נוריאל
אוהב את התחום
- הודעות
- 165
- מעורבות
- 80
- נקודות
- 28
בדרך אל ותשקוט הנפש ארבעים שנה, או, ליתר דיוק, ארבעים שבועות (במקרה הטוב), אני מניח שרבים מהאודיופילים ארוכי הטווח עברו מסלול דומה לשלי: חיים עם רמקולים דינמיים, מעבר מתלהב לשקיפות ולתלת-ממדיות הממכרים של רמקולים אלקטרוסטטיים, ייאוש מהבסים ומהבעיות האחרות שלהם, חזרה לקופסאות, מעבר למיידיות ולנוכחות המענגות של הורנים, ייאוש מהגבוהים ומהבעיות האחרות שלהם, חזרה לקופסאות, גיחה לפלנריים, חזרה לקופסאות, טעימה מרמקולים כל-כיווניים (Omni-directional), והלאה והלאה.
אז בשבוע וחצי האחרון היו לי שתי האזנות, בנות כמה שעות כל אחת, לזוג רמקולים, שכנראה ישתיקו את נפשי ליעד התנ"כי. מדובר ברמקולים של החברה הצרפתית AudioNec מדגם Evo 2, ביבוא של מאסטרו אודיו. אלה רמקולים המורכבים משלוש יחידות נפרדות, בלי מגע ביניהן, ועם טוויטר פורץ דרך מ-40 קילוהרץ ועד 300 הרץ! יחידת הבס מצוידת במגברים מובנים מצוינים, בני 500 וואט כל אחד, ויורדת ל-18 הרץ!
לצערי, אין רמקול ששמעתי אי-פעם ושלא מצאתי בו איזו בעיה בסינרגיה בין היחידות, או שישבתי מולו ולא שמעתי אותו ברגע כזה או אחר, או משהו באיכות הצליל, או בטווח התדרים, או בדינמיקה. במילים אחרות, מעולם לא ישבתי מול מערכת שלא הפנתה את תשומת לבי אליה, לרגע או כל הזמן, ואיפשרה לי, בדיוק כמו במוזיקה חיה, להיות רק במוזיקה.
לפני שאמשיך, משפט על מה אני מחפש במערכת. ברור שהייתי רוצה את הדבר האמיתי, אבל העובדה היבשה היא ששחזור איננו מקור. נקודה. לכן השאיפה היא למערכת שתשעה את השיפוט הרצחני שלי, תשתק אותו לשעה קלה. היסודות ההכרחיים לכך, לטעמי, הם דינמיקה נטולת מושכות, ומרקם צליל משכנע. ושני אלה חייבים להיות בתוך חלל ברור. מערכת עם דינמיקה מעודנת היא יצור מרדים ולא נכון. מערכת עם צליל מיופייף או מתוק או "חם" או עבה או דקיק או חתוך בגבוהים או מרוח בנמוכים (ובקיצור, צבוע), זה בשביל נשפנים ליליים בחדר השינה. ואם שני היסודות קיימים, אבל הבמה היא ברמת רמז ליודעי ח"ן – תנחומיי!
כן, אני יודע שמה שאומר עכשיו יישמע מתלהב מדי, אבל נדמה לי שמצאתי את הרמקול האחרון שלי. זאת הפעם הראשונה שהתיישבתי מול מערכת ופשוט שקעתי לי (בספה הוותיקה של עופר שחורי) בלי שהגמדים הרשעים בראשי יתחילו לרטון ולהתעוות מפגמים ומבעיות. ישבתי והקשבתי, כמו בזמן חלום, ליופי מולי. עופר עשה המון קולות עד שהואלתי להתנתק ולעוף כבר הביתה.
אנסה לפרק לגורמים את החוויה הזאת. ראשית, הקוהרנטיות המושלמת של המיצג המוסיקלי מולי. אין גבוהים, אין מיד, אין בסים, אין טוויטר שמיע, אין בס עם קול משלו. זה כנראה, בין השאר, בזכות הטוויטר המהפכני וקרוס אובר פנטסטי.
טווח התדרים האדיר, המחובר כאמור בלי שום תפרים, מחולל שני דברים נפלאים: ראשית הוא מעניק מרקם עשיר ומשכנע לכל הצלילים ובכל טווח התדרים, גם אם מדובר בכלי בודד עם טווח תדרים מצומצם, כמו חלילית או פיקולו. שנית, הוא מאפשר לשמוע בצורה גרנדיוזית את חלל ההקלטה, בין אם זה אולפן או אולם. במקרה השני, העומק והתלת-ממדיות של הבמה פשוט מעוררים השתאות. הכלי הבודד נשמע עשיר ומלא אוויר סביבו.
