PAGANINI קונצרטו לכינור- המלצות

[איתי ו.]

שלום,

אשמח להמלצות לקונצרטו (ברבים) לכינור.
יש הרבה ביצועים. מה לבחור?
מבחינתי, CD ו - TIDAL.

תודה מראש

 

[רן לוי]

לכל ששת הקונצרטים של פגניני לכינור יש מבחינתי ביצוע אולטימטיבי אחד - סאלבאטורה ארקאדו בכינור בליווי הפילהרמונית של לונדון בניצוחו של שארל דיטואה. זה ביצוע מאמצע שנות השמונים שבעידן הדיסקים החזיק שלושה דיסקים של דויטשה גראמופון. כמובן שהוא זמין בטיידאל בגירסת 1-6. ובטיידאל יש את שלושת האלבומים גם בנפרד. לקונצ׳רטו הראשון בלבד החזקתי בדיסקייה שלי עוד שני ביצועים מצויינים, של גיל שחם בניצוחו של ג׳וזפה סינופולי ושל יצחק פרלמן. לביצוע של פרלמן יש גם בונוס נחמד - פנטזיית כרמן מאת סאראסטה שהיא עיבוד לכינור של האריות האהובות ביותר מהאופרה כרמן של ביזה. הביצוע של פרלמן לפנטזיית כרמן איננו הטוב ביותר שקיים. לדעתי הביצוע הנפלא ביותר ליצירה הזו הוא של הכנר רוג׳רו ריצ׳י בחברת דקה. ואם חוזרים לאודיו הפעם הראשונה ששמעתי את הביצוע של ריצ׳י היתה על תקליט בתערוכת היי פיי שואו בלונדון בסוף שנות התשעים. המערכת היתה מערכת הדגל של אודיו נוט יפן ובמרכזה מגבר האונגאקו הנפלא. מבחינתי זו היתה חוויית חיים ואני זוכר אותה עד היום.

 

[AK1]

רק למען הפדנטיות -- מדובר בקונצ'רטו ולא קונצרטו, וברבים קונצ'רטי

הביצועים של Salvatore Accardo עם Dutoit ב-DG הם ברירת מחדל טובה אם רוצים לעשות V על כולם -- הוא בין המעטים שהקליטו את מס' 5 והבודדים שהקליטו את מס' 6. אקארדו הקליט אותם יותר מפעם אחת, וגם מיליון קטעים קצרים יותר לכינור/ויולה ותזמורת. יש לו את כל הטכניקה הנדרשת, והוא מנגן מצויין מכל הבחינות, למעט אולי זה שאולי אין לו את ההשראה ושאר-הרוח שיש למעטים מבין מתחריו ברפרטואר הזה.

עוד ברירת-מחדלניק מאותו סוג הוא Massimo Quarta בחברת Dynnamic. הקלטות טובות טכנית. השראה בערבון מוגבל.

אם מדברים על השראה ושאר רוח וטכניקה, יש ביצוע ישן, מונו, שבו הקטעים התזמורתיים מקוצצים, וטוב שכך, כי תזמורת פילאדלפיה המהוללת נשמעת שם כמו תזמורת מכבי אש של כפר קרתני, אבל הנגינה!! כנר בשם Zino Francescatti (הוגים Fran-ches-ka-ti) עוצר נשימה, ושומעים שצליל הכינור חם ומבריק.

עוד כמה הקלטות ספציפיות ממש מומלצות עם מספרי הקונצ'רטי המתאימים:

• Arthur Grumiaux 1+4
• Hilary Hahn 1
• Rudolf Koelman 1+2 (Challenge Classics SACD)
• Ruggiero Ricci 4
• Szeryng 1+3+4 (1+4 on PentaTone SACD)

Ruggiero Ricci (הוגים Ru-je-ro Ri-chi) הוא כנר מצויין, אבל ההקלטות שלו ל-1+2 חלקן במונו וחלקן לא מזהירות.
ההקלטה שלו ל-4 מגיעה לפעמים עם Grand Duo Concertant של Bottesini -- יצירה חביבה לכינור וקונטראבאס.

אפשר להזכיר לגבי 1 גם את Ilya Gringolts ב-SACD עם הרבה תוף באס ואת Michael Rabin ו, ובטח יש עוד שלא עלו בזיכרוני.

במונו יש גם את Leonid Kogan, שיש לו טכניקה לא מהעולם הזה. יש סירטון שלו ביוטיוב מנגן יצירה של פגניני בשם Nel cor più non mi sento שפשוט אי אפשר לנגן אותה, אבל הוא עושה זאת. בקונצ'רטו הוא לא מבריק באותה מידה.

 

[איתי ו.]

תודה רבה על ההמלצות
וכן, על "הדיוקים".

 

[AK1]

איזכורו של אקארדו הזכיר לי את מה שנשמע לי כמו ההברקה הגדולה ביותר שלו -- הקלטת ה"סונטות לארבעה" של רוסיני.

מדובר ב-6 יצירות קצרות ל-4 כלי מיתר, אבל לא בהרכב המקובל של רביעיית מיתרים -- כינור ראשון ושני, ויולה וצ'לו -- אלא לכינור ראשון ושני, צ'לו וקונטראבאס -- בלי ויולה ועם קונטראבאס, ומכאן "סונטות לארבעה" ולא "רביעיות מיתרים". רוסיני כתב אותן תוך 3 ימים כשהיה בן 12(!!!), כששהה בבית ידיד ופטרון נגן קונטראבאס.

אקארדו הקליט את היצירות עם שלושה נגנים בלתי מוכרים לי לחברת פיליפס ב-1978. ההקלטות נחשבות "אודיופיליות", והדפסות מקוריות או אודיופיליות, בתקליטים ובדיסקים, עולות מאות פאונדים, ולפעמים יותר מאלף.

