1. המחירים נקבעים קודם כל לפי הביקוש. אם יש מי שמוכנים לשלם, אז זה המחיר. המחיר בטח לא נקבע על פי איכות השמע.
2. בהקשר זה, לא תמיד יש קשר ישיר בין מחקר, פיתוח והשקעה במוצר, לבין המחיר הסופי. וגם כשחברה משקיעה בכל אלה, עדיין מחיר המוצר רחוק מלשקף את ההשקעה ועלות הייצור. מה שקובע את המחיר כאמור, האם יש מי שמוכנים לשלם?
תדמיינו שכל מוצר בתערוכות האלה יכול לעלות פחות מחצי, אולי רבע, אולי פחות ועדיין לכסות את עלויות הפיתוח והייצור.
3. מן הסתם רובנו כאן לא קהל היעד של חלק ניכר מהחברות והמוצרים שתומר מביא לנו בטובו (תמשיך...תמשיך...). רובינו נוסעים לשזוף את העיניים ולחוות האזנה מקרוב של חלק מהתכשיטים היפים והיקרים האלה (עפ' רוב בתנאי האזנה גרועים) כסוג של חוויה מהנה ובילוי. הולך טוב עם הבירה והנקניקה שאחרי, ואחר כך אפשר לחזור הבייתה, לפנטז ולקוות שפעם אולי גם לי יהיו הרמקולים/מגבר/ מערכת הזו ..... ביננו, עדיף על מועדוני חשפנות.
4. הקטע הוא שלפעמים אין כמעט קשר בין הממבו ג'מבו לאיכות הסאונד. נכון שיש המון חברות עלית שמתמחרות מופרע והמוצרים נשמעים חלום, אבל יש גם הרבה - הרבה מידי - שלא. כל מי שהתנסה בהאזנה למערכות יקרות מכיר את התחושה ש"אצלי שומעים יותר טוב". מי שמסתובב בתערוכה יכול לחוות חדר עם ציוד יקר ברמות מופרעות ולידו חדר עם ציוד ברבע מחיר או פחות, והשני נשמע הרבה יותר טוב ונכון.
5. ולכן החוכמה שלנו, התפרנים המסכנים שעובדים קשה עבור כל כבל וסטנד למערכת, זה לבנות את הטוב ביותר שאפשר, בתקציב הכי נמוך האפשרי. בדיוק הפוך מהקונספט של יצרני העילית עם המוצרים שגורמים לרובינו לרייר. זה הרבה יותר קשה מלקנות את הכי יקר שיש, אבל לפעמים עובד הרבה יותר טוב. שמעתי לא מעט מערכות או רכיבים, שנשמעו טוב יותר מכאלה שעלו פי כמה. לגמרי אפשרי בתחום שלנו.
בקיצור, פרופורציות ותמיד לזכור ששומעים באזניים, לא בעיניים.