קודם כל, לאמיר, אל תיפול מהכסא, זו רק מוסיקה
וברצינות, אני נגד WOW בכל מה שקשור באודיו. לדעתי זה לוקח למקום לא מקום וגם מטעה. אבל זה עניין אחר שאפשר לדוש בו מכאן ועד הירח.
גבי, הלב שלי במקום. בום בום בום. אבל ממש לא אכפת לי מאיפה באה המוסיקה שאני שומע. גדלתי על תקליטים ואני מחזיק באוסף גדול מאוד (אלפים) של תקליטים - קלסי, ג'אז, רוק, עברי ועוד הרבה מוסיקה מכל העולם.
כמה סיפורים קטנים מהחיים
כשהתקליט החל להתעורר כמה שנים טובות חבר קנה Coltrane Ballads. קרא לי לשמוע. מערכת מאוד יקרה ומושקעת, גם החבר יקר ומושקע. פטיפון, זרוע וראש, בזמנו סוף הדרך. סובב את התקליט ואחרי כמה שניות פני נפלו. סאונד אנמי, קצת עמום, ממש מבאס. לא התקליט שאני מכיר. ממש ביקשתי והוא ממש מצא את הדיסק. נגן נחמד, אפילו לא חצי סוף העולם. הדיסק הרג את התקליט. הדיסק היה במהדורה באמת מסכנה, לא אלה שיש היום.
עברו כמה שנים ו Music Matters החלו להוציא את הקטלוג של Blue Note.
הכותרות זעקו יותר טוב מההדפסות הראשונות. הזמנתי לי שלשה כותרים, ביניהם Out to Lunch של דולפי. מושקע, אין מה לדבר. שני תקליטים 45, עטיפה כפולה יפה וכבדה, באמת מרגש מאוד. על הפלטה. שומעים יפה. שקט מאוד ממש כמו דיסק (כבר התחלתי להתגעגע לרחשושים). אבל מה, זה לא בדיוק זה. שלפתי מהכספת מהדורה ראשונה מונו (כן כן, כזה שמוכרים היום באיביי ב $$$$). איך אומרים, סליחה??? יותר טוב מהמקור?? החדש נשמע לעומתו כמו גוסס מאנמיה. גוסס מת. אז הכותרות זעקו. טוב נו, לא השוואה הוגנת כי לא כל אחד יש כספת קטנה עם הדפסות ראשונות. שם דיסק עם המהדורה החדשה של רודי (שלש במאה בדיסק סנטר). רבותי, באמת מיותר. 50$ לפני מע"מ על תקליט שבאמת נשמע פחות טוב מהדיסק. בשביל מה?
שלשת הגו'קרים נמכרו. ומאז נפלו לידי כמה הדפסות חדשות של צ'ט בייקר, פטרישייה ברבר ועוד כמה. אותו סיפור. אז נכון שאני שומע עם סידי יקר מאוד. אבל זו השקעה חד פעמית ומשתלמת מאוד. ויש תוצאות יפות מאוד גם מנגנים לא יקרים מאוד.
אז מה הקטע עם פטיפון היום? לדעתי, נהדר אם אתה נופל על איזה אוסף ישן ושמור היטב. אפשר עדיין לרכוש תקליטים קלסיים בחור בשחור במחירים סבבה לגמרי ולהנות. יש ריגוש גדול בחיטוט ובגילוי. קונים תקליט בשמונה שקלים ומגלים עולם. כל השאר בעיני זה טרנד. לא קשור באמת לאיך זה נשמע אלא בעיקר תופעת עדר ועוד קצת כיף של טקס שמיעה פגני, ניקוי וקירצוף ועוד. לא נגד זה. כל אחד והכיף שלו. גם אני נאלץ לקרצף פה ושם.
כל זה בא מהכובע של חובב מוסיקה כמוכם פחות או יותר. וגם מוסיקאי חובב.
אני מנסה ומקווה שמצליח להפריד את כל התיאור הזה מכובע היבואן.
ומשהו אחרון, טכני לגמרי.
הרימסטרים החדשים לג'אז באים ב 99% מהמקרים מטייפים ישנים ומעופשים שנשמרו בתנאים גרועים לאורך עשרות שנים. אף אחד לא חשב בשנות החמישים והשישים על שימור מתאים ליום בו יעשו רימסטרים. ההדפסה המגנטית דועכת ולחות המתרתפים הורסת. ומה לעשות, שומעים את זה בהדפסות החדשות. כפי שכתבתי, בעיקר לעומת הראשונות וגם לעומת דיגיטל שהופק מאותם מאסטרים עשרים שנה קודם.