מילי,
העולם שלנו כל כך לא צפוי, לא כל הרצוי מצוי. גם אם אגייס את כל תעצומות הנפש האצורות שבתוכנו, לעיתים לא נוכל להכיל כאב עז שחשים בליבנו. תחושת הכאב כל כך מעיקה, המלים לא יוצאות הנשימה נעתקה. הכול פתאום ברגע מתהפך, מה שהיה עד עכשיו כבר לא ימשך, התחושה שמשהו בנשמה נשבר, כאילו כלום כבר לא נשאר. התהום שנפערת, הריקנות בנשמה מנקרת. האמונה שהכול נעשה אך לטובה מתגמדת ונראית חסרה. אבל כמו כל דבר לפני שמאוחר, צריך את השברים לאסוף בקפידה, כי הדרך הטובה להתמודד עם הקשיים, היא להמשיך לחיות את החיים. עם הזיכרונות הטובים שהיו לנו, עם הימים שהיו נפלאים, לקום מחדש ולחייך, גם למען הבנות שיחד אתנו ממשיכות. להאמין באומץ ובאמונה שלמה שלמרות הכאב העצום עוד נדע ימים של שמחה.
איבדנו אתמול אדם יקר, איש ענק, תמיד התרשמתי מחוכמתו ומבקיאותו בסטריאו ובחיים. אני משתתף בצערה של משפחת פור על האובדן הגדול.
יהי זכרו ברוך.
תומר