נראה לי שמדובר כאן בכמה ניסויים, ומעליהם יש רבדים של [אי?]הבנות/מסקנות של החוקרים, של כותב המאמר בסטריאופייל (ג'ים אוסטין), ושל
@exupgh12 עצמו. כמובן שייתכן שגם אני טועה בהבנת הדברים.
הניסויים מתוארים בכללי
כאן ובפירוט
כאן, ועוסקים בעיקר ברעש ורוד חתוך מלמעלה בתדרים נתונים, עם/בלי קורלציה בין הערוצים.
ניסוי 1':
31 נבדקים מפוזרים על פני גילאים מגיל 6 עד 96, גברים ונשים, שלא עבדו באופן מקצועי במוזיקה או בסאונד, שיכלו לשמוע בשתי האוזניים, אפילו עם מכשיר שמיעה (כבוי). השמיעו להם באזניות רעש ורוד חתוך מלמעלה ב-150 הרץ, כשהערוצים L/R מתואמים (correlated), לעומת כשהם לא מתואמים (uncorrelated) -- להבנתי זה אותו סיגנל באותה פזה לעומת בהפרש פאזה -- וכולם הצליחו להבחין בהבדל בין שני המצבים.
ניסוי 2':
ביקשו מהם לתאר במילים שלהם את ההבדלים בין המצבים. כולם השתמשו במילים דומות, כמו קטן, סגור, מפחיד, חשוך וכד' עבור המתואמים וגדול, פתוח, נעים, בהיר וכד' עבור הלא-מתואמים.
ניסוי 3:
בוצע בשטח פתוח עם רעש סביבתי חלש, שוב רעש ורוד, אבל חיתוך ב-72 הרץ, עם 5 ממשתתפי הניסויים הקודמים וחמישה מנוסים, שישבו באמצע בין שני סאבוופרים (לא אוזניות) בארבעה מצבים: כשראשם וגופם מופנה קדימה (כל אוזן מול סאבוופר), כשגופם פונה קדימה אבל הראש מופנה ב-90 מעלות לצד (האף והעורף כ"א מול סאבוופר), כשהגוף פונה ב-90 מעלות, כשהגוף פונה וגם הרא פונה (ומסתכל קדימה).
כולם יכלו להבחין מתואמים ללא מתואמים כשכל אוזן מול סאבוופר, ואף אחד לא הבחין כשהסאבים היו מול האף והעורף.
ניסוי 4:
כמו הניסוי הקודם, עם אותם משתתפים, אבל הפעם רק כשהראש והגוף פונים קדימה, והמשתנה היה תדר החיתוך:
- רק 7 מתוך העשרה הבחינו בהבדל עבור חיתוך ב-54 הרץ
- רק 3 ב-41 הרץ
- אף אחד ב-30 הרץ.
כשמאזינים למוזיקה, יש רגעים שבהם הצליל לא רק מגיע מהקדימה, אלא מקיף אותך מכל כיוון.
מאמר מעניין שהתפרסם ב-Stereophile עוסק בדיוק בזה. לפי מחקר שמוצג שם, יש קשר בין האופן שבו תדרים נמוכים מתנהגים בשני הערוצים לבין התחושה שהצליל ממלא את החדר. בעוד שחדר עם פחות הדהוד יכול דווקא לשפר את האפקט הזה, כל עוד ההקלטה עצמה תומכת בכך. מצד שני, עיבוד דיגיטלי מסוים של המוזיקה עלול לפגוע בו.
להבנתי המוגבלת:
- לא מדובר במוזיקה, ויש גבול לכמה אפשר להסיק מזה לגבי מוזיקה
- לא מדובר על זיהוי הכיוון של מקור קול נקודתי, אלא קיר של סאונד משמאל וקיר מימין, כך שזה לא באמת מעמיד בשאלה את ההנחה המקובלת שאי אפשר לזהות את כיוון מקור הצליל בתדר נמוך.
- הנבחנים לא השתמשו במילים שמדברות על קדימה ואחורה, או על להיות מוקפים, ומילוי החלל לא היה כל כך רלוונטי בתשובה בשלב שבו הם נתבקשו לתאר את החווייה, כי זה היה באוזניות.
- לא ברור לי מהניסוי הזה מה צריך לעשות או להימנע מלעשות עם מוזיקה, בהקלטה, באולפן ו/או בהשמעה, כדי לשפר את חוויית ההאזנה ולייצר/לשחזר תחושה של להיות מוקפים ע"י המוזיקה ולקבל תחושה של פתיחות, מרחב, וכי"ב.
- לא ראיתי בניסוי התייחסות לחדרים, עם או בלי הדהוד, או לעיבודים דיגיטליים או אחרים
- כותב המאמר בסטריאופייל הפליג בכל מיני כיוונים, כולל הזה שכל התפיסה שלא מבחינים מהיכן מגיע צליל נמוך אינה נכונה, שכל הגישה של sat/sub שגויה מהיסוד, שקימפרוס הורס את התחושה שעליה מדברים, וכו' וכו'
כלומר גם
@exupgh12 וגם כותב המאמר קופצים לכל מיני מסקנות שאינן מסתמכות על הניסוי
הזה.
האם יצא לכם לשים לב להשפעה של החדר על התחושה שהמוזיקה “עוטפת” אתכם?
בלתי אפשרי לשים לב להשפעת החדר, כי אי אפשר לבודד אותה.
זה לא שאפשר -- בתנאי האזנה ביתית -- להאזין בחדר אחד, ותוך שניות לעבור לחדר אחר עם אותה מערכת, אותה מוזיקה, ובאותה עוצמה שמגיעה לאוזן (יכול להיות הבדל במצב הווליום במערכת).
