המשך #2:
בעניין הרמקולים.
הסתובבתי בתערוכת מינכן 2015, ובתערוכת Hi Fi Deluxe שהתקיימה במקביל, עם פוקוס על רמקולים.
שמעתי יותר מ-60 זוגות של רמקולים רצפתיים מכל הסוגים והמינים והטכנולוגיות, מהם לא מעט שופריים, ואני לא בטוח שה"שופריות", או היעדרה, עשתה את ההבדל בין מה שאהבתי יותר לבין מה שאהבתי פחות. גם לא הייה מתאם למחיר.
למעשה, את כל הרמקולים ששמעתי, יכולתי איכשהו לדרג על אותה סקאלה אישית שלי, שחלק מהרמקולים יכולתי למקם במקום גבוה יותר וחלק גבוה פחות. אבל האקאפלה נשמעו לי שונים באופן מהותי, כאילו לא על אותה סקאלה.
את התיאור המלא של התהליך שעברתי בתערוכות האלה אפשר לקרוא בשירשור "
הסתכלות אישית על תערוכת מינכן בהקשר של רמקולים".
עם זאת, נראה הייה לי לא לעניין להסתמך רק על ההאזנה הקצרה והחד-פעמית בתנאי תערוכה לצורך קניית רמקולים במחיר מאוד גבוה עבורי, במיוחד לאחר שיצאתי לפנסייה מוקדמת והכל רק מחסכונות, אז תיאמתי עם בעל החברה הדגמה ב-show room שלהם ב-Duisburg, גרמניה.
בחרתי 25 דיסקים ו-12 תקליטים (כבדים!! חלק מהם 200 גר'), כולל ספציפית את הדיסק Cantate Domino עם הקטע Julsång לסופראן, מקהלה ואורגאן ב-K2HD של חברת LIM:
וטסתי לדיסלדורף.
האיש של Acapella, אדם חביב ביותר בשם Hermann Winters (להלן הרמאן), לקח אותי משדה התעופה בדיסלדורף לעיר Duisburg, לאולם ההדגמה של החברה.
כשהגענו, החבר'ה שם הייו עסוקים בבדיקת האפשרויות לבצע הדגמות ממחשב, והרמאן שקע מייד בשיחה איתם ובבדיקת האיכות. הם השמיעו כמה וכמה קטעים, כולל Julsång האמור, ועוד קטע מדהים בדינאמיותו של תופי ענק סיניים, שהודגם גם במינכן.
כל מה ששמעתי הייה מאוד מרשים, והדגים את יכולותיו האדירות של הרמקול לעילא.
עם זאת, מרכיב אחד קריטי הייה חסר -- ה"קסם" המיוחד שהייה במינכן לא הייה נוכח כאן, וגם הייה מחסור בבאס הסופר נמוך.
טוב, נו, זה כנראה בגלל ההשמעה מהמחשב, חשבתי, והרמאן העיר -- לא רע בשביל מחשב...
משם הוא לקח אותי למלון, ובבוקר מהמלון לאולם התצוגה.
עברתי על כל הדיסקים שהבאתי, שהושמעו באמצעות נגן של Exposure, ושוב, היכולות האדירות הודגמו בעליל, רק שה"קסם" הייה חסר, וכמוהו גם התחום הממש נמוך של הבאס. גם הייה לי היסוס קל בקשר לגוון המדוייק של הקלטות פסנתר.
באחד הדיסקים שהבאתי, רומיאו ויוליה של פרוקופייב עם Paavo Jarvi, יש קטע עם פיציקאטו בקונטראבאסים ותוף באס שקט. באקוסטיקה של החדר שבדירה שגרתי בה קודם, שמעו את תוף הבאס מאוד ברור ומובחן מהפיציקאטו הנ"ל. באקוסטיקה/מיקום בחדר הנוכחי, כמו כמעט בכל המערכות שבדקתי עם הדיסק הזה, לא שומעים את תוף הבאס, וכך, למרבה ההפתעה, הייה גם עם ה-Cecilia.
אמרתי להרמאן שזה חסר לי, שהאיכות של כל מה שכן שומעים היא פנומנאלית, אבל כאן חסר, לא באיכות אלא בכמות, של הבאס הנמוך.
הרמאן אמר שה-Cecilia לא ממוקמים טוב, והחדר גדול ופתוח (מה שנכון), ושאבטח בו שבחדר שלי זה יהייה בסדר. אמרתי שאני לא יכול לקנות משהו בסכומים מטורפים כאלה רק על סמך אמונה, ושבאתי לשם כדי לראות מה אני מקבל בפועל.
הרמאן הפעיל מערכת שנייה, של Einstein, שכללה נגן מנורתי (שבו השתמשו בהדגמה במינכן) והגברה מנורתית, ומחוברת לרמקולים ענקיים, ושם שמעו את תוף הבאס בקלות.
עברנו לתקליטים, וכבר התקליט השני -- רביעיית המוות והעלמה של שוברט עם Juilliard ב-RCA Living Stereo -- הייה בעייתי במידה של unacceptable -- כמעט ולא שמעו את הצ'לו!
בשלב הזה כבר די התייאשתי
הצעתי לחבר את ה-Cecilia למערכת של Einstein, אבל זה הייה בלתי ישים -- הציוד סופר כבד ואי אפשר להזיז אותו.
בסוף הצלחתי למצוא סידור שאיפשר להשתמש רק בנגן ה-CD של Einstein, באופן פרוביזורי, על ידי העמדתו על איזשהו שולחנון שם, עם הגב אלינו, כדי שהאינטרקונקטים יספיקו להגיע אליו.
כך בעצם קיבלנו את קונפיגורציית השמעת ה-CD כפי שהייה בתערוכה.
חזרנו ל-Julsång וראה זה פלא -- ה"קסם" חזר, ואיתו רוב הבאס החסר!
חזרתי על רוב הדיסקים, והתוצאה הייתה ממש מרהיבה.
גם את תוף הבאס אפשר הייה כבר לשמוע, אם כי חלש יחסית.
ושאר הבאס -- וכל יתר התחומים -- הייו ממש פנומנאליים.
הרמאן השמיע עוד די הרבה קטעים, ביניהם כאלה עם דינאמיות מדהימה, והקלטות שהוא עצמו עשה עם שני מיקרופונים, שנשמעו מצויין. גם כל החששות בקשר לגווני הפסנתר נמוגו.
אכן יש סיכוי לא זניח שבחדר שלי יהייה יותר באס נמוך, ואם הוא ממש יחסר, אפשר יהייה להשלים בעזרת סאב, אבל לא שמעתי שום רמקול אחר, כולל הכ-60+ שהייו במינכן, שנותן את הכל בצורה מדהימה כל כך.
ההרגשה שקיבלתי היא שרמקולים אחרים הם טובים יותר/פחות זה מזה, עם trade-offs, על אותה סקאלה, אבל ה-Cecilia הם כאילו על סקאלה שונה.
למחרת הרמאן לקח אותי למפעל, וראיתי איך שמייצרים שם הכל באופן ידני
ומשם לשדה התעופה.
למחרת בבוקר הזמנתי אותם
.
...
