שליטה טובה ועוד כמה תכונות בגללן לא תהיה מוכן לוותר
על המגבר. אל תשכח שמערכת אודיו משמשת לשמיעת מוסיקה ולא למיטוט קירות. בגלל
הסה״כ הזה יש למגברים כאלה קהל גדול ונלהב.

דוגמה אחת לתכונה כזה - שקיפות ברמה כזאת שאתה יכול לקום וללחוץ את ידו של הנגן.

 

[מאסטרו אודיו]

נמר, שאלה לי אליך, ברצינות, לא בקנטרנות.
מתי פעם אחרונה הלכת לשמוע את הפילהרמונית?
אולי תופתע לשמוע ולהיזכר שאין שם את הכוחנות, הבסים האימתניים והאנרגיה שמגברים גיבורים יודעים לתת.
יש שם משהו אחר שמכה בך (לעומת המערכת בבית) וגורם לך להתרגש: נוכחות של כלים, יפי הצליל של כלים.
התזמורת כולה נשמעת רכה להפתיע. סקציית הכינורות מקרצפת לך את הקרקפת, חצוצרות לא קורעות לך את עור
התוף ... מכת טימפני לא נכנסת לך למעיים כפי שהיית מצפה (כי הטימפני רחוק ממך בירכתי הבמה) וכך זה גם
עובר בהקלטות טובות באמת.

 

[נמר]

עופר. אין כאן עניין של למוטט קירות. זה לא מה שאנחנו מחפשים.
אני מדבר על מה שאתה מדבר. רמקול גדול וקשה להנעה שלטענתך נע ב-18 וואט.
אני מכיר רמקולים קשים ואני מכיר מגברי 18 וואט ומעוטי וואטים למניהם. מנסיוני לא מניע רמקולים קשים.

 

[נמר]

נמר, שאלה לי אליך, ברצינות, לא בקנטרנות.
מתי פעם אחרונה הלכת לשמוע את הפילהרמונית?
אולי תופתע לשמוע ולהיזכר שאין שם את הכוחנות, הבסים האימתניים והאנרגיה שמגברים גיבורים יודעים לתת.
יש שם משהו אחר שמכה בך (לעומת המערכת בבית) וגורם לך להתרגש: נוכחות של כלים, יפי הצליל של כלים.
התזמורת כולה נשמעת רכה להפתיע. סקציית הכינורות מקרצפת לך את הקרקפת, חצוצרות לא קורעות לך את עור
התוף ... מכת טימפני לא נכנסת לך למעיים כפי שהיית מצפה (כי הטימפני רחוק ממך בירכתי הבמה) וכך זה גם
עובר בהקלטות טובות באמת.

חלילה קנטרנות. אני מקבל את השאלה וחושב אפילו שהיא מתבקשת.
אז ככה.

אני שומע כלים חיים (קאמרי וג׳אז) לפחות פעם אחת בשבוע.
הייתי בלא מעט קונצרטים מכיוון שאני (בעוונותי) משכיר את התאורה בהיכל התרבות בראשון.
כשאתה יושב מול מערכת זה מקביל לישיבה בשורה הראשונה בהיכל. לכן, אתה שומע הכל.

מערכת בה סקציית הכינורות מקרצפות לי את הראש, כלי הנשיפה קורעים את עור התוף ומכת תימפני ניכנסת למעיים היא מערכת אודיו לא טובה.

אבל. כאשר ההקלטה היא כזו מערת טובה תחשוף את זה. הרוב המוחלט של התקליטים שברשותי (של מוסיקה קלאסית כמובן) מוקלטים ב-3 מקרופונים. לכן, אני מקבל ממש את זה. העניין הוא שהמגבר שלי יודע להניע ולעצור את היחידות בזמן, לפי פקודה. ברגע שזה לא מתרחש יש בעיה. וזה לא מתרחש עם 50 וואט, בקושי עם 100. לכן, מכיוון שהרמקול שלי הוא גדול ולא קליל להנעה, אני טוען את מה שאני טוען. מגברים מעוטי וואטים אינם יכולים להניע רמקולים גדולים וקשים.

 

[שניצל]

לא מצליח להתאפק , אני בהחלט מסכים עם נמר ,בתנאי כמובן שהגבר בעל צליל איכותי , הדיבורים על 18w שמניעים רמקול קשה , הם דיבורים על lamm שמניע אלכסנדריה היטב , מניע אולי , אבל לי זה לא היה מספיק בטוח,

 

[מאסטרו אודיו]

אני מקבל את מה שאתם אומרים. גם אני רוצה הכי חזק שאפשר יחד עם הכי איכותי שאפשר.

