טוב, אז היום הגיע תורי לבקר אצל נמר.
נמר ואני מכירים כבר הרבה שנים, אבל עדיין לא יצא לי לבקר אצלו עד היום.
אני מניח שפשוט חיכיתי בסבלנות עד שהמערכת שלו תהיה מאוזנת פיקס
אז אם להקדים את המאוחר, היא אכן כזאת.
היות ויצא לי כבר לחיות בביתי עם רמקולים קרמיים יש לי לדעתי את היכולת להעריך עד כמה זה לא פשוט
להגיע איתם לתוצאה "מוזיקלית" ובמקביל לאיזון טונאלי מופתי. ונמר אכן הגיע לדעתי גם לזה וגם לזה.
הווקאל נשמע מדהים. הכי טוב ששמעתי עד היום. עומק, גודל, במה. יש שם הכל.
בתופים ובעיקר בגיטרה, הכלים בהם לדעתי רמקולים קרמיים מצטיינים, לא ציפיתי לפחות ממה ששמעתי;
אבל עדיין - כשנמר שם את הפתיחה ל-Joe Garage של זאפה הייתי מוכן שיקשרו אותי לכסא ויתנו לי בתור עינוי לשמוע את זה שעות בלופ. בחיי.
היות ובתפריט המוזיקלי של נמר וגם שלי המוזיקה קלאסית היא המנה העיקרית, עברנו אליה חיש מהר.
שמענו סימפוניה, ארייה, קונצ'רטו לחלילית, סונטה לויול, ווקאל Sacred ונהננו (אני לפחות) לדבר על מה שאנחנו שומעים לא פחות מלשמוע.
הכל נשמע טוב, אבל הארייה התעלתה מעל כולם ונשמעה פצצות.
עצם היותי נצר לשושלות ארוכות של אמהות פולניות מחד, ואבות גרמניים מאידך, גורם לי בכל פעם שאני שומע מערכת לחפש את המצוינות והדיוק (גרמניה) יחד עם יכולת הבחנה מהירה דווקא בכל מה
שלא טוב (פולין).
אז לסיכום, חוץ משתי הקלטות שבהן שמעתי מעט "גודש" במיד התחתון בואכה הבאס העליון, אני חייב לציין שהצד הגרמני יצא מרוצה מאוד בעוד הצד הפולני, שחיפש וחיפש מה לא טוב, יצא עם מפח נפש גדול
נמר,
תודה רבה על האירוח הנעים והכיפי
את המערכת כבר שמעתי. בפעם הבאה אני אבוא לשמוע מוזיקה.