קנטטות - מזה ואיזה יצירות מומלצות?
תזמורת קאמרית - אני יודע שמדובר במספר קטן של כלים. לדוגמא 4 עונות זו יצירה שמנוגנת על ידי הרכב קאמרי. השאלה היא כמה כלים זה המקסימום בתזמורת קאמרית ומה בא מעליה {סימפונית?}.
קונצ'רטו ל... - האם יכול להיות קונצ'רטו לכמה כלים יחד. כלומר באותה יצירה גם פסנתר וגם כינור?
מזה קונצ'רטו, מה הפירוש.
וואקלי - אני שומע המון וואקלי, מדוע אופרה אינה נחשבת לוואקלי שכן גם שם הדגש הוא על שירה?
רקוויאם - אני מבין שזו מוסיקת לוויות {נכון?} האם כל הרקוויאמים הם זהים רק בעיבודים שונים או שכל רקוויאם הוא עם מילים שונות {לא שאני מבין מה אומרים שם}.
סונטה - מזה ומהן היצירות המומלצות?
יעלו שאלות נוספות בקרוב.
תודה מראש על התשובות.
וואו! איזו ערימה!
אני לא בטוח שייש הרבה ויכוח שבאך הוא "מלך" הקנטאטות.
המלצות בסיסיות -- כשהבעייה היא שבכל אוסף קנטאטות יש אחת/שתיים בביצוע "הכי הטוב"
והשאר הביצוע "הכי הטוב" הוא בדיסק אחר.
ההמלצות לא לפי סדר חשיבות אלא לפי סדר מספרי של הקונטאטה ה"עיקרית" בדיסק/ים.
#1.
קנטאטה 4 מצויינת במיוחד, ו-12, 106, 196 מצויינות
#2/
קאנטטה 82 מצויינת במיוחד, 49, 58 טובות
#3.
קאנטאטות 106 ו-131 בביצועים מופלאים, לא חשובה הכפילות עם #1. 158, 99, 56, 82 טובות
#4.
קאנטטה 147 מצויינת במיוחד, 82 (שוב מוכפלת), ו-1 טובות
#5.
קאנטטה 155 נפלאה (בזכותה התחלתי לאסוף קנטאטות), 18; 143; 152; 155; 161 טובות מאוד
#6.
קאנטטה 211 נפלאה, 212 מצויינת
זה ממש לא ממצה, וייש עוד המון נפלאות בביצועים מצויינים, וברור שצריך להוסיף לפחות את 51, 54, 198, 202, 212 ועוד ועוד. Next time, OK?
המאקסימום לתיזמורת קאמרית לא מוגדר במדוייק.
סדר גודל של כ-50. באיזור הגבול זו כבר שאלה של "הגדרה עצמית" של מייסדי/מנהלי התזמורת.
כן, "מעליה" (רק במספר, לא באיכות) אכן סימפונית / פילהארמונית, גם לפי בחירה כנ"ל.
דרך אגב, א-פרופו 4 העונות, לפעמים, במיוחד בביצועים "מודעים לתקופה" (Historically-Informed Performances - HIP), או מה שנקרא "ביצועים תקופתיים/אותנטיים" וכיו"ב, לפעמים מנגלים בכלים בודדים במקום קבוצה תזמורתית. במקום קבוצת כינור ראשון, קבוצת כינור שני, וכו',יש כינור ראשון אחד, שני אחד וכו'.
כן, קונצ'טו הוא יצירה לסולן/ים ותזמורת. יש מעט מאוד לצירוף הספציפי של כינור + פסנתר (למשל למנדלסון יש אחד כזה). יש גם מיקרים שיצירה נקראת "קונצ'רטו" גם לכלי סולו ללא תזמורת, כמו "הקונצ'רטו האיטאלקי" של באך, או זה של שוסון לכינור, פסנתר ורביעיית מיתרים. בבארוק היו מקובלים קונצ'ר
טי להרבה כלים (צורת הרבים של מה שמסתיים באיטאלקית באות או - O - היא החלפתו ב-i, ומכאן concerto-->concerti).
מקור המילה
לפי וויקיפדייה: The etymology is uncertain, but the word seems to have origin from the conjunction of the two Latin words
conserere (meaning to tie, to join, to weave) and
certamen (competition, fight): the idea is that the two parts in a concerto, the soloist and the orchestra, alternate episodes of opposition and cooperation in the creation of the music flow
אינציקלופדיה אחרת (שליטא) טוענת שהמקור הוא המילה הלאטינית "קונצ'נטוס" -- להצליל יחד כמה קולות.
אופרה היא סוג של יצירה ווקאלית לכל דבר ועניין.
רקוויאם הוא "תפילת אשכבה", בדך כלל לשירה בכנסייה, לא בהלווייה.
ברובם הטקסט קבוע ודומה לזה של המיסה, בתוספת פרק שמתחיל ב-"רקוויאם אטרנאם" (מנוחת עולמים), לפעמים עם תוספות / קיצורים שונים.
יש כאלה שבנו לעצמם את הטקסט, כמו ב"רקוויאם גרמני" של בראהמס.
סונאטה היא צורה מוזיקאלית, כמו שסימפונייה וקונצ'רטו הם צורות מוזיקאליות. המונח "צורה" במוזיקה מתאר את צורת אירגון החומר המוזיקאלי, בפרקים ובתוך הפרקים.
אחד המושגים הבסיסיים בעניין הוא "נושא", שבהכללה (גסה) ניתן לומר שזו "מנגינה" (אם כי נושא לא חייב להיות מלודי).
בדרך כלל, לצורך תיאור אירגון הנושאים, מסמנים אותם באותיות. צורה פשוטה של פרק היא למשל א'-ב', כלומר מנגינה אחת ואחריה מנגינה אחרת. צורה אחרת, א'-ב'-א', נקראת "צורת השיר" (נסו את "יונתן הקטן": יש מנגינה אחת, אח"כ אחרת וחוזרים לראשונה). צורה נוספת היא "נושא וואריאציות", משמיעים נושא ואח"כ משנים אותו -- המונח הוא "לפתח את הנושא", למשל לוקחים רק את החצי הראשון, או רק את השני, או משמיעים אותם יחד, או מעטרים בכל מיני קווים מלודיים וכו' וכו', כייד דמיונו העשיר של המלחין. עניין ה"פיתוח" של נושאים הוא חלק מהותי במוזיקה קלאסית, ומלחינים שיוצרים פיתוחים מעניינים "נחשבים" לרוב יותר מאלה שהמנגינות שלהם יפות יותר אבל הפיתוח פשוט יותר או נעדר לחלוטין.
המילה "סונאטה" משמשת לתיאור שני דברים שונים: צורה של פרק ("צורת הסונאטה") וצורה של יצירה שלמה.
צורת הסונאטה היא מסובכת קצת:
-- מבוא אופציונאלי [לא חייב להיות, בהרבה מקרים אין]
-- הצגת הנושאים (נקראת גם אקספוזיצייה):
---- נושא ראשון
---- מעבר
---- נושא שני
----קודטה (Codetta) אופציונאלית -- מהמילה קודה (Coda) -- זנב: סיום חלקי
-- חטיבת הפיתוח -- כאן המלחין מעבד ומפתח את הנושאים
-- חזרה (נקראת גם רקאפיטולאצייה)
---- נושא ראשון
---- מעבר
---- נושא שני
----קודה (Coda) -- זנב: סיום מלא
יש גם עניינים של סולמות מוזיקאליים בהם חייב להיות כתוב כל נושא. לא ניכנס לזה.
סונאטה כיצירה שלמה מורכבת בדרך כלל מ-3 או 4 פרקים, שהראשון מהיר, בצורת הסונאטה, השני איטי, והמסיים מהיר. כשייש 4 פרקים השלישי הוא לרוב בצורה א'-ב'-א', או בסגנון ריקוד שנקרא "מינואט", או בסונאטות מאוחרות יותר "סקרצו" (בדיחה", שלאו דווקא מצחיקה).
סימפונייה כיצירה בנוייה גם היא כמו סונאטה כיצירה, רק מנוגנת בתיזמורת.
איזה סונאטות? זה מוגזם לפעם אחת. זה כמו לשאול "איזה ספר מדעי לקחת בסיפרייה" -- יש כל כך הרבה סוגים וכיוונים שהשאלה כללית הרבה יותר מכפי שסביר להתייחס.
נראה שדי להפעם, לא?
עמיר
