בן 81. ברור שהוא לא בכושר, מי שהולך לשם אז בעיקר לראות אותו.
אף אחד לא יבוא לרסיטל של פסנתרן וישב שעה-שעתיים רק כדי לראות מרחוק מישהו יושב בצורה סטאטית ליד פסנתר. אין מה לראות. שיא השעמום, אלא אם יש מוזיקה טובה מנוגנת היטב.
וזה לגמרי לא ברור שאם הוא בן 81 הוא לא בכושר. כאמור, לא מעט פסנתרנים ומנצחים המשיכו להופיע בגילים מאוחרים. למשל יש מנצח בשם Herbert Blomstedt, בן 96, שאומרים שהביצועים שלו כיום טובים בהרבה מאשר בעבר.
מי שמפסיק להיות בכושר, שומעים/קוראים על זה.
למשל, Ivo Pogorelich/Pogorelić היה פסנתרן נפלא, מאד מקורי, שהתפרסם בזכות זה שהוא
לא זכה בתחרות שופן המפורסמת בווארשה. הוא לא עבר שלב, והפסנתרנית Martha Argerich, שהייתה בחבר השופטים, התפטרה עקב כך, ונגרם סקנדל רציני. הביצועים שלו לא היו שיגרתיים כבר אז -- כנראה שזה כנראה מה שגרם לחלק מהשופטים לא לדרג אותו מספיק גבוה כדי לעלות שלב -- אבל ארגריץ' אמרה שהוא גאון, וצדקה, כמובן. אולי גם איך שהוא נראה אז לא הזיק לו
חברת Deutsche Grammophon החתימה אותו על חוזה והוא הוציא סדרה של הקלטות שלא כולן באותה רמה, אבל כמה מהן הן ברמה הגבוהה ביותר ששמעתי, מעל הרבה פסנתרנים גדולים מהשורה הראשונה.
הוא היה נשוי למורה שלו, Alisa Kezheradze, שהייתה מבוגרת ממנו בכ-21 שנה, והיא כנראה הייתה המוזה שלו, כי כשהיא מתה, הוא התחיל לנגן בצורה מוזרה עד מופרעת, ואנשים, כולל בארץ, כעסו עליו שהוא מנגן כך ואפילו עזבו באמצע.
הוא הפסיק להקליט במשך 21 שנה, וכשהוא חזר להקליט, בחברת Sony, הביצועים שלו היו ממש מוזרים, מעבר לרמת אי-השיגרתיות והייחוד של פעם, ולאו דווקא לטובה. אחד המבקרים הפחות סימפטיים של הירחון Gramophone כתב שהוא פרוורטי ואגוצנטרי וקרא לו Ego Pogorelich. זה הפריע לי במידה כזו שכתבתי מכתב למערכת, שלא פורסם, ולא קיבלתי תגובה.
זו תמונה יותר עדכנית, לא יודע ממתי בדיוק. כנראה ממקום שהעריך קצת יותר את ההקלטות האחרונות שלו...
אז שומעים וקוראים על דברים כאלה -- מי שעוקב -- וזה לא "יפה" -- אלא ממש עצוב, אבל כך זה בחיים, אין מה לעשות. אני לא בטוח שלעצום עיניים זה מה שצריך לעשות במקרים כאלה. אולי לא צריך להפיץ שמועות זדוניות, אבל כשיש פרסומים ממקורות מוסמכים, לא נראה לי בלתי-הולם להפנות את מי שמתעניין.
אני יכול להגיד על רוב האומנים שראיתי מעל גיל 60, הם בכזה מצב..
החל מאריק קלפטון עד פיל קולינז
כנראה שבעולם הקלאסי הדברים קצת שונים, לפחות בחלק מסוים מהכלים, ובניצוח.
נראה שלכנרים קשה יותר להתמיד, וגם לזמרים, ולא כולם יודעים מתי לפרוש. למשל Maria Callas, וזמר טנור שהיא הרבתה להופיע אתו, Giuseppe di Stefano, המשיכו להופיע ביחד ולחוד הרבה אחרי שכבר לא היו מה שהיו.
slippedisc.com
