רמקולים רצפתיים Q acoustics - Concept 500 במבחן
באיחור אופנתי של קצת יותר משנה בחנתי את האחים הגדולים והרצפתיים של ה-concept 300, אלו הם ה-concept 500 של חברת Q Acoustics
הקדמה
זה היה צריך להיעשות מזמן, אני לא יודע איך התעכבתי עם זה כל כך הרבה אבל על ה 500 שמתי עין עוד הרבה לפני שהם הגיעו ארצה, הרי שיבחו אותן בכל מגזין אפשרי והשיח סביבם היה כזה של דוד אל מול גוליית - מחסלי ענקים. כשבחרתי את הסט האישי שלי הפיינליסטים היו ה Concept 500 אל מול Spendor D7, שבסופו של דבר רכשתי, האם עשיתי טעות? האם החששות של גודלם כמוגזם בחדר האזנה שלי היו מופרכות? עכשיו הם אצלי בבית, בואו נדבר על זה.
על החברה
אהיה קצר, על החברה כתבתי בכתבה על אחיהם הקטנים ה-300 ולכן לא אחזור על עצמי, מדובר בחברה בריטית יחסית צעירה שמפתחת ומייצרת את הרכיבים והתיבות בעצמה ושמה דגש על יחס תמורה גבוה לשקל.
טכנולוגיות
גם כאן אהיה קצר, כמו ב-Concept 300 יש שימוש באותן הטכנולוגיות המצויינות שפותחו במיוחד לסדרה הזו פלוס כמה טריקים חדשים. אלו אותם הדרייברים (טוויטר, וופר) בתוספת וופר נוסף מעל יחידת הטוויטר בטופולוגיית MTM (דיאפוליטו) שאישית אני מאוד אוהב - הרעיון מאחורי הטופולוגיה הזו היא לייצר תזמון ופאזה מושלמים בין מערך הדרייברים בכל צד וזה עובד יופי.
התיבה מאסיבית מאוד וכמו ב-300 בנויה משלוש שכבות MDF עם בידוד ג׳לקור ביניהן אשר תפקידו לספוג ויברציות לא רצויות ולהמיר אותן לחום ובכך לדאוג שלא יגיעו למאזין, בנוסף, ישנן קורות חיזוק במיקומים אסטרטגיים כדי למנוע תנודות לא רצויות של תדרים נמוכים ומווסת לחץ HPE – Helmholtz Pressure Equalisers שבא לפתור גרדיאנטים לא רצויים של לחץ היוצרים תהודה לא רצויה ועיוות בצליל - תופעה מוכרת ברמקולים גבוהים, כל אלו דואגים שהתיבה תהיה ״מתה״ ולא ״תתעסק״ עם הצליל הבוקע מקידמת הרמקול.
טכנולוגיה נוספת היא בסיס האלומיניום הגדול המגיע מותקן על הרמקול ותפקידו לבטל רפלקציות לא רצויות על הצליל ואף מאפשר הזזה קלילה של הרמקולים מבלי לחרוט על הפרקט על ידי שימוש במעין גולות מתכת (כמו במיסב).
התיבה היא מאווררת בעלת בס רפלקס אחורי היושב בשליש התחתון של הרמקול מעל הטרמינלים (מסיביים ואיכותיים מאוד) ולכן מרחק סביר מקיר אחורי נדרש. הקרוסאובר המושקע (4th-order Linkwitz-Riley) נמצא בפאנל נפרד בחלקו העליון של הרמקול עם אפשרות להרמה של אחד דציבל בגזרת התדרים הגבוהים לאלו ששמיעתם כבר ראתה ימים טובים יותר או חובבי הטראבל למיניהם ובכל מקרה, 1 דציבל הוא שינוי יחסית מתון כן…
נראות
מדובר ברמקול די גדול ובגובה 1.175 מטר ומשקל של כ 42 קילוגרמים ליחידה מדובר בחיה שאנשים ישימו לב אליה. הגימורי טו-טון (שני צבעים) של ה 300 תקפים גם כאן - אצלי בבחינה נמצא הגימור השחור מבריק בשילוב של עץ רוזווד ואני חייב לציין שאני ממש אוהב אותו, הרבה יותר מהאפור שהיה אצלי בסדרת ה 300. מדובר בגימור מרשים ויוקרתי שגם גורם להם להראות מעט יותר קטנים ממה שהם לדעתי, מה שכן, כמו בכל גימור מבריק ושחור, אבק ותביעות אצבע יראו בקלות בשעה הנכונה של היום אבל זה לא משנה לנו כי אף אחד לא מתקרב לנו לרמקולים ואנחנו דואגים שלא יהיה מאובק סביב המערכת, נכון?