השקיפות של הרמקול הזה היא פנומנלית. הוא פשוט נעלם. וזהו. הפירוט לא פחות פנומנלי, אבל אפילו לרגע אחד הוא לא מושך אליו את תשומת הלב כדי לצרוח "אני מאוד מפורט". מה שאומר שהרמקולים האלה משקפים בדיוק את כל מה שמחובר אליהם.
שמעתי אותם פעם אחת עם מגבר טרנזיסטורי בן 50 וואט של Lavardin (שאף פעם לא ממש הרשים אותי) ועם ממיר וטרנספורט של CEC, ופעם אחת עם מגבר שפופרתי של אודיומאט, בן 30 וואט בלבד, ועם הנגן המפלצתי של Playback Design (הנגן המשולב הכי טוב ששמעתי).
מתברר ששתי היחידות העליונות ברמקול הזה די קלות להנעה, ושני המגברים עשו עבודה יפה (אם כי אישית אני בעד הרבה כח או זרם משובחים). הלברדין נשמע חיה אחרת מכל הפעמים האחרות ששמעתי אותו: שקוף ביותר, עשיר, מפורט ברמה פסיכית, ודינמי יותר מהרגלו.
האודיומאט הפתיע אותי. כבר שנים שנמאס לי משפופרות, ובטח ובטח בתוך מגבר. אבל הברייה הזאת עבדה בצורה מרשימה עם הרמקולים: עם צליל בלי טיפת נפיחות וצבע מיותר, ועם דינמיקה שלא מסגירה את הרזון בוואטים.
שני המגברים פרשו במה יפה לעומק, לרוחב ולגובה, אבל היה ברור שמגבר חזק יותר מהם (ומשובח כמוהם) עשוי לפתוח אצטדיון.
חלל התצוגה של מאסטרו אודיו הוא, אם יורשה לי להעיר, חצי מחסן: המוני רמקולים ומכשירים וארגזים בכל מקום. והכי חמור – מאחורי ולצד ה-Audionec. תוסיפו לזה רצפה "מתנדנדת", ותוכלו להבין את גודל האסון. אין לי ספק שבחלל הראוי ליצירות המופת האלה תרצו שהקורונה תימשך לנצח.
נדמה לי שהמתכננים של הרמקול הצליחו ליצור יצירה שתתעלה על כל סך היתרונות של סוגי הרמקולים השונים – אלקטרוסטטיים, הורנים, דינמיים וכיו"ב – ובלי החסרונות שלהם.
הרמקולים האלה עולים בחו"ל 34 אלף יורו. המון כסף! מצד שני (ואם מישהו יקום ויגיד "המון כסף זה המון כסף וזהו" – אסכים אתו בהחלט), בעולם האולטרה היי-אנד מדובר בשובר-כללי-משחק אמיתי, ומכל בחינה.
לעזאזל (אתם מבינים כמובן למה) – יש משהו נכון מאוד ברמקולים האלה.
אז בשבוע וחצי האחרון היו לי שתי האזנות, בנות כמה שעות כל אחת, לזוג רמקולים, שכנראה ישתיקו את נפשי ליעד התנ"כי. מדובר ברמקולים של החברה הצרפתית AudioNec מדגם Evo 2, ביבוא של מאסטרו אודיו. אלה רמקולים המורכבים משלוש יחידות נפרדות, בלי מגע ביניהן, ועם טוויטר פורץ דרך מ-40 קילוהרץ ועד 300 הרץ! יחידת הבס מצוידת במגברים מובנים מצוינים, בני 500 וואט כל אחד, ויורדת ל-18 הרץ!
לצערי, אין רמקול ששמעתי אי-פעם ושלא מצאתי בו איזו בעיה בסינרגיה בין היחידות, או שישבתי מולו ולא שמעתי אותו ברגע כזה או אחר, או משהו באיכות הצליל, או בטווח התדרים, או בדינמיקה. במילים אחרות, מעולם לא ישבתי מול מערכת שלא הפנתה את תשומת לבי אליה, לרגע או כל הזמן, ואיפשרה לי, בדיוק כמו במוזיקה חיה, להיות רק במוזיקה.
לפני שאמשיך, משפט על מה אני מחפש במערכת. ברור שהייתי רוצה את הדבר האמיתי, אבל העובדה היבשה היא ששחזור איננו מקור. נקודה. לכן השאיפה היא למערכת שתשעה את השיפוט הרצחני שלי, תשתק אותו לשעה קלה. היסודות ההכרחיים לכך, לטעמי, הם דינמיקה נטולת מושכות, ומרקם צליל משכנע. ושני אלה חייבים להיות בתוך חלל ברור. מערכת עם דינמיקה מעודנת היא יצור מרדים ולא נכון. מערכת עם צליל מיופייף או מתוק או "חם" או עבה או דקיק או חתוך בגבוהים או מרוח בנמוכים (ובקיצור, צבוע), זה בשביל נשפנים ליליים בחדר השינה. ואם שני היסודות קיימים, אבל הבמה היא ברמת רמז ליודעי ח"ן – תנחומיי!