 

[ברקצ]

קטונתי לעומת אריות עופרים ונמרים, ובטח לא שמעתי מאות מערכות כמוהם, אבל למדתי כבר לזהות מה שאני קורא "סינדרום המגבר העייף". אתה משמיע בו זמרת ג'אז ענוגה והוא פורח. שם את אנה נטרבקו באריה מתוך לא טרוויאטה והוא צוהל. משמיע בו כינור והוא מרחף . עובר להרכב קאמרי או ג'אזי והוא מתחיל להתעייף ... שם לו מוסיקה סימפונית רבת כלים והוא מודיע על שביתה איטלקית בסיגנון נמל אשדוד.
אני למדתי כבר לזהות מגברים כאלה מרחוק - שומע אותם מהחדר השני וכבר מזהה את ה"עייפות" שלהם.
סיפור קטן : הגעתי פעם לאחד העוסקים בתחום לחפש רכיבים כלשהו. בחור מקסים ורב פעלים. שמנו קצת רוק קל, קצת ג'אז - והמערכת שהשמיע לי פרחה וליבבה. אמרתי בוא נוציא את הדיסקים שהבאתי. כולם קלאסיים כמובן וכולם מאתגרים. שמים ראשון. שמים שני. שמים שלישי. לא שומעים כלום ... מסובבים את חוגת הווליום ימינה עד הסוף. שומעים ציוץ חלוש ... אז מה אומר לי הבחור החביב ? "הדיסקים שלך מוקלטים חלש מדי ...". אין ספק. כוסמו המהנדסים של DG, DECCA, SONY, EMI וכו'. לא יודעים להקליט בווליום נורמלי.

 

[מאסטרו אודיו]

קטונתי לעומת אריות עופרים ונמרים, ובטח לא שמעתי מאות מערכות כמוהם, אבל למדתי כבר לזהות מה שאני קורא "סינדרום המגבר העייף". אתה משמיע בו זמרת ג'אז ענוגה והוא פורח. שם את אנה נטרבקו באריה מתוך לא טרוויאטה והוא צוהל. משמיע בו כינור והוא מרחף . עובר להרכב קאמרי או ג'אזי והוא מתחיל להתעייף ... שם לו מוסיקה סימפונית רבת כלים והוא מודיע על שביתה איטלקית בסיגנון נמל אשדוד.
אני למדתי כבר לזהות מגברים כאלה מרחוק - שומע אותם מהחדר השני וכבר מזהה את ה"עייפות" שלהם.
סיפור קטן : הגעתי פעם לאחד העוסקים בתחום לחפש רכיבים כלשהו. בחור מקסים ורב פעלים. שמנו קצת רוק קל, קצת ג'אז - והמערכת שהשמיע לי פרחה וליבבה. אמרתי בוא נוציא את הדיסקים שהבאתי. כולם קלאסיים כמובן וכולם מאתגרים. שמים ראשון. שמים שני. שמים שלישי. לא שומעים כלום ... מסובבים את חוגת הווליום ימינה עד הסוף. שומעים ציוץ חלוש ... אז מה אומר לי הבחור החביב ? "הדיסקים שלך מוקלטים חלש מדי ...". אין ספק. כוסמו המהנדסים של DG, DECCA, SONY, EMI וכו'. לא יודעים להקליט בווליום נורמלי.

מגבר עייף שלא באמת מחזיק את הרמקול אפשר לזהות מיד. לא צריך מוסיקה סמפונית. תן קצת ווליום לזמרת
הענוגה ותראה איך היא מתמסמסת בחלל החדר (מאבדת אימג׳ ופוקוס).

 

[רונן ש]

... אז מה אומר לי הבחור החביב ? "הדיסקים שלך מוקלטים חלש מדי ...". אין ספק. כוסמו המהנדסים של DG, DECCA, SONY, EMI וכו'. לא יודעים להקליט בווליום נורמלי.

הוא לא היה רחוק מהאמת, הבחור החביב שלך, אבל מהכיוון ההפוך: דיסקים ׳מודרנים׳ של העשור האחרון מוקלטים חזק מידי!
מעוות, דחוס לעייפה, כל המוזיקה מעוכה לכיוון 20 הדי.בי העליונים של התחום הדינאמי, לעיתים ממש clipping - הכל כדי שזה ישמע ׳חזק׳ (= ׳טוב׳) וימכר יותר.

הוצאות לאור של דיסקים קלאסיים, שבדרך כלל מכוונות לאוכלוסיות אחרות ולהאזנה בתנאים אחרים, משוחררות מלחץ מסחרי זה ויכולות לנצל את המירב מהפורמט הדיגיטלי.

אז כן, מסובבים את כפתור ה-volume עוד קצת, שיצביע על השעה 10 במקום 8, ונהנים מהשביעית של ברוקנר כמו שצריך.