הבסיס של הרמקולים חביב אך מגדיל את רוחב המחיה שלהם מה שלפעמים יכול להקשות מעט על ההצבה שלהם בחדרים מצומצמים אבל מצד שני, אתם לא רוצים אותם כל כך קרובים לקיר. קדמת הרמקול מעט מעוגלת בפינות עם רדיוסים מתונים ודי ״ריקה״ עיצובית סה״כ. בניגוד ל concept 300 שבו הגריל המגנטי הקדמי מכסה את כל קדמת הרמקול כאן המצב שונה והגריל מכסה רק את מערך הדרייברים, אשתי העדיפה את הרמקול ללא הגריל בטענה שהוא לא תורם לנראות הרמקול ואני לגמרי מסכים איתה, אני חושב שיכלו למצוא פתרון יצירתי יותר ואחיד יותר, לכאן או לכאן, הרמקול עובר את מבחן הנראות בהצלחה ויקבל את מירב האישורים בהצבה בסלון למרות גודלו. אם נסכם, לא מדובר בעיצוב איטלקי אך ביחס לרמקולים הבריטיים שעברו אצלי, כולל אלו שלי, הוא נראה לא רע, אפילו די טוב הייתי אומר.
שמע
צוותתי אותם לאותם מגברים שאיתם בחנתי את אחיהם, רציתי שיהיה לי רפרנס טוב למה שזכור לי, דפיקות לב מוגברות - ״עשיתי טעות? הייתי צריך ללכת על ה 500 במקום על הספנדור?״ זה הדבר הראשון שעלה בראשי לפני שניגנתי איתם, בכל זאת, הייתה לי את האפשרות לבחור איזה זוג יחיה איתי תקופה, ״הם גדולים, כמה בלאגן בתדרים הנמוכים הם יעשו לי בחדר עכשיו? הם מספיק רחוקים מהקירות?״, לקחתי נשימה, ״טענתי״ את רשימת הניגון הקבועה שלי והתיישבתי.
התחלתי עם Killing me softly של Roberta Flack - במה מצויינת, מופרדת ונקיה וחלל חלומי בו בוקעה קולה של רוברטה מלא הדהוד, חוויית ההאזנה הייתה מלאה לחלוטין ומלאת רזולוציה, השקט הועבר כמו שצריך והדינמיקה הייתה מצוינת. תוך כדי האזנה שיחקתי עם זווית ההטיה של הרמקולים, הטיה מכובדת כלפי פנים עזרה לפקס את הבמה לחלוטין ולא פגעה ברוחבה.
המשכתי אל Me and your mama של Childish Gambino - קטע המשלב בין soul ישן לחדש בצורה מושלמת, הדברים עליהם אני שם דגש בקטע הזה היא כמות המידע שעוברת, הרזולוציה שלה, ההפרדה והדינמיות של הקטע הזה שלא יבייש אף קטע אורקסטריאלי מבחינת הדרישות שלו המחמירות שלו.
ה 500 היו מדוייקים, זריזים, דינמיים ומפורטים בצורה שהפתיע אותי מאוד למרות שלגמרי ציפיתי לה, משהו באיך שעוברים תדרי המיד ברמקולים האלו מאוד ממכר ועוצמתי, הוא פשוט נשמע אמיתי, הוא מכה בך, יש לו המון אופי וזריזות והוא מאוד נעים להאזנה. התחלתי מסע של כמה שעות, היה לי קשה לדלג על קטעים מהאלבום ונשאבתי אל תוך המוסיקה עד שבשלב מסוים קלטתי שהרמקולים התמסמסו לגמרי ושאני לא באמת מודע היכן הרמקולים נמצאים בחלל ומאיפה הצליל בוקע אלא רק לכלי נגינה שמנגנים, ואותם, יכולתי למקם בקלות בתוך החדר - עם כל הגודל שלהם, הרמקולים נעלמו.
המשכתי עם הסגנון המוסיקלי אל האומן Anderson. Paak בקטע שעוזר לי להבין איך רמקולים (ומגברים) מתמודדים עם אנרגיה עודפת. The bird הוא הקטע שפותח את האלבום Malibu , אחד האלבומים המצליחים של האמן המפורסם. במשך רוב הקטע ישנה נגינה של גיטרת בס ותוף בס שמנים שמנגנים על הרבעים (האמת שביניהם, אוף ביט) וזה מוציא מערכות מאיזון מאוד מהר - אם הדמפינג פקטור של המגבר גרוע ואלמנט הוופר של הרמקול איטי הקטע הזה פשוט נשמע כמו ״מיש-מש״ של תדרים נמוכים הממסך את המינימליסטיות של שאר הכלים וזה הורס את הכיף. אז אם לרגע חשבתם שהם יהרוס לי את החוויה שכחו מזה - רמת הריסון של הרמקול הזה היא מהגבוהות שנתקלתי בהן, בכלל! משהו בתיבה הזו שהם בנו מאוד נכון, זה מרגיש שהיא באמת מנוטרלת לחלוטין ושהוופרים בשליטה מלאה וחיים בסימביוזה מושלמת עם התיבה - שאפו ענק, כאילו, כבר חשתי בזה ב 300 אך ה500 גדולים יותר, מגושמים יותר וגם מכילים וופר נוסף ועם זאת מורגש שמדובר במערכת פיזיקלית אחת שנמצאת באיזון מושלם. יכולת הריסון המופלאה הזו איפשרה לשאר התדרים להגיע אל המאזין בצורה אופטימלית - הצליל היה מפורט, הבמה הייתה סופר מפוקסת ו״מונואית״ עד שמדי פעם צץ לו איזה אפקט הדהוד על החצוצרה או על תוף הסנר ומציג רוחב שובר קירות. אני חושב ששמעתי את הקטע הזה מבוצע לא מעט בצורה אופטימלית אך בטבעיות שכזו עוד לא נתקלתי.
