בשירשור בפורום עלתה השאלה האם בי-אמליפיקציה היא פיתרון טוב או לא, במרבית הרמקולים. אתחיל מהסוף- חד משמעית כן, וברוב רובם של הרמקולים.
סט הגברה מופרד הוא פיתרון של אלו המחפשים להוציא את המיטב מהרמקול, ולכן 'הולכים' על הפרדה בהגברה, ואם הפרדה אז, לנסיוני, עד כמה שאפשר יותר.
שיטת האינטגרייד באה להעניק פשרה הגיונית יותר בין קיצוניות ביצועים לגודל הכיס, ולכן היא 'מלכת' המכירות- אבל היא מוגבלת למיגוון רמקולים צר יותר מפרה + הגברת כוח.
אתחיל בשאלות הקשיים בתאימות, ואין קשיים רק צריך לדעת מה לעשות:
1. הדרך הראשונה, לחבר 4 מונו או 2 סטריאו זהים לפרה אחד- וזו השיטה שבה ניתן להסתבך בתיאום בין החלק התחתון לעליון של הצליל. זוהי שיטה שמתאימה בעיקר לרמקולים זוללי אנרגיה כריבונים גדולים.
2. השיטה השניה, היא חיבור מגברים שונים לחלק התחתון והעליון- עם חיבור 2 פרה להתאמה בינהם. כאן הגיוון הוא אין סופי- והתוצאות ניתנות לשליטה על ידי טעמו של המאזין בצורה מלאה. זוהי שיטה שמתאימה למרבית הרמקולים הקיימים.
3. השיטה השלישית, היצרן מצייד את החלק התחתון במגבר פנימי ומשאיר למאזין לבחור באיזה מגבר הוא יבחר לחלק העליון. קיימים יצרנים שניתן לתאם יותר בקלות- וישנם כאלה שכמעט בלתי ניתן להתגבר על המכשול. השיטה טובה לחובבי ההפרדה שלא רוצים להסתבך עם ציוד 'עודף' במערכת ומוכנים לבצע חיפוש אינטנסיבי 'לזוגיות מושלמת'.
4. השיטה הרביעית, היצרן מייצר רמקול שבו לכל אלמנט / תחום תדרים יש / מקבל מגבר יחודי. ההפרש בין ההגברות יכול להיות עצום- אלפי וואטים בבס לעומת עשרות בודדות בגבוהים ומאות וואטים בטווחי הביניים. השיטה היקרה והאולטימטיבית שרק מעטים יכולים לרוכשה.
5. השיטה החמישית, יצור טרמינאלים נפרדים ושיכנוע המאזין ש BI-WIRE יתן כמעט כמו בי-אמפ., אני קורא לה שיטת הסוחרים. אכן השיטה עדיפה על NONO-WIRE בהרבה מהמקרים, אבל אין דמיון בתוצאות שלה לתוצאות בבי-אמפ.
לאילו מגברים השיטה טובה ?
לכל המגברים, מסינגל אנדד חלש ועד מפלצות וואטים מפחידות. הכל תלוי ברמקול.
האם יש רמקול שלא ישתפר משמעותית בגין בי- אמפ. ?
לא, כולם ישתפרו מאוד. אני לא פגשתי מעודי רמקול שלא השתפר בבי- אמפליפיקציה.
מה יקרה לצליל ?
הצליל יהיה עם משקל גדול יותר בכל מיגוון התדרים, הפרטים יהיו ברורים יותר, הרווח בין הכלים ישתפר, הבמה תהיה עמוקה / רחבה יותר, והצליל 'יצא' לחלוטין מהרמקול 'ויעמוד' בחדר נפרד לחלוטין מהרמקול.
אבל העלות תהיה מטורפת ?
'קישקוש בלבוש', כדי להגיע לתוצאה של בי-אמפ. בהגברה בודדת צריך להשקיע יותר מעלות הסט, וגם אז במספר פרמטרים התוצאה לא תגיע לאותם הישגים / תוצאות.
אז למה לא מציעים הסוחרים ללקוחות לבחון בי-אמפליפקציה, כבשיגרה.
כי זה 'מאמץ' מכירתי / סיכון - שעלול לפוצץ עיסקה. תורת המכירות היא: פשוט / חלק / מהיר- ורצוי שמרני שלא יעורר 'גלים' או מחלוקות מיותרות.
אני יודע שאעבור 'חקירה' על נסיוני- ולא אתחמק מדוגמאות- מנסיוני הפרטי. אפתח את הנושא בכפוף להתרחשות בפוסט.
אתן גם דוגמאות של יצרנים אשר בנו רמקולים מתוך ידיעה / כוונה לשימוש בכל אחת מהשיטות שמניתי, וגם מה קרה 'שחיללתי' את כוונת המתכנן ובצעתי בי- אמפ. בניגוד להמלצתו. (ומחשבות זדוניות לבצע 'בי-אמפ.' ברמקול שברשותי)
סט הגברה מופרד הוא פיתרון של אלו המחפשים להוציא את המיטב מהרמקול, ולכן 'הולכים' על הפרדה בהגברה, ואם הפרדה אז, לנסיוני, עד כמה שאפשר יותר.
שיטת האינטגרייד באה להעניק פשרה הגיונית יותר בין קיצוניות ביצועים לגודל הכיס, ולכן היא 'מלכת' המכירות- אבל היא מוגבלת למיגוון רמקולים צר יותר מפרה + הגברת כוח.
אתחיל בשאלות הקשיים בתאימות, ואין קשיים רק צריך לדעת מה לעשות:
1. הדרך הראשונה, לחבר 4 מונו או 2 סטריאו זהים לפרה אחד- וזו השיטה שבה ניתן להסתבך בתיאום בין החלק התחתון לעליון של הצליל. זוהי שיטה שמתאימה בעיקר לרמקולים זוללי אנרגיה כריבונים גדולים.
2. השיטה השניה, היא חיבור מגברים שונים לחלק התחתון והעליון- עם חיבור 2 פרה להתאמה בינהם. כאן הגיוון הוא אין סופי- והתוצאות ניתנות לשליטה על ידי טעמו של המאזין בצורה מלאה. זוהי שיטה שמתאימה למרבית הרמקולים הקיימים.
3. השיטה השלישית, היצרן מצייד את החלק התחתון במגבר פנימי ומשאיר למאזין לבחור באיזה מגבר הוא יבחר לחלק העליון. קיימים יצרנים שניתן לתאם יותר בקלות- וישנם כאלה שכמעט בלתי ניתן להתגבר על המכשול. השיטה טובה לחובבי ההפרדה שלא רוצים להסתבך עם ציוד 'עודף' במערכת ומוכנים לבצע חיפוש אינטנסיבי 'לזוגיות מושלמת'.
4. השיטה הרביעית, היצרן מייצר רמקול שבו לכל אלמנט / תחום תדרים יש / מקבל מגבר יחודי. ההפרש בין ההגברות יכול להיות עצום- אלפי וואטים בבס לעומת עשרות בודדות בגבוהים ומאות וואטים בטווחי הביניים. השיטה היקרה והאולטימטיבית שרק מעטים יכולים לרוכשה.
5. השיטה החמישית, יצור טרמינאלים נפרדים ושיכנוע המאזין ש BI-WIRE יתן כמעט כמו בי-אמפ., אני קורא לה שיטת הסוחרים. אכן השיטה עדיפה על NONO-WIRE בהרבה מהמקרים, אבל אין דמיון בתוצאות שלה לתוצאות בבי-אמפ.
לאילו מגברים השיטה טובה ?
לכל המגברים, מסינגל אנדד חלש ועד מפלצות וואטים מפחידות. הכל תלוי ברמקול.
האם יש רמקול שלא ישתפר משמעותית בגין בי- אמפ. ?
לא, כולם ישתפרו מאוד. אני לא פגשתי מעודי רמקול שלא השתפר בבי- אמפליפיקציה.
מה יקרה לצליל ?
הצליל יהיה עם משקל גדול יותר בכל מיגוון התדרים, הפרטים יהיו ברורים יותר, הרווח בין הכלים ישתפר, הבמה תהיה עמוקה / רחבה יותר, והצליל 'יצא' לחלוטין מהרמקול 'ויעמוד' בחדר נפרד לחלוטין מהרמקול.
אבל העלות תהיה מטורפת ?
'קישקוש בלבוש', כדי להגיע לתוצאה של בי-אמפ. בהגברה בודדת צריך להשקיע יותר מעלות הסט, וגם אז במספר פרמטרים התוצאה לא תגיע לאותם הישגים / תוצאות.
אז למה לא מציעים הסוחרים ללקוחות לבחון בי-אמפליפקציה, כבשיגרה.
כי זה 'מאמץ' מכירתי / סיכון - שעלול לפוצץ עיסקה. תורת המכירות היא: פשוט / חלק / מהיר- ורצוי שמרני שלא יעורר 'גלים' או מחלוקות מיותרות.
אני יודע שאעבור 'חקירה' על נסיוני- ולא אתחמק מדוגמאות- מנסיוני הפרטי. אפתח את הנושא בכפוף להתרחשות בפוסט.
אתן גם דוגמאות של יצרנים אשר בנו רמקולים מתוך ידיעה / כוונה לשימוש בכל אחת מהשיטות שמניתי, וגם מה קרה 'שחיללתי' את כוונת המתכנן ובצעתי בי- אמפ. בניגוד להמלצתו. (ומחשבות זדוניות לבצע 'בי-אמפ.' ברמקול שברשותי)