כן, אני יודע שמה שאומר עכשיו יישמע מתלהב מדי, אבל נדמה לי שמצאתי את הרמקול האחרון שלי. זאת הפעם הראשונה שהתיישבתי מול מערכת ופשוט שקעתי לי (בספה הוותיקה של עופר שחורי) בלי שהגמדים הרשעים בראשי יתחילו לרטון ולהתעוות מפגמים ומבעיות. ישבתי והקשבתי, כמו בזמן חלום, ליופי מולי. עופר עשה המון קולות עד שהואלתי להתנתק ולעוף כבר הביתה.
אנסה לפרק לגורמים את החוויה הזאת. ראשית, הקוהרנטיות המושלמת של המיצג המוסיקלי מולי. אין גבוהים, אין מיד, אין בסים, אין טוויטר שמיע, אין בס עם קול משלו. זה כנראה, בין השאר, בזכות הטוויטר המהפכני וקרוס אובר פנטסטי.
טווח התדרים האדיר, המחובר כאמור בלי שום תפרים, מחולל שני דברים נפלאים: ראשית הוא מעניק מרקם עשיר ומשכנע לכל הצלילים ובכל טווח התדרים, גם אם מדובר בכלי בודד עם טווח תדרים מצומצם, כמו חלילית או פיקולו. שנית, הוא מאפשר לשמוע בצורה גרנדיוזית את חלל ההקלטה, בין אם זה אולפן או אולם. במקרה השני, העומק והתלת-ממדיות של הבמה פשוט מעוררים השתאות. הכלי הבודד נשמע עשיר ומלא אוויר סביבו.
השקיפות של הרמקול הזה היא פנומנלית. הוא פשוט נעלם. וזהו. הפירוט לא פחות פנומנלי, אבל אפילו לרגע אחד הוא לא מושך אליו את תשומת הלב כדי לצרוח "אני מאוד מפורט". מה שאומר שהרמקולים האלה משקפים בדיוק את כל מה שמחובר אליהם.
שמעתי אותם פעם אחת עם מגבר טרנזיסטורי בן 50 וואט של Lavardin (שאף פעם לא ממש הרשים אותי) ועם ממיר וטרנספורט של CEC, ופעם אחת עם מגבר שפופרתי של אודיומאט, בן 30 וואט בלבד, ועם הנגן המפלצתי של Playback Design (הנגן המשולב הכי טוב ששמעתי).
מתברר ששתי היחידות העליונות ברמקול הזה די קלות להנעה, ושני המגברים עשו עבודה יפה (אם כי אישית אני בעד הרבה כח או זרם משובחים). הלברדין נשמע חיה אחרת מכל הפעמים האחרות ששמעתי אותו: שקוף ביותר, עשיר, מפורט ברמה פסיכית, ודינמי יותר מהרגלו.
האודיומאט הפתיע אותי. כבר שנים שנמאס לי משפופרות, ובטח ובטח בתוך מגבר. אבל הברייה הזאת עבדה בצורה מרשימה עם הרמקולים: עם צליל בלי טיפת נפיחות וצבע מיותר, ועם דינמיקה שלא מסגירה את הרזון בוואטים.
שני המגברים פרשו במה יפה לעומק, לרוחב ולגובה, אבל היה ברור שמגבר חזק יותר מהם (ומשובח כמוהם) עשוי לפתוח אצטדיון.
חלל התצוגה של מאסטרו אודיו הוא, אם יורשה לי להעיר, חצי מחסן: המוני רמקולים ומכשירים וארגזים בכל מקום. והכי חמור – מאחורי ולצד ה-Audionec. תוסיפו לזה רצפה "מתנדנדת", ותוכלו להבין את גודל האסון. אין לי ספק שבחלל הראוי ליצירות המופת האלה תרצו שהקורונה תימשך לנצח.
נדמה לי שהמתכננים של הרמקול הצליחו ליצור יצירה שתתעלה על כל סך היתרונות של סוגי הרמקולים השונים – אלקטרוסטטיים, הורנים, דינמיים וכיו"ב – ובלי החסרונות שלהם.
הרמקולים האלה עולים בחו"ל 34 אלף יורו. המון כסף! מצד שני (ואם מישהו יקום ויגיד "המון כסף זה המון כסף וזהו" – אסכים אתו בהחלט), בעולם האולטרה היי-אנד מדובר בשובר-כללי-משחק אמיתי, ומכל בחינה.
לעזאזל (אתם מבינים כמובן למה) – יש משהו נכון מאוד ברמקולים האלה.
תמונות מצורפות
נערך לאחרונה ב:
מהנתי ממנו בתערוכה במינכן לפני שנה, ממש לא יכולתי להתנתק ולצאת מהחדר, לטעמי רמקול אם סאונד הכי טוב שהיה שם.