יותר בהישג יד יש זוג דיסקים של Eloquence [Australian] בתוספת כמה יצירות של רוסיני עם קונטראבאס, וה-Grand Duo Concertant של Bottesini שהוזכר לעיל, אבל בליווי תזמורת מיתרים בלבד. אני מוסיף לפוסט הקודם את הגירסה של Ricci עם תזמורת מלאה.

דוגמית מהסונטה הראשונה. חלק מהסונטות האחרות אפילו מוצלחות יותר מבחינת הביצוע:

 

[AK1]

אבל אם מדברים על ה"סונטות לארבעה", אני חייב להזכיר את העיבוד לתזמורת מיתרים שמבצעים Neville Marriner עם Academy of St. Martin in the Fields (איזה שם מוזר, ע"ש כנסיה בכיכר טרפאלגאר בלונדון שבה הם הירבו להקליט). יש הרבה הקלטות לעיבודים לתזמורת מיתרים, כולל לחלקן עם קאראיאן, וגם להרכבים אחרים, כולל רביעית כלי נשיפה ועוד.

העיבוד שמארינר מבצע הוא ל-6 כינורות ראשונים, שישה שניים, 2 ויולות (!!), 2 צ'לי וקונטראבאס אחד.

הוויולות נוספו כדי לסתום את הרווח שבין הכינורות לכלים הנמוכים, ולפעמים כדי לעזור לקבוצה אחרת, אבל הן מוגבלות לתפקידי ליווי בלבד, ומנגנות עם קבוצות אחרות או באותו גובה (אוניסונו) או במרווח אוקטבה.

בנוסף, בחלק מהזמן, 12 הכינורות מחולקים ל-3 קבוצות: ארבעה ראשונים, 4 שניים וארבעה שמצטרפים לאחת משתי הקבוצות האלה שמנגנת את הקו העיקרי באותו רגע.

לא אותנטי, אבל כייפי

כל אלה הסברים טכניים בחזקת קוריוז. מה שבאמת מעניין הוא הנגינה וההקלטה, ששניהם מלאי אור, עליזות, שובבות, וחום כשנדרש. אפשר להשיג די בזול כאן. לי יש את ההדפסות הראשונות בתקליטים ו-XRCD2, שניהם לא זולים בכלל כיום.

 

[איתי ו.]

נהדר.תודה.

 

[למה]

הסונטות של רוסיני בביצוע של אקארדו והוצאה של אוסטראליאן אלוקבנס לדעתי המלצה מבריקה של עמיר (AK1),שכבר עלתה באחד הדיונים ליפני שנה-שנתיים ובעקבותיה גם רכשתי את התקליטור הכפול הנ"ל ונהנה מכל רגע. תודה רבה לך עמיר,ספק אם לבד הייתי מגיע אליו.

 

[leni]

Ruggier Ricci מגדולי הוירטואוזים,ממליץ לנסות למצוא CD בביצועו עם הקונצרטי של מנדלסון ומקס ברוךעם הלונדון סימפוני וכבונוסים רונדו קפריציוזו והאבאנז של saint sans.גם הסאונד טוב מאד למרות הגיל המופלג של ההקלטה.

 

[AK1]

Ruggier Ricci מגדולי הוירטואוזים,ממליץ לנסות למצוא CD בביצועו עם הקונצרטי של מנדלסון ומקס ברוךעם הלונדון סימפוני וכבונוסים רונדו קפריציוזו והאבאנז של saint sans.גם הסאונד טוב מאד למרות הגיל המופלג של ההקלטה.

התקליט של Mendelssohn עם הראשון של Bruch עם ריצ'י מככב בוויניל -- תקליט יקר ומבוקש. בעצם הכרתי את הקונצ'רטי האלה בגירסת המונו שלו בהדפסה מקומית ב"מבצע הארץ" -- כנראה מועדון חברים של עיתון "הארץ" לפני קצת יותר ממיליון שנה. בעצם אולי פחות. ההקלטה מ-1957. אבל הביצוע? לא משהו שלטעמי האישי יש לכתוב עליו הביתה. זאת בניגוד להקלטותיו ליצירות הקצרות האלה של סן-סאנס, אבל בצירוף יצירות של סאראסאטה -- התקליט/דיסק הזה הוא בין הקלטות הכינור/תזמורת הטובות ביותר של חברת Decca, וזה אומר משהו. זה יצא גם ב-XRCD24 נהדר, וגם בסידרת The Classic Sound בליווי הסימפוניה הספרדית של לאלו בביצוע טוב מאוד.

ואם מדברים על מנדלסון, קשה לי לחשוב על ביצוע עדיף על זה של יאשה חפץ עם Charles Munch שיצא גם ב-SACD היברידי. הקלטת Living Stereo נהדרת. במקור צורף אליה ביצוע נהדר של הקונצ'רטו השני של פרוקופייב, בעוד שהקונצ'רטו הנפלא של סיבליוס וזה של גלזונוב הופיעו בנפרד. שלושת אלה יצאו ב-SACD היברידי אחר, נפלא.

את הראשון של Bruch אני אוהב במיוחד בביצוע של אייזק שטרן עם אורמאנדי, יחד עם הקונצ'רטו השני של הווירטואוז הפולני Henryk Wieniawski, פחות פופולארי אבל יפה מאוד. במקור, ה-Bruch יצא בתקליט יחד עם הסימפוניה הספרדית של לאלו, גם בביצוע העדיף עלי ביותר, אבל בדיסקים היא מגיעה יחד עם קונצ'רטו נהדר אחר, השלישי של סן-סאנס, הפואמה של שוסון, ועוד תוספות.

שרשרת של אסוציאציות של דברים נהדרים. תודה ל-leni על הטריגר.