עשיתי שינוי קיצוני, בוא נראה עד כמה הצמד הזה הדוק, אמנם הרמקול יורד רק עד 41hz בהתחשב בגודלו, בטכנולוגיות ובכך שיש כיום רמקולים מדפיים שיורדים יותר נמוך עדיין רציתי לראות עד כמה חסרים לי ההרצים הנוספים. האזנה לאלבום Random Access Memories של הדואו הצרפתי Daft Punk מציג לי תמונה טובה של איך זה לחיות עם הרמקול הזה - לא הרגשתי מחסור אמיתי, כזה שפוסל אותו, בשום אופן. כן, הוא לא ״פול ריינג׳״ על אמת, לא, זה לא פגע לי בחוויה, התמונה הכללית הייתה שהאיכות הסונית שלו כל כך טובה שהפשרה מתקבלת לגמרי, חוצמזה, סאב איכותי זה לא מילה רעה - אני חושב שבמחיר הכולל של צמד כזה וסאב טוב מאוד התמורה שתתקבל עדיין תהיה זולה ביחס למתחרים פוטנציאלים.
המשכתי בקיצון - Don't Start Now של זמרת הפופ Dua Lipa הוא קטע מצויין לבחינת האיזון הטונאלי של הרמקול - מצד אחד המון גבוהים ומצד שני ליין באס עמוס במידע כך שבלא מעט רמקולים הקטע הזה נשמע כאילו מישהו לחץ על כפתור ה Loudness שנמר כל כך לא אוהב ובצדק. הטוויטר הזה של ה 500 זהה לזה של ה 300 והחמאתי לו כבר בביקורת שכתבתי עליהם - היכולות שלו להיות מהיר מדוייק, רך וחד (ממש זיקית) מאפשרות האזנה ממושכת, גם לפופ חד עמוס בתדרים גבוהים, מבלי לחוות עייפות לאחר קטע אחד. ליין הבאס היה הדוק ביותר והנוכחות בתדרי המיד שיש לרמקול הזה פשוט הוציאה את הטוב שבקטע המוזיקלי הזה שלדעתי, מהר מאוד הופך לבלתי נסבל בלא מעט מערכות סטריאו ולכן הוא נמצא ברשימת החובה לסקירות שלי.
קיצון לצד שני - Pat Metheny Group באלבום The way up, קטע שמכניס אותי לעולם קסום, עמוס במידע ועדיין מרגיע ברמות שקשה לתאר.חייכתי, אם אני מחייך כשאני מאזין לרמקולים זה אומר שהתרגשתי וזה בדיוק המטרה לא? כל פריטה, תפקיד, כלי הקשה ואפקט עברו בצורה הטובה ביותר, עם תזזיתיות מצויינת במרחב אך עדיין מדוייקת והנדסית להפליא, אני מבין בהחלט את השם שיצא להם כ״מחסלי ענקים״, הכל היה נשמע כל כך טוב שלא חשבתי על לחפש את מה שלא טוב בהם, אם היה שם משהו.
גיוונתי בסגונות המוסיקליים, זזתי ביניהם, והמשכתי לזרוק על הצמד מכשולים - כזה הוא הביצוע ל Baltimore של Nina Simone מתוך אלבום המחווה לנינה סימון - Round Nina ומבוצע על ידי Lianne La Havas. מדובר במיקס עמום שפשוט נשמע ״בוצי״ מאוד במערכת שהיא פחות לא פחות מטובה-מאוד ומאוזנת, יש המון עומס בתחום המיד הנמוך ומעט מאוד גבוהים כדי לפצות על כך - רק בכלים שנבחרו בקפידה ובשירה המובילה. ה500, שוב, מציגים ביצועים מאלפים עם הפרדה כזו שמפרקת את הקטע ובונה אותו מחדש בצורה מאוזנת, כזו שמבליטה את הייחודיות של המיקס והאומנות של הטכנאי במקום לגרום לך לקלל את אותו שלא ניקה את האוזניים שלו לפני שהתיישב על הקונסולה.
רעש - עברתי לרוק, בלוז, מטאל ומה שביניהם. האופי הנוח והעגול של תדרי המיד ברמקולים האלו בא לידי ביטוי ביכולת להוציא תוף סנר מהיר ושמן, גיטרות מדוייקות ונוחות להאזנה ומצילות שלא יטנטנו לכם את האוזניים גם בווליום שבו כיף להאזין לרוק. בהאזנה לביצוע של Hugh Laurie (הלא הוא דוקטור האוס האגדי) לקלאסיקה St. James Infirmary חוויתי ביצוע תיאטרלי ומהנה בפאב אפוף עשן ו-וויסקי שלגמרי עובר כהופעה איכותית ומקצועית בה אני אורח. התבקש שמיד אח״כ אקשיב ל Piano Joint של Michael Kiwanuka שהעביר את החיות המוזיקליות של הרמקול הזה - כלי נגינה נשמעים טבעיים, פסנתר נשמע מלא ולא לוקה בחסר, שירה עוברת בצורה פנומנלית והדינמיקה כל כך טובה שממש קל לשמוע איפה הכו מקלות התופים על תוף הסנר ובקטע הזה כל מכה היא במיקום שונה, בכוונה כמובן, על מנת ליצור תנועתיות ודינאמיקה מסויימת.
אני יכול להמשיך לקשקש עוד רבות על כמויות המוסיקה ששמעתי על הרמקול הזה, הקשבתי גם לקלאסי, ביצועים של פסנתר בלבד, יו-יו מה והצ׳לו שלו ועד לאורקסטרות מלאות, הקשבתי ללואי (ארמסטרונג) ואלה (פיצג'רלד) מבצעים את פורגי ובס, שמעתי חצוצרות, גיטרות אקוסטיות, פופ ישן, חדש, הקלטות חדשות וישנות וכל דבר שאפשר ״להתקיל״ איתו ציוד אודיו ואני חושב שהגיע הזמן לסכם.
הסוף
הקשבתי לכל כך הרבה מוסיקה עם הצמד הזה במעט מאוד זמן יחסית, כל סשן שהיה לי איתם נגרר שעות ולא יכולתי לזוז מהסוויט ספוט שלי. ה500 הם רמקולים מאוד נוחים לחיות איתם - הם נראים לא רע, קל להתאים להם הגברה, יש להם טוויטר מצויין ולא מעייף ועם זאת בעל יכולת להשמע חד או רך כאילו כיפתו עשויה משני חומרים שונים, תדרי המיד הנמוך של הצמד הזה הם מהטובים ששמעתי והבס שלהם הדוק וזריז עם פאנץ׳ נעים ונטול מריחה. דינמיקה - תנו לו מגבר טוב והוא משאיר אבק לכל מה שתשימו מולו באותה קטגוריה, במה - כנ״ל, חיפשתי את החסרונות של הרמקול הזה, רציתי לחזק לעצמי את הבחירה בספנדור, הייתי בטוח שהחדר יהיה קטן להם, שיהיה קשה לצוות אותם למגבר, שהמרחק מהקיר יהיה בעייתי אך גיליתי רמקול שהייתי חי איתו בשמחה ושהוא מאוד לטעמי. האם התבאסתי? לא, טוב, אולי קצת - הספנדור קטנים יותר, יורדים יותר נמוך, קל יותר למקם אותם והמיד שלהם מאוד מחמיא לסגנונות מסוימים אך כ all rounders ואפילו במחיר נמוך יותר ה500 יכלו להיות בחירה שהייתי שלם איתה גם אם זה אומר שהם קצת גדולים לי בחדר. כמעט כל רמקול שבחנתי לאחרונה היה מצויין והציג איזה שהיא יכולת שגרמה לו להיות טוב יותר מאחרים בקטגוריה - בין אם זה רמקולים אקטיביים (בשילוב עם גברה), יכולות כיול גבוהות, גודל מאוד נוח ועוד, ה 500 מציגים יכולות השמורות לרמקולים יקרים מהם מחברות בעלות ניסיון כפול משל Q Acoustics ובתג מחיר די מצחיק ביחס לתמורה וזו חברים היכולת-על של הצמד הזה.
*הערה - מחיר הרמקולים לא משקף את עלות ההגברה, הם חיים טוב עם מה שתזרקו עליהם אבל ככל שההגברה תהיה יותר איכותית יכולות הרמקול יתבהרו אף יותר או במילים אחרות - אפשר לגדול בכמה שדרוגי הגברה עם הצמד הזה.
מחיר: 24,490 ש"ח
יבואן: פיוז סטריאו
מפרט
