שנים שמעתי ווניל ורעשי הרקע מלכלוך, חשמל סטטי ושחיקה אחרי כל השמעה הפריעו לי מאוד.
גם היום כאשר אני מאזין לווניל אצל חברים עם פטפונים יקרים וניקוי התקליט עם "ומכונות כביסה" לתקליטים אני מאוכזב.
פיזיקלית לא השתנה כלום בעקרון מאש שאדיסון המציא את הגרמופון, עדיין זה מחט שמקפצת על חריץ. נכון היו שיפורים, המחט לא מחוברת ישירות לממברנה, והיא כבר לא מסמר, יש התמרה לסיגנל חשמלי מגברים ורמקולים אכותיים. עדיין זה מחט שמקפצת על חריץ. ה CD עשה את המהפכה בתחילת שנות ה80.
זה ההעדפה שלי, ואני לא שופט אנשים שאוהבים את הווניל, אם הם נהנים מזה, סבבה.
כל הטון שלך מאוד מזלזל, אבל אם יש לך טיגון ביצים באוזניים, תהיה בריא.
עניין השחיקה אחרי כל השמעה הוא מיתוס. אכן יש רעש רקע מסויים, שמפריע למי שרגיל לשקט המוחלט של דיגיטל ונתקע בשלב הזה. חלק מאלה שממשיכים להאזין מעבר למכשול הזה, לומדים לסנן את הרעשים, ובכלל לא שומעים אותם אלא כשהם חזקים במיוחד. גם הירידה בשמיעה עם הגיל מורידה את הרגישות לרעשים כאלה
לא פעם השוויתי בין הדפסות שונות של אותה הקלטה, וחלק מההבדלים הוא ברמת הרעש, אבל בהרבה מקרים העדפתי גרסאות טיפה רועשות יותר שהסאונד בהן היה עדיף.
וניל נובע משעמום , לא מאיכות , אנחנו ב2024 , כבר יש דברים יותר טובים , למי שאין פאסון זה ממש מיותר , ולא המקום לשים עליו האצבע
עוד אנאליסט אחד. נו שויין. אני לא משועמם מסאונד של דיגיטל, והפאסון מעניין את הסבתא של אחותי שאין לי. יש לא מעט מקרים שבהם הוויניל הרבה יותר כייפי ומערב מבחינתי, והצליל נשמע לי מלא יותר, עם במה גדולה יותר, וכו'. זה כולל גם מקרים של הקלטות דיגיטליות, שנשמעות טוב יותר על ויניל מאשר בגרסת ה‑SACD וה-Blu‑ray שלהן. בחלק מהמקרים רק multichannel מטה את הכף לטובת הדיגיטל.
העניין הוא שהצליל של ויניל שונה מזה של דיגיטל. יש כאלה שאוהבים את הצליל הזה במידה כזו, שהם מוכנים לבלוע את כל הצפרדעים הגדולות שבאות עם ויניל, החל ברעשים, בטירחה של הניקויים והכוונונים האינסופיים, העלויות גם של הציוד, של החלפות של ציוד מתכלה, של חומרי ניקוי, של התקליטים עצמם, שבהדפסות טובות הם יקרים מאוד, והמשלוחים היקרים יותר, בעיות של תקליטים עקומים או לא ממורכזים, וכו' וכו' כו', אבל את הצליל המיוחד לא מקבלים בדיגיטל.
אני לא מדבר על אלה שאוהבים את הריטואלים ואת העטיפות הגדולות יותר ואת הריחות ויש להם נוסטלגיה וכל מיני דברים שאינם קשורים לסאונד נטו. חלקם יכולים גם לקנות תקליטים מסיבות כאלה בלי לנגן אותם בכלל. אבל אני מדבר על אלה שבעניין של סאונד נטו, כמוני, כמו נמר,כמו זיו, ואחרים.
את זה שהצליל המיוחד נובע מהעיוותים ולא מתוספת איכות אובייקטיבית כבר אמרתי מיליון פעם, אבל לא איכפת לי מהסיבות והתיאוריות, רק מהתוצאה ברמה הרגשית, המוזיקלית, והצלילית, לא הטכנית.
אני לא בא לשכנע את כל המתנשאים על ויניל. מי שלא נמשך לזה, שומע רק את החסרונות ולא את היתרונות, וכך הייתי גם אני במשך עשרות שנים, עד שהשתכנעתי שלמרות שזה פחות מדויק, זה יכול להיות יותר כייפי, בחלק מהמקרים, ממש לא כולם. יש המון מקרים שדיגיטל עדיף לחלוטין.
