בתור פטיפון בלבדמה מחובר אליו ?
על איזו מערכת ?
כאילו מאיזה מחיר פטיפון נחשב פה ברמה בכלל?
בתור פטיפון בלבדמה מחובר אליו ?
על איזו מערכת ?
קראת בכלל את המאמר?
יש נתונים מדעיים יבשים שלא ניתן להתווכח איתם בכלל
העניין הוא כזההבנתי.
אתה חובב אודיו שמעדיף להסתמך על דעות, ניתוחים או מדידות של אחרים, על פני התנסות אישית ובדיקה בכלי הכי טבעי ומתבקש שיש לך, האזניים.
אני מכבד את בחירתך, למרות שחייב לציין שהיא מוזרה לי מאוד. לבחור מסך טלוויזיה בלי לראות אותו, להחליט אם מאכל טעים על סמך חוות דעת של אחרים, או להעדיף ציוד אודיו על בסיס מאמרים, נראית לי התנהלות מוזרה ומשונה מאוד.
כך או כך, נדמה לי שאתה בפורום הלא נכון.
ממליץ לך בחום להישאר שם, בפורום הכי מקצועי בעולם, ולא לבזבז את זמנך פה.הפורום שממנו אני שואב את המידע הוא הכי מקצועי בעולם
העניין הוא כזה
בכל תחום בעולם מסתמכים על מדע ונתונים
איכשהו כשזה מגיע לסאונד אנשים מאבדים את ההיגיון
מדע יכול להסביר כמעט הכל, כולל באודיו.
הפורום שממנו אני שואב את המידע הוא הכי מקצועי בעולם
ואני מסתמך על מדידות, נתונים ומספרים כי הם מהווים את הבסיס של לדעת מה בכלל אני אשקול לקנות.
אגב הדוגמא שלך לא מדויקת
כי אם אתה הולך לקנות טלוויזיה אתה קודם כל בודק לאיזה דגם יש את הנתונים הכי טובים, אחרי זה קורא על הטכנולוגיות השונות oled vs lcd ורק אז הולך לראות עם העיניים.
ודרך אגב לא פתחתי את השרשור כדי לטעון שדיגיטל פחות טוב מאנאלוג. לא הוצאתי אלפי יורו על מחשב אודיו ודאק כדי לטעון שדיגיטל לא שווה. פתחתי כי הגעתי למסקנה שאלבומים מסויימים - רובם משנות ה-60 וה-70 שנמצאים אצלי בדירוג גבוה במוזיקה שאני אוהב - אני רוצה אותם בויניל. ואחרי מחקר וקריאה ממושכים הבנתי שלא כל ויניל של אותו אלבום נשמע אותו דבר וחדש לא טוב יותר בהכרח מישן. ואני שומע דרך אגב הרבה דברים אחרים שאותם אמשיך לשמוע בדיגיטל. זהו.
כמה אלבומים באמת איכותיים הצלחת לאסוף אחרי מחקר כזה?יש לי כל-כך הרבה מה להגיד על מה שנאמר פה בשרשור שאני אפילו לא יודע איפה להתחיל, אז נראה לי שאנסה להתחיל בלענות לשאלה המקורית של פותח השרשור (מה שכנראה מאוד לא מקובל במחוזותינו היום)...
הייתי בדיוק בנעליים שלך לפני כמה שנים וחפרתי כנראה באותם מקומות שאתה חופר כרגע לגבי ההוצאות השונות של אלבומים שאני אוהב. לכן אני גם ממש מבין את התהיה שלך האם זה שווה את זה, כי אני יודע בדיוק איזה טירוף זה המרדף הזה גם מבחינת שעות מחקר (הגעתי לרמה של ד״ר של כבוד) וגם כמה כסף צריך להוציא כדי למצוא הוצאה אנגלית ראשונה נדירה של איזה אלבום במצב NM ובמטריצה נמוכה.
האם זה שווה את זה? עבורי, גם במחשבה לאחור, התשובה היא חד משמעית כן. אני דווקא מסכים שיש בזה גם הרבה רומנטיקה, זה גם נוגע לי כנראה ביצר האספנות שטבוע בי, אבל גם בנשמה האודיופילית שמוכנה ללכת רחוק מאוד בשביל לקבל את הטופ של הטופ מבחינת הסאונד.
להחזיק את Meddle בגרסה שיצאה באנגליה בזמן אמת, עם עטיפת האלבום המחוספסת הזאת שלא עשו אותה כך אח״כ בהוצאות המאוחרות יותר, לשים על הפטיפון ולשמוע את Echoes כמו שלא שמעתי אף פעם, זו חוויה אחרת לגמרי, אין מה לעשות.
אני כן יכול לומר לך שמנסיוני אין פה כללים מוחלטים בתחום הזה. במוזיקה של פעם שהוקלטה אנלוגית, הרבה פעמים ההוצאה הראשונה ממדינת המקור היא ה-דבר, אבל זה ממש לא מוחלט וכל מקרה לגופו.
הרבה מהתוצאה הסופית מתחיל ונגמר בעבודה שעשו במאסטרינג. לפעמים יש ווריאציה דיגיטלית שהיא טובה יותר מהתקליט ולפעמים להיפך.
פה ושם יש רימסטרים אנלוגים שמצליחים להתעלות גם על המקור (MFSL של פעם היו אלופים בזה, אגב Dark Side of The Moon - שווה).
יש רימסטרים שנשמעים מזעזע ואחרי סיבוב אחד לא עלו שוב על הפטיפון.
אגב יש גם עולם שלם של טעויות שלא היית מאמין שעשו אולפנים מובילים בתעשייה. לדוגמא כאשר CBS הוציאו את הגרסה “האודיופילית” של Wish you were here של פינק פלויד - מה שנקרא Half Speed Master, הגרסה הראשונה שיצאה לשוק ב 81 הודפסה עם עקומת RIAA לא נכונה, זה יצא ככה לשוק לפני שמישהו שם לב... נשמע זוועה. אח״כ ב 82 הוציאו גרסה מתוקנת עם מק״ט שונה ואיכות באמת מדהימה.
ב The Wall למשל ה Half Speed מאוד נדיר, מאוד יקר והאיכות דווקא לא משהו, הפעם לא עשו טעויות אבל גם לא עבודה מי יודע מה... באלבום הזה דווקא גרסת הפרומו האמריקאית היא ה-דבר. אפילו קצת יותר טובה מהאנגלית הראשונה.
בקיצור, כל מקרה לגופו ואם אתה לוקח את זה באיזי, יש לך את הסבלנות הנדרשת ואתה מחפש לאט לאט, יש מצב שגם תהנה מהדרך, גם תלמד הרבה על האלבומים שאתה אוהב וגם תהנה מאוד מהתוצאה בסוף. ככה זה היה עבורי.
מה שכן חייב לומר שאני ממש לא מבין מאיפה אנשים שולפים פה הצהרות כאלה גורפות, למשל שגם כשיש דיגיטל מעולה אז תמיד האנלוג מנצח, או להיפך. הלוואי וזה היה כזה פשוט. כל אלבום וכל ווריאציית מאסטרינג זו חיה אחרת לגמרי והתוצאה בדיגיטל או באנלוג בהתאם - וזה בכלל לא קשור לאיכות הפורמט. השקעתי עמוק מאוד בשניהם ולא מתכוון לוותר על אף אחד מהם.
טוב לראות שאיני המשוגע היחיד…. אבל מי שיסתכל על פורום המוזיקה של סטיב הופמן יודע שיש עוד הרבה מאד כאלה. הבעיה הגדולה שלי היא שאני מנסה בגיל 52 לסגור פער של המון שנים בזמן קצר וכלכלית קשה להלחם בכל החזיתות…יש לי כל-כך הרבה מה להגיד על מה שנאמר פה בשרשור שאני אפילו לא יודע איפה להתחיל, אז נראה לי שאנסה להתחיל בלענות לשאלה המקורית של פותח השרשור (מה שכנראה מאוד לא מקובל במחוזותינו היום)...
הייתי בדיוק בנעליים שלך לפני כמה שנים וחפרתי כנראה באותם מקומות שאתה חופר כרגע לגבי ההוצאות השונות של אלבומים שאני אוהב. לכן אני גם ממש מבין את התהיה שלך האם זה שווה את זה, כי אני יודע בדיוק איזה טירוף זה המרדף הזה גם מבחינת שעות מחקר (הגעתי לרמה של ד״ר של כבוד) וגם כמה כסף צריך להוציא כדי למצוא הוצאה אנגלית ראשונה נדירה של איזה אלבום במצב NM ובמטריצה נמוכה.
האם זה שווה את זה? עבורי, גם במחשבה לאחור, התשובה היא חד משמעית כן. אני דווקא מסכים שיש בזה גם הרבה רומנטיקה, זה גם נוגע לי כנראה ביצר האספנות שטבוע בי, אבל גם בנשמה האודיופילית שמוכנה ללכת רחוק מאוד בשביל לקבל את הטופ של הטופ מבחינת הסאונד.
להחזיק את Meddle בגרסה שיצאה באנגליה בזמן אמת, עם עטיפת האלבום המחוספסת הזאת שלא עשו אותה כך אח״כ בהוצאות המאוחרות יותר, לשים על הפטיפון ולשמוע את Echoes כמו שלא שמעתי אף פעם, זו חוויה אחרת לגמרי, אין מה לעשות.
אני כן יכול לומר לך שמנסיוני אין פה כללים מוחלטים בתחום הזה. במוזיקה של פעם שהוקלטה אנלוגית, הרבה פעמים ההוצאה הראשונה ממדינת המקור היא ה-דבר, אבל זה ממש לא מוחלט וכל מקרה לגופו.
הרבה מהתוצאה הסופית מתחיל ונגמר בעבודה שעשו במאסטרינג. לפעמים יש ווריאציה דיגיטלית שהיא טובה יותר מהתקליט ולפעמים להיפך.
פה ושם יש רימסטרים אנלוגים שמצליחים להתעלות גם על המקור (MFSL של פעם היו אלופים בזה, אגב Dark Side of The Moon - שווה).
יש רימסטרים שנשמעים מזעזע ואחרי סיבוב אחד לא עלו שוב על הפטיפון.
אגב יש גם עולם שלם של טעויות שלא היית מאמין שעשו אולפנים מובילים בתעשייה. לדוגמא כאשר CBS הוציאו את הגרסה “האודיופילית” של Wish you were here של פינק פלויד - מה שנקרא Half Speed Master, הגרסה הראשונה שיצאה לשוק ב 81 הודפסה עם עקומת RIAA לא נכונה, זה יצא ככה לשוק לפני שמישהו שם לב... נשמע זוועה. אח״כ ב 82 הוציאו גרסה מתוקנת עם מק״ט שונה ואיכות באמת מדהימה.
ב The Wall למשל ה Half Speed מאוד נדיר, מאוד יקר והאיכות דווקא לא משהו, הפעם לא עשו טעויות אבל גם לא עבודה מי יודע מה... באלבום הזה דווקא גרסת הפרומו האמריקאית היא ה-דבר. אפילו קצת יותר טובה מהאנגלית הראשונה.
בקיצור, כל מקרה לגופו ואם אתה לוקח את זה באיזי, יש לך את הסבלנות הנדרשת ואתה מחפש לאט לאט, יש מצב שגם תהנה מהדרך, גם תלמד הרבה על האלבומים שאתה אוהב וגם תהנה מאוד מהתוצאה בסוף. ככה זה היה עבורי.
מה שכן חייב לומר שאני ממש לא מבין מאיפה אנשים שולפים פה הצהרות כאלה גורפות, למשל שגם כשיש דיגיטל מעולה אז תמיד האנלוג מנצח, או להיפך. הלוואי וזה היה כזה פשוט. כל אלבום וכל ווריאציית מאסטרינג זו חיה אחרת לגמרי והתוצאה בדיגיטל או באנלוג בהתאם - וזה בכלל לא קשור לאיכות הפורמט. השקעתי עמוק מאוד בשניהם ולא מתכוון לוותר על אף אחד מהם.
כמה אלבומים באמת איכותיים הצלחת לאסוף אחרי מחקר כזה?
טוב לראות שאיני המשוגע היחיד…. אבל מי שיסתכל על פורום המוזיקה של סטיב הופמן יודע שיש עוד הרבה מאד כאלה. הבעיה הגדולה שלי היא שאני מנסה בגיל 52 לסגור פער של המון שנים בזמן קצר וכלכלית קשה להלחם בכל החזיתות…
הכי חשוב זה לא להשאר מקובע. לפני שנה וחצי חשבתי שעם סטרימר ודאק טוב (ואז חשבתי שדאג טוב עולה 250 דולר…..), אני לא צריך מדיה פיזית. אחר כך קניתי נגן סי די טוב ופתאום גיליתי שחלק מהסי די׳ם שלי נשמעים ממש מעולה (ודרך אגב למי שזלזל באיכות הסי די של שנות ה-80 כדאי שיבדוק שוב). עכשיו אני חוזר לוינילים. וכמו שאמרת, אין צורך לותר על פורמט אחד בשביל לאמץ אחר.
ומי אמר שמסכימים איתו? אולי אתה סבבה.תודה לאל, סופסוף מישהו כאן אומר את האמת.
שלא לדבר על זה שהיום ב30 שקל לחודש יד בכף יד שלך כל אלבום בעולם בפורמט lossless או היי רז שויניל רק יכול רק לחלום להשמע כמוהו בהנחה שיש DAC סביר
מוזמן לקרואומי אמר שמסכימים איתו? אולי אתה סבבה.
את ההשואות במיוחד של התקליט דארק סייד אוף דה מון,אני לא חושב שיש פה מישהו שבחן אותו כמוני.יש לי דיסקים אורגינאלים של מובייל הדפסות של מובייל,יפני,גרמני,הולנדי...
לא מעוניין לקלקל לך את האמונה.אבל אני יודע את התשובה.
מה יש